הממ"ן עוסק ב:
1.קשת העמדות בשאלת שילוב הדת בתנועה הציונית :
קשת העמדות בשאלת שילוב הדת בתנועה הציונית מתמקדת במקום הדת בלאומיות היהודית לפי התקופות:
תקופת חיבת ציון:

תנועת חיבת ציון הייתה מורכבת מהזרם הדתי (מוהליבר, אלישברג) והזרם החילוני השכלתי (פינסקר, לילינבלום) מבנה מורכב מבפנים כשלעצמו, כשמחוץ קבוצות נוספות – קבוצות חרדיות משיחיות המתגוררות בגולה, קבוצה דתית חרדית החיה בארץ ישראל (הישוב הישן).
תקופתו של הרצל:
הרצל משווה לתנועה הציונית – תנועה שמכילה את כולם. הרצל פונה לכל חלקי החברה היהודית, ללא הבדל. טענתו היתה שהתנועה הציונית צריכה לעסוק במטרה שהינה טריטוריה, צ'ארט על ארץ ישראל וזהו המכנה המשותף לכולם.
התקופה שלאחר הרצל – תקופת וולפסון:
בתקופה זו המאבקים סביב מקום הדת בתנועה הציונית שוכחים מעט, תקופה זו שמאופיינת בפשרנות מאפשרת את הקמתה של גימנסיה העיברית ביפו (בהמשך ישיר לתפיסת בני משה) המאבק פחות חריף ונוקב, התנועה הציונית חיה בתפיסה שיש מקום לכולם. ב-1909 יוסף חיים ברנר כותב מאמר שמדבר על חזיון ומשמד, אשר מפורסם בעיתון של השומר הצעיר. במאמר הוא מביע את עמדתו כלפי הדת באופן כללי ואת עמדתו לגבי תפיסת הדת בלאומיות היהודית.
הוויכוח בין המסגרות הארגוניות :
הוויכוח בין המסגרות הארגוניות נסב סביב מקומה של הדת בלאומיות כל צד ניסה למשוך לכיוונו ולצבוע את הציונות בצבע- דתי/חילוני. בתקופת חיבת ציון הפרשיות והמאבקים הפנימיים בין שני חלקי חיבת ציון – הזרם הדתי והזרם ההשכלתי חילוני, לבין המאבקים החיצוניים – בין החרדים בחו"ל והחרדים בארץ ישראל לאנשי חיבת ציון ובעיקר מול החוליה החלשה שלה הזרם הדתי.
הוויכוח סביב מקום הדת בתנועה הציונית תרם לגיבוש זהותה התרבותית- רוחנית , ואופייה של התנועה:
אף אחת מהעמדות שהצגנו לא עמדה מנצחת. ישנם מאבקים בין אלו הטוענים שהתנועה הציונית צריכה להיות פלורליסטית עממית של זרמי היהדות מתחברים אליה, לעומת הטוענים כי התנועה הציונית צריכה להיות מונוליטית ששבה אחד העם, ברנר, ופרוכטווגנר ביקשו לעצב גנית בעלת צביון חינוכי אחיד.
2. ברנר מציג דעה ייחודית בשאלת הקשר בין דת ולאומיות בפרט ותרבות בכלל.
עמדתו הכללית של ברנר לגבי החשש מהתבוללות ומשמד:
ברנר מפרסם מאמרו "על חזיון השמד" בחורף 1911 בעיתון הפועל הצעיר. המאמר מעורר סערת רוחות בציבור היהודי בארץ ישראל בגלל עמדותיו נגד הדת. ברנר כמי שרואה בדת וביהדות " הבלי תיאולוגיה" לא היו לו חששות של התבוללות ומשמד כי הוא האמין שלאומיות והשפה העברית הם מה שמאחד את היהודים ולא הדת.
3. ישראל ברטל יונתן פרנקל, מ"חיבת ציון" לציונות: התנועה הלאומית באימפריה הרוסית 1881-1917:
במאמר נטען, והוכח על ידי המחברים, שהמהפכה הצרפתית היא שהביאה להתעוררות לאומיות, התעוררות שקדמה בכמה עשרות שנים לתנועה הציונית של הרצל.