מהפכת 1958:
בשיא הקיץ בעיראק לקראת שעות הבוקר החלו להשתלט יחידות צבא עיראק בפיקודו של הבריגדיר עבד אל כרים והקולונל עבד אל סלאם עארף על מרכזי השלטון המצויים בבגדאד. כתוצאה מכך המשמר המלכותי נכנע בתום הקרב כל מרכזי הארמון ככלל והארמון בפרט נפלו בידי הצבא. בין הסיבות להצלחת המהפכה הייתה הסיבה שראשי המשטר התעלמו המלוכני מאזהרות שונות. קיומו של צבא חזק היה מאוד חשוב ונחוץ למדינה בשל העובדה כי הכוחות העדתיים הפוליטיים בערים הייתה בעלת עוצמה רבה והם עמדו בחוזקה מול האיומים האסטרטגיים שהיה בחוץ.
עראק של קאסם:
המהפכה בתחילתה התקבלה בנלהבות עזה בקרב חלקים רחבים באוכלוסייה העיראקית. לצד אותה אווירת התלהבות החלה עליה משמעותית בהשפעת הכוחות הפוליטיים והרדיקליים. בשל נפילת המשטר המלוכני החל שינוי משמעותי במדיניות החוץ של עראק ובמעמדה החוץ לאומי. כאמור המהפכה יצרה שינוי במעמדה האזורי הבין-ערבי של עיראק.
מדיניות חברתית-כלכלית:
הקצינים אשר חוללו את המפכה הבינו שעל מנת לחזק את עוצמת עיראק עליהם ליצור התפתחות כלכלית וליצור מודרניזציה חברתית וליצור שיפור משמעותי בתנאי החיים וברמת ההשכלה. משאר קאסם היה בעל קווי דמיון זהים למשטרים מהפכניים אחרים בעולם הערבי אולם הוא הובלט בשל רגישות סוציאלית מיוחדת.