מבוא למחשבת ישראל
מבט פנוראמי על המחשבה היהודית בימי הביניים
הגבולות שלנו הם מן המאה ה10 ועד ה15.
ימי הביניים בפרספקטיבה של תולדות עם ישראל.

רס"ג – רבי סעדיה גאון
הפילוסוף היהודי הראשון. ראש ישיבת סורא, נקרא גאון.
המאה ה10 לספירה אמונות ודעות על ידי הרס"ג. אמונה ודעה שיטת טיעונים שיטתיים ועקיבים.
למה לקח כל כך הרבה זמן לכתוב את אמונות ודעות, עד שיהודי כותב ספר מחשבה? האפשרות הראשונה שבתקופה הזו לא כ"כ אהבו פילוסופיה.
מחשבה – הוגה מציג בעיה או שאלה מסוימת ולאחר מכן מביא סדרת טיעונים עקביים כדי להצדיק את התיאוריות שלו. הוכחת האמונה הופכת אותה לדעה הניתנת לאימות שכלי.
לדוגמא: בספר אמונות ודעות לרס"ג מביא הרס"ג בשער הראשון בספרו מספר טעונים לכך שהעולם נברא ע"י הבורא.
אם כן, האם לא התעורר צורך עד המאה ה-10 לשאול את השאלות הללו על הבריאה, אלוקים ונבואה? האם היהודים לא הרגישו צורך לשאול שאלות של אמונה? מה היו הגורמים במאה העשירית הביאו את הרס"ג לכתוב ספר מחשבה? בהקדמה שלו לספר הוא כותב: "ראיתי רבים טובעים במימי הספקות ואין מי שישלה אותם", כלומר הוא חש שליח אשר הגיע למצב שבו אנשים טובעים בספקות, כלומר: רס"ג חש את עצמו כשליח או מנהיג/אישיות ציבורית לענות לאנשים שטובעים במימי הספקות.
מהם הספקות שרס"ג עומד בפניהן? יש כאן היבט של פולמוס נגד האסלאם ונגד הקראים שהיו באותה תקופה בעלי עוצמה והיוו איום על המסורות היהודית.
יהודי שאל את עצמו באותה תקופה למה לא להיות קראי או להתאסלם? ועל זה הרס"ג היה צריך לכתוב תשובות ולהשיב לאותם יהודים.

תורת האמת הכפולה: גישתו של רס"ג. בין אם אתה יוצא מן הצד של התבונה ובין אם בהתגלות אנו נגיע לאותה התוצאה.
אם כל דבר ביהדות ניתן להוכחה שכלית אז למה צריך התגלות?
הוא נותן לכך מספר תשובות:
1. התורה נותנת לנו חינוך עד לשלב שבו נוכל להבין את הדברים באופן שכלי.
2. אם חקירה היא מסובכת והוכחות הן אינן פשוטות הקב"ה נותן תשובה.
3. מבחינה סוציו אקונומית יש אנשים שלא מסוגלים להגיע לחקירה עצמאית.

השכנוע הפנימי של רס"ג היה כל כך גדול שהוא טען שאם יהיה אדם על אי בודד, אשר יחשוב כמו שצריך (לפי כללי האמת), כיצד יבנה תורה? קודם כל ה' קיים והוא טוב כי ה' זה השלמות וה' מושלם. ה' חייב לברוא עולם ויצורים כי אחרת לא היה לטוב אפשרות להתבטא והוא היה חסר משמעות. הוא ברא את האדם והיה חייב לתת לו את הדרך לשלמות.
אם כן, למה היה צריך לברוא את האדם לא מושלם? למה הוא לא מושלם מלכתחילה? לו ה' היה בורא את האדם שלם אז שלמות זו הייתה לחם חסד – נדבה. הטובה הגדולה לאדם היא שהוא עצמו יהיה סיבת שלמותו. ואם הוא לא מחזיר טובה אז לפחות שלא יהיה כפוי טובה.
להכרת תודה, אי כפיות טובה ונורמות התנהגות הוא קרא מצוות שכליות ולמטלות לא הגיוניות הוא קרא מצוות שמעיות – מהאזנה ומשמיעה. מלמדות על כך שהאדם יוצר משמעת ע"י קיום של מצוות שאינו מבין כלל ואינו יכול להגיע אליהן משכלו. הרס"ג ידע שבכל מערכת מצוות יש השתקפות של השנייה. הן שזורות אחת בשנייה. הפרטים בכל מצוות שכלית הם גם שמעיים.
ניתן לראות שאמונות ודעות לוקח בעיות קיומיות ומביא סדרת טיעונים על מנת לבחון את הבעיות.

האיום המוסלמי
כאלם – זה בערבית דיבור. הכוונה לתיאולוגיה המוסלמית. התיאולוגים קראו לעצמם מותכאלימו. אלו היוו איום על הדת.
מה מאפיין את התיאולוגיה המוסלמית? ראו בעצמם כאלה שבראש ובראשונה פולמוסיים. עליהם לגייס טיעונים להוכחת הדת ואמיתותה. באופן זה חכמי דת רבים דרשו במסגדים והציגו שורות של טיעונים שמטרתם הייתה לאמת את האסלאם. הכלאם האורתודוכסי לא היה איום ליהודים משום שהוא הציג תפיסות שלא היו זרות ליהודים. למשל אחת מתפיסותיו הייתה שהקוראן היה יישות קדומה בצידו של האל ובשלב מסוים ה' החליט להורידו כספר. כנ"ל לגבי הנצרות ישו היה בצדו של ה' וה' החליט להוריד ולהגשימו כאדם. אמונה נוספת שהכלאם האורתודוכסי אמר לגבי הגזרה הקדומה שה' מחליט הכל בעבור האדם ואין לו לאדם בחירה.
במאה ה-9 קמה קבוצה שקראה לעצמה מועתזילה, הייתה זו קבוצה שלא קיבלה את האמונות המסורתיות של הכלאם.

5 העקרונות של המועתזילה:
1. עדל – צדק. עיקרון הצדק. הם קבעו כלל בסיס באחת השאלות שהפילוסופיה התחבטה בהן שנים רבות."האם הטוב והרע הוא אובייקטיבי או שזה הולך לפי מה שה' קובע שהוא טוב?". המועתזילה קבעו שיש טוב ורע אובייקטיבים. כל מעשי האל הם טובים. לכן הם קבעו שהאדם הוא בעל בחירה חופשית, ואם עשיתי מעשה רע זה הבחירה שלי כי ה' עושה רק טוב.
2. תווחיד – ייחוד. יחיד ואחיד. אין בו מובחנויות. אין בו גשמיות. הכלאם האורתודוכסי טען שאנחנו מקבלים את מה שכתוב בקוראן כפשוטו. לכן המועתזילה פתחה שיטת פרשנות שנקראת תאוויל = פרשנות אלגורית. כלומר אם למשל כתוב בקוראן שה' כועס, אלא שזו צורת תגובה שלו ולא רגש שמיוחס לו. לכן נשתמש באלגוריה ונסביר את הרגשות האלו כמשל. אם הפרשנות של הפשט אינה מסתדרת בקריאה אז אומרים בילא כייפה "לא שואלים איך, פשוט ככה".
3. אלוועד ואלוועיד – הבטחה ואיום. המועתזילה אומרים שה' מקיים את הבטחותיו, כמו שהוא גם מקיים את איומיו.
4. מנזילה בן מנזילתיין – דרגה בין הדרגות. בניגוד לאורתודוכסים המועתזילה אמרה שאדם חוטא נמצא דרגה בין הדרגות ויכול לבחור: אם יכפר על מעשיו יהיה צדיק ואם ימשיך יהיה רשע.
5. הזירוז לעשות צדק והחובה להימנע מן הרע – אם אתה נמצא למשל תחת שלטון רע, מחובתך להיאבק בו.

הקראים הם האיום מבית – טוענים שיש לקרוא את התורה על פי הפשט.
אך האם ניתן לקרוא את התורה בלא פירוש כלל? הם הסתמכו על העקל – שכל. לשכל בעיניהם יש סמכות לפירוש המקרא. באופן זה הם המציאו פרשנות שכלית למקרא. "על כן יעזוב את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" – אנחנו מפרשים זאת בעזיבת בית ההורים לאחר חתונה. הקראים מפרשים זאת שאחרי שאדם מתחתן אז הבעל והאישה הופכים להיות קרובי משפחה. אז אם אנחנו טוענים כך אז למה הקראים לא קיבלו את פירוש של חז"ל? הקראים טענו כלפי חז"ל שהעברת מסורת בעל פה מדור לדור תגרור טעויות בהעברה בעל פה, אז הם לא רצו לקבל את מסורת חז"ל. אבל כיוון שאמרנו שהמקרא התורה שבכתב צריך פירוש כיצד הקראים יפרשו אותו אז הם הסתמכו על השכל האנושי(=עקל). הקראים טענו שלשכל יש סמכות בכדי לפרש את המקרא והם חיברו פירוש שכלי לתורה שבכתב. אם כן יוצא שגם הקראים העלו את העניין השכלי וגם המועתזילה הביא טיעונים שכליים ורק היהודים נשארו ללא אפשרויות ואז רס"ג הבין שהוא צריך לכתוב ספר שיעזור ליהודים לא להתבלבל.
אם כך, מה שמהווה איום הוא שהמועתזילה מציגים אמונות שמאוד קרובות לאלו של היהדות.
לוגוס = הגיון.

ליהדות לא הייתה גרסה שכלית, אם היית שואל יהודי במאה ה-10: מה אתה עושה? לאן החיים שלך מובילים? ומה יעשה יהודי שעומדים לפניו 20 כרכים של תלמוד בבלי בלי פירושים, אותו יהודי לא יכול ללכת לגמרא ולגבש דעות. לכן סעדיה גאון כותב את הספר "אמונות ודעות" ובו מה היהדות חושבת על כל מיני עניינים פילוסופים, וגם הוא מגן על היהדות.
מה רוצה להראות כאן הרס"ג? כאשר אנו מדברים על אמונה, מה היא אמונה? אמונה במאה ה-10 היא קודם כל תיאוריה, כאשר אני לוקח את התיאוריה הזאת ומוכיח אותה, אני הופך את אותה תיאוריה לדעה. הרס"ג טען שלכל אמונה ביהדות ישנה אפשרות להפוך אותה לדעה. ויש לכל דבר ביהדות אימות שכלי שניתן להוכיח אותו.
אנחנו מגדירים את תורתו של הרס"ג "תורת האמת הכפולה"- שכן בין אם אתה יוצא מצד ההתגלות (תורה מסיני) ובן אם אתה יוצא מהצד של התבונה(מגיע לדבר על פי השכל) אתה מגיע לאותה נקודה. הרס"ג היה שלם בדעתו שהיהדות היא האמיתית משאר הדתות, עד כדי כך שהוא שואל בתחילת הספר שאם כל דבר ביהדות אפשר להוכיח באופן שכלי אז בשביל מה צריך את ההתגלות? ולמה צריך שהקב"ה ירד להר סיני עם כל מיני ניסים הרי אפשר להוכיח את היהדות על פי השכל? הוא עונה כמה תשובות:
הראשונה – שכדי להגיע לאמת השכלי לוקח לו הרבה שנים, אז בינתיים לא יהיה לו במה להאמין אז בשל כך הקב"ה נתן את התורה בהתגלות.
השנייה – שענה הרס"ג שאופן חקירת האמת היא מסובכת.
השלישית – מבחינה סוציו-אקונומית ישנם אנשים שאינם יכולים להגיע לחקירה ולהבנת האמת ולכן יש את התורה מסיני. השאלה היא יותר מעניינת מכל התשובות שנתן כיוון שזה מראה עד כמה הוא מאמין בדת היהודית. השכנוע הפנימי שלו היה כ"כ גדול עד כדי כך שהוא טען שאם יהיה אדם על אי בודד ויחשוב כמו שצריך לפי כללי האמת של המציאות בסופו של דבר הוא ימציא את עקרונות התורה. השאלה היא כיצד אנחנו בונים תורה על "אי בודד"? ונשאל עוד: מה שואל אדם שנמצא על אי בודד? לפי הרס"ג אדם שנמצא על אי בודד הוא יושב וחושב. הרי אלוקים ודאי קיים ולזה אין ספק(מדובר בזמנו של הרס"ג במאה ה-10 לכולם היה ברור שיש אלוקים אפילו לפי אריסטו). אדם על אי בודד היה מגיע למסקנה שאלוקים חייב להיות טוב כי הטוב זה השלמות, כיוון שאין דבר שהוא מושלם והוא לא טוב.

בשלב הבא אומר הרס"ג שלפי ההיגיון אלוקים חייב היה לברוא עולם, חייב לברוא יצורים כי אחרת לא היה לטוב אפשרות להתבטא ואז לא היה לטוב שום משמעות. לכן אלוקים ברא את העולם וברא גם את האדם. אלוקים חייב היה לתת לאדם את הדרך לשלמות כי זה לא יתכן שאלוקים יברא אדם ולא ייתן לו את הדרך לשלמות. ואז שואל הרס"ג: אם כבר אלוקים ברא את האדם, למה הוא לא ברא את האדם מושלם? ותשובתו של הרס"ג היא: שאם היה בורא את העולם מושלם אז השלמות הייתה בצורת חסד, ולכן אלוקים ברא את האדם לא מושלם ואז שיגיע לשלמות הוא יגיע אליה בזכות עצמו. מכאן ואילך הרס"ג מתקדם ואומר שקבענו כבר שאלוקים היה חייב לתת את התורה כיוון שהוא חייב לתת לו את האפשרות ואת הדרך לשלמות, אחרת אלוקים לא היה טוב. אבל אותו אדם על אי בודד ללא חווה את ההתגלות, אז הוא שואל את עצמו כיצד התורה הזאת הייתה בנויה?

הרס"ג מנתח את הסיטואציה הזו של מישהו שגורם לך לטוב: אדם חי בעקבות הטובה, כל הזמן גומלים לנו טובות אם זה הורים או חברים או משפחה, אז מהי הטובה הזאת? מה הטובה הזאת מחייבת? אם א' הטיב עם ב', מה זה מחייב את ב'? דבר ראשון: הכרת טובה- אתה צריך להיות מודע לכך שהטיבו עימך. מהי הכרת טובה? להחזיר טובה אם אפשר ואם אי אפשר אז לפחות להכיר בזה. דבר שני: אי כפיות טובה- אם אדם הטיב לי אז צריך להיזהר לא להיות כפוי טובה. דבר שלישי: לעשות טוב לאחרים- נורמות התנהגויות בסיסיות. העולם בנוי בצורה כזו שאדם מיטיב עם השני. ואז אומר הרס"ג שמכאן אפשר לכתוב את מצוות התורה. כי אם נניח שקודם כל הקב"ה הטיב עם האדם אז אני חייב תודה לקב"ה. הכרת הטוב- תפילה וקורבנות. אי כפיות טובה- איסור ע"ז, להישבע בשמו. לעשות טוב לאחרים- איסור רצח, ניאוף וכל מה שקשור להלכות בין אדם לחברו. וכבר בנינו חלק נרחב ממצוות התורה על פי השכל הישר.
אומר הרס"ג דבר נוסף: אם אתה מכיר טובה אז זה מחייב אותך בנאמנות מסוימת כלומר: נניח שההורים מטיבים אתך בעניין מסוים ואז ההורים מבקשים ממך משהו לא הגיוני בעיניך, כל עוד שזה לא פוגע בך אז אתה צריך לעשות את הדבר הזה אפילו אם זה לא הגיוני בעיניך. כלומר יש בסיס של נאמנות בין שני אנשים שאחד מטיב עם השני. אז עכשיו אנחנו מדברים על המטיב הגדול ביותר שהוא האלוקים אז צריך לבצע מטלות לנאמנות, וזה מוביל לצייתנות. הכלל הרביעי אומר שאם זה שמטיב איתי יבקש ממני לעשות דברים לא הגיוניים, אני אעשה זאת ע"מ ליצור נאמנות ביני ובינו. בתוך כך ישנם כמה ממצוות התורה שקשורות לכך.
לדוגמא: בטלה יום בשבוע(שבת), לאסור אכילה חלק מהמינים. למצוות שבאות מתוך הכרת הטוב, אי כפיות טובה ונורמות התנהגות הרס"ג קרא- מצוות שכליות, ואילו למצוות הבאות מתוך ביצוע מטלות לא הגיוניות לנאמנות קרא הרס"ג מצוות שמעיות. הרס"ג היה מודע לכך שבעצם בכל מערכת מצוות כזאת יש השתקפות של המערכת השנייה. למשל: אם נסתכל על המצוות השכליות שאחת המצוות היא הקרבת קורבנות אז אדם מבין שהוא חייב להקריב קורבן, אך כמה פעמים יש להקריב קורבן- את זה הוא ילמד מהמצות השמעיות. וגם במצוות השמעיות יש צד שכלי כי בחרנו דווקא אותן ולא מצוות אחרות. ותמיד יהיה גרעין מסוים שלא יהיה מובן לגמרי. הרס"ג כותב ספר וויכוח כיוון שהוא טוען שראיתי רבים הטובעים במימי הספקות, ולכן הוא מוכן להתווכח, אך לא תמצא אותו טוען טענה נגד האסלאם או הנצרות והוא לא ניסה להפריך אמונה אחרת הוא רק בא להראות כמה שהיהדות זה דבר מושלם.

סוגיה נוספת שמבהירה למה היהדות היא האלטרנטיבה הדתית הכי טובה? כי היו לה מקורות הידיעה הכי טובים. שאלת האפיסטמולוגיה (תורת ההכרה) כיצד אנו משיגים את האינפורמציה שלנו, מה הם המקורות שלנו? על פי הרס"ג קיימים 4 מקורות ידיעה:
1. ידיעת החושים – ידיעת הנראה. אותה ידיעה אשר החושים מספקים לנו. אם אנחנו דואגים שחושינו יהיו תקינים אז נקבל אינפורמציה נכונה.
2. ידיעת השכל – כל הידע שהשכל שלנו רוכש ללא הסביבה החיצונית החושית למשל: השלם גדול מהחלק.
3. ידיעת המסורת או האגדה – עושים מה שכולם עושים ולא מערערים על הרגיל, עושים מה שכולם עושים, מסורת נאמנה אי אפשר לזייף. אינפורמציה מהימנה, לכן לאלילים אין תועלת כי אין להם חושים. ? נניח של"ע מישהו צריך ניתוח שמסכן חיים, והאדם הזה הולך לבית חולים, ומבקש מרופא שינתח אותו, האם האדם הזה מבקש מהרופא תעודת מנתח מוסמך? אלא אתה סומך על המסורת כי כולם הולכים לאותו רופא ומבקשים ממנו לנתח אותם. האם זו מסורת אבסולוטית? לא, אבל עדיין רוב בני האדם נשענים על המסורת הזאת. הרס"ג אומר יש מסורת ויש מסורת נאמנה. הסיפור על בית החולים הוא מסורת. אבל יש מסורת שהיא הרבה יותר מיוסדת, לדוגמא: אני לא יכול לזייף את המהפכה הצרפתית כי הדבר הזה קרה ואי אפשר להתכחש לזה. וכאן הרס"ג חוזר למאורעות שכתובים בתורה שקרה לפני המוני בני אדם: כמו מעמד הר סיני, הניסים במדבר, קריעת ים סוף וכו'.
4. ידיעה היסקית – כל מה שלא סותר מוחש או מושכל. אני צריך להניח קיום של דברים ואובייקטים כדי שלא אסתור מוחש או מושכל. מה שההכרח מוביל אליו- ידיעה הסקית(מלשון מסקנה)- אני צריך להניח את קיומם של דברים כדי לא לסתור מוחש או מושכל. לדוגמא: אם אנחנו מטיילים בחיק הטבע, הולכים ברמת הגולן ורואים צבי שרץ על צוק ובפסגת הצוק עוצר ומביט לסביבותיו. אתה שואל את עצמך. מה גרם לצבי להיעצר? אם אנחנו נאמר שהיה שם קיר בלתי נראה והוא התנגש בו והוא נעצר- זה לא יכול להיות כי זה סותר את המוחש ואם היה שם קיר אז היינו רואים אותו, אולי נוכל לומר שהצבי נעצר ללא סיבה, אבל זה יסתור לנו את הכלל שכמו שאין תנועה ללא מניע אין עצירה ללא מעצור- ואז אני סותר את המושכל. אז אני חייב להגיד שלצבי הזה יש נפש והיא הנחתה אותו לעצור.

רבי שלמה אבן גבירול
בניגוד לרס"ג הוא הולך למחשבה שנקראת ניאו-אפלטוניזם. לפי רס"ג וקבוצת הגאונים שחיו בתקופתו, הבריאה בעיניו הייתה אקט של אלוהים אשר החליט בנקודה מסוימת לברוא את העולם ולכן הוא פעל באופן בו פעל וברא את העולם באקט חד פעמי. כמובן שהעולם תלוי בה' כל הזמן מכיוון שאם ה' ירצה הוא יכול להחזיר את העולם לתוהו. אבן גבירול טוען שהבריאה של העולם והמציאות זה לא פעולה של ה', אלא העולם יצא מתוך ה', זאת אומרת העולם נובע מתוך ה'.
האצלה – כמדליק מנר לנר. כמו דבר חדש מתוך דבר ישן. אבן גבירול פועל באופן של האצלה וטוען שחלקי היקום קשורים זה לזה ונובעים זה מזה, סימפטיה קוסמית. קיימות 4 ישויות בתהליך ההאצלה:
1. אחד – זוהי הישות המאצילה, ממנה הכל מתחיל. הוא משולל תארים ואי אפשר לתאר אותו בכלל כי הוא נעלה מעל הכל. הוא מחוץ ללשון המושגים שלנו. האחד מאציל מתוכו ישות: השכל.
2. השכל – הוא מקור כל השכלים האנושיים. הוא אפילו לא מודע שממנו נובעים כל השכלים. ממנו נובעת הישות: הנפש.
3. הנפש – ממנה נובעות כל הנפשות והנפש מאצילה את הישות הרביעית שהיא החומר, אך זוהי לא האצלה אקטיבית. בנפש פסקה פעילות ההאצלה וברגע שהיא נפסקה הופיע החומר.
4. החומר – בשל הפסקת ההאצלה אצל הנפש החומר נתפס כאבי כל הרע.

זוהי תפיסת עולמו של אבן גבירול, אך הוא עבד עם 2 סכמות: האחת זו שלמעלה והשנייה רצון, צורה וחומר.
אם כן האחד מאציל מתוכו רצון והרצון מאציל מתוכו חומר כללי וצורה כללית. כל פילוסוף דתי מחוב לטקסטים ולכן הוא אומר שהאחד הוא משולל תארים, אך בכל זאת הוא רצה להכניס כאן את הרצון, למרות שה' לא היה מודע להאצלה שלו. הוא הוסיף את הרצון על מנת להסביר את הבריאה והרצון פועל לפי פעולות רצוניות.

מה זה חומר וצורה?
מדובר בתיאוריה מדעית בסיסית של אריסטו. אריסטו טען שכל אובייקט מורכב מחומר וצורה. חומר פירושו של דבר – "מצע". וצורה זוהי מהות שחלה במצע. הדרך הכי טובה היא דרך השלילה. למשל שולחן הוא לא כיסא. אבן גבירול טוען שיש את האחד, האחד האציל מתוכו רצון והרצון מאציל מתוכו חומר כללי וצורה כללית. כל פילוסוף דתי מחויב לטקסטים. אבן גבירול טוען שהאחד הוא משולל תארים, אבל בכל זאת רצה אבן גבירול להכניס את הרצון. כלומר האחד האציל מתוכו רצון. הרצון הוא זה שמאציל מתוכו החומר הכללי שהוא המקור לכל החומרים בעולם, והצורה הכללית היא מוציאה את הצורות הפרטיות. לפי גישה כזאת העולם הוא עולם נצחי. וזה ההבדל בין רבי שלמה אבן גבירול ולבין הרס"ג. שלפי הרס"ג ישנה נקודת התחלה בו הקב"ה החליט ליצור את העולם, ולפי אבן גבירול הכל היה תמיד.
רבי אברהם אבן עזרא
התייחס למשנתו של אבן גבירול. לא דיברה התורה בשמיים התחתונים. היקום לפי אבן עזרא באמצע נמצא כדור הארץ, מעליו יש שורה של כדורים חלולים ושקופים עשויים אתר (כמו גלדי בצלים). כאשר בחלק מן הכדורים הללו נמצאים כוכבים. אריסטו קרא לטווח בין כדור הארץ לירח אטמוספרה. לכן כל מה שמדובר על הבריאה בספר בראשית מתייחס לאטמוספרה שלנו. וכדי שהחיים בארץ ימשכו יש צורך בפעילות אטמוספרית.
פירוש נוסף של אבן עזרא, הוא התייחס למה שמסופר בדיאלוג בין אברהם לה' בנוגע להריסת סדום. ה' אומר לאברהם "ארדה ואבדוק הכצעקתם" מה פשר הידיעה האלוהית שואלים את עצמם הפרשנים. אבן עזרא כותב "הכל ידע כל חלק על דרך כל" = האל, האחד, ידע הכל כי הכל הרי נובע ממנו והוא יודע את כל הפרטים והוא ידע אותם על דרך כל. כלומר הוא לא ידע אותם בפרטיותם על איך שהם מתרחשים אלא הוא ידע אותם בכללי. איזושהי אמירה דדוקטיבית מהכלל אל הפרט. יש לו את העקרונות והכללים אבל לא את הפרט. ה' לא מוגדר כמי שיודע את המקרים הפרטיים אלא כמי שיודע את הדברים האידאליים.

רבי יהודה הלוי
המחצית הראשונה של המאה ה12. חיבר את ספר הטענות והראיות להגנת הדת המושפלת. כינוי היה "ספר הכוזרי". ספר זה נכתב כמחזה. הביוגרפיה שלו היא מרכיב בשיטה המחשבתית. נחשב למשורר הטוב ביותר שקם במדינת ישראל. מדובר באדם בעל נפש רגישה שהמאורעות מטביעים עליו את חותמם, כמו למשל: מסע הצלב הראשון, מלחמת הרקונקיסטה (כיבוש מחדש של ספרד המוסלמית בידי הנוצרים), עלייתו של שבט קנאי מצפון אפריקה לספרד – קבוצה זו תמכה בהמרת דת למיעוטים (המייחדים).
ספר הכוזרי נכתב כהגנה על הדת המושפלת. הספר כתוב כמחשה: יש בו תמונת פתיחה, קטע ביניים ותמונת סיום. בתמונת הפתיחה פוגשים את מלך כוזר, שבחלום נגלה אליו מלאך ואומר לו "כוונתך רצויה אך מעשיך אינו רצוי". מלך כוזר בתגובה מנסה להעמיק במצוות דתו. מקריב קורבנות, אך המלאך עדיין מופיע בחלומותיו. המלך מתחיל לראיין דתות אחרות ופילוסופים על מנת לראות מה יוכל לעשות על מנת לפתור את החלום. הראשון, היה פילוסוף ואז לא נחה דעתו. פנה לנוצרי, פנה למוסלמי ולא נחה דעתו. לבסוף, בלית ברירה, הוא פונה ליהודי. היהודי הוא זה שמשכנע אותו. בעקבות היהודי הוא מתגייר ומתחיל לשאול שאלות והיהודי עונה לו. בתמונת הסיום, היהודי נקרא "חבר", שפירושו תלמיד חכם. הוא מחליט לעלות לארץ ישראל ומלך כוזר מנסה לשכנע אותו לא לעזוב וזה נגמר בעזיבה של החבר.

בספר הכוזרים יש משל שנקרא אוצר התרופות: במשל, אדם הולך לבית מרקחת ומתחיל לחלק תרופות בחינם. התוצאה היא שלרוב האנשים המצב מדרדר או כלל לא משתנה. לעיתים נדירות, התרופה התאימה לאותו אדם.הנמשל: המעשים הדתיים הם הם מוגבלים. אין אינסוף תרופות. ואז השאלה היא מי זה שנרפא מן המחלה? זה שמגיע לשלמות הדתות ולזכות בנבואה? רק אלו שהגיעו עם מרשם ולקחו את התרופות המתאימות – ירפאו. אלה שלוקחים תרופות לפי שיקול עצמאי – מדרדרים. הנמשל הוא היהדות מול הדתות האחרות. ביהדות יש מרשם, ידוע בדיוק מה צריך לקחת או לעשות. דתות אחרות לא לוקחות את "התרופות" באופן שרירותי. למשל: לכל הדתות יש יום מנוחה אך זה לא אותו דבר. מה יש במרשם שאין לאחרים? רבי יהודה הלוי מציג גישה מכאנית, גם אם תבצע מעשים מסוימים תקבל את הנבואה. אין צורך להבין מעבר, פשוט לבצע את המעשים. את כל הכוונה, טעמי מצוות – הוא שם בצד, משאיר לרופא – לקב"ה.
איך ניתן להוכיח את האירוע ההתגלותי של מעמד הר סיני?
1. נס – שינוי טבע כי זה אומר שנוכחות ה' הייתה שם.
2. עדים – הנס נעשה בפני המונים. כמו אצל רס"ג מסורת נאמנה.
3. העדים יבדקו את הנס – אימות של הנס. בחנו את הנס שוב ושוב ולא הסתפקו בנס אחד.
4. הסיבה לבחירת היהדות היא סיבה חיצונית ליהדות – בוחרים בה לא בגלל התוכן אלא בגלל שהיא יכולה לאמת את עצמה מבחינה היסטורית.

התנאים על פי רבי יהודה הלוי להיות נביא ובריא:
1. התנאי הגנטי – להיות יהודי.
רבי יהודה הלוי מציג משלים כדי שנבין את העובדה שרק יהודי יכול להגיע למצב של נבואה:
הקליפה והגרעין: בכל דור ה' מחליט להתגלות לאדם אחד נבחר. אותו אדם אליו נגלה מוגדר כגרעין הפרי. לעומת זאת, שאר בני האדם הם בגדר קליפת הפרי. משל זה מבטא את העיקרון שלפיו ה' התגלה לבני אדם משחר ההיסטוריה. כאשר ה' התגלה לבן אדם הראשון, לאדם, כי אדם היה מושלם. אבל בשלב השני כבר מופיעים קין והבל ורואים את החלוקה הברורה שאחד הוא גרעין (הבל) ואחד הוא קליפה (קין). ברגע שהבל מת ה' התגלה לשת – בנו של הבל. אחרי דורות של חוסר התגלות הוא מתגלה שוב לנוח ואז אצל אברהם ומשם אצל יעקב. במעמד הר סיני הגרעיניות עברה מאדם בודד לעם שלם וזה היתרון שיש ליהודים על עמים אחרים – הפוטנציאל להיות נביא נמצא בגנים של כל יהודי.
משל שני שהוא מספר הוא על לב ואיברים: עם ישראל הוא לב כל האומות והשאר הם האיברים הפריפריאליים והתפקיד הזה יש בו מעלה אך גם חיסרון. הלב הוא האיבר המרכזי וזה מקנה לו מעמד דומיננטי, אך החולשה שלו היא שהוא הברומטר של כל האיברים, הוא שולט בהם ומרגיש כל דבר שקורה לכל עם, במכה בזרת גם הלב סובל. לב זקוק לאיברים בדיוק כפי שהם זקוקים לו.
זרע ואדמה: כאשר מתבוננים בעץ, איך הוא בעצם הופך להיות עץ? חקלאי זורע זרע ורבי יהודה הלוי טוען שהזרע סופח את האדמה שמסביבו. כך גם עם ישראל משכנע את סביבתו להאמין באמונת האמת. יש כאן הסבר לתופעת הגלות – הזרע נזרע לכל עבר. הגלות היא לא עונש, אלא פיזור עם ישראל בגויים האחרים כדי שישפיעו על האומות האחרות.
2. התנאי הגיאוגרפי – להיות בארץ ישראל.
הוא מסביר את התנאי בשלושה רבדים:
• ברובד העקרוני – לקרקע, לרגבי האדמה יש משמעות מעבר להוויה הממשית שלהם. הוא מביא את משל הכרם, כדי לטעת שם צריך החקלאי לבחור אדמה הררית בלבד. ברגע שנטעת את הכרם במקום שאינו הררי, הכרם לא יניב פירות. הוא מסתמך על משל הכרם בישעיהו. הוא לוקח את עיקרון זה ואומר שצריך להשתקע בארץ ישראל.
• חשיבותה של ארץ ישראל.
• הרובד ההלכתי – לארץ ישראל יש יתרון הלכתי. כאשר יש מריבה בין בני זוג בחו"ל, בעל יכול לגרש אישה שלא רוצה לעלות לארץ ישראל.
3. התנאי הדתי – האפשרות לקיים את כל מערכת המצוות.
נבואה תתרחש אך ורק כשיש אפשרות לקיים את כל המצוות.

רבי משה בן מימון
האנטי-תזה לרבי יהודה הלוי, מפני שאצל רבי יהודה הלוי הכל היה נעוץ בהתגלות ואין מקום לתבונה. אך לפי הרמב"ם לא נמצא דבר בתורה שאינו ניתן להסבר.
הוא כתב 3 כתבים:
הספר הראשון – פירוש למשנה אשר כתב בצעירותו לפני גיל 20, בפירוש זה מופיעות הקדמות למשנה בכלל ולמסכתות מסוימות בפרט ובהן הרמב"ם מציג את גישותיו הרעיוניות. מדובר בהקדמה לפירוש המשנה שם הוא עוסק במסירות התורה ודמותו של האדם שלם, הקדמה לפרק חלק שהוא ה11 למסכת סנהדרין, שם הוא עוסק בסוגיית הישארות הנפש ובסוגיה של עיקרי היהדות. ההקדמה השלישית היא ההקדמה למסכת אבות שהיא 8 פרקים והוא עוסק בענייני מוסר.
הספר השני – משנה תורה שהוא הראשון מסוגו שהתחבר אי פעם בעולם היהודי. תכונותיו היו סיווג ומיון. עד לתקופת הרמב"ם הלימוד התלמוד היה לפי סדר התלמוד עצמו, כלומר, כל פסיקת ההלכה הייתה לפי מסכתות הגמרא. הרמב"ם כותב את משנה תורה בלשון המשנה שכולה עברית. התכונה השלישית היא שהוא מוריד את שמו של אומר הדברים, אנונימיות. תכונה נוספת של משנה תורה היא שהוא לא צמוד למבנה ההיסטוריה, כלומר כל ספרי הרמב"ם נכתבו לפי הדינים שהיו רלוונטיים בגלות. תכונה נוספת של משנה תורה היא שזהו ספר של הלכה משולב עם פילוסופיה. הרמב"ם יצר יציקה של כל היהדות לספר אחד אך מתוך השקפת העולם של הרמב"ם. הוא ידע שספר זה הוא יומרני, הוא כתב בהקדמה שלו שלא יצטרך אדם מתורת משה ועד לספרו שום ספר.
ספרו השלישי הוא מורה נבוכים. ספר זה נכתב לרבי יוסף בן יהודה, תלמידו שהוא בעל תיאור מוגדר. רבי יוסף ישב ולמד והוא בעל ידע ביהדות פילוסופיה ותלמוד, מדעים והוא מתקשה לשדך את התחומים. הוא מבקש מהרמב"ם עזרה ובתגובה הוא כותב לו את הספר אשר הופך להיות דיון מרכזי בפילוסופיה. עד היום דרכו של הרמב"ם להתמודדות עם השניים נלמדת ונחקרת. ההקדמה של מורה נבוכים מציג לנו את קנה המידה ש הספר שלו. ראוי לכתוב גם אם זה אומר שרק אחד ל10,000 יבין. הרמב"ם מציג 7 סוגים של סתירות שמתוכם הוא לוקח כמה שהוא מחבר את ספרו על יסודם. זאת אומרת שמראש הספר מבוסס על סתירות ולכן מובן מדוע הרמב"ם אומר שהספר מיועד לחכם ומבין מדעתו. אם כן מורה נבוכים הוא ספר שמיועד לקורא פעיל. אתה לא יכול לקרוא את הפרק העוסק בנבואה ולהגיד שזהו זה מה שהרמב"ם חושב על הנבואה. אתה צריך לקרוא את כל הפרקים במלואם ורק בסיומם ניתן יהיה להשוות את הפרקים אלו לאלו. אם כך אך זה מוקדש לאנשים נבחרים, אשר יקדישו את עצמם לחוכמה. כתיבתו היא כתיבה אזוטרית (מועט ידוע עליו) מצפינה שיש לחפש את הרמזים בטקסט.

השלמה מסיכום אחר:
הספר השני –
1) סיווג ומיון- עד לתקופת הרמב"ם הלימוד התלמודי היה לפי הסדר של התלמוד עצמו. כל פסיקת ההלכה הייתה עפ"י מה שלמדו בישיבות, כל פעם מסכת אחרת. הרמב"ם ערך את הספר שלו כך שהוא מחולק לפי נושאים ולכל אחד יש את ההלכות שלו. הספר הראשון שהוא ענייני.
2) לשונו המיוחדת – הרמב"ם כותב את משנה תורה בלשון המשנה. עד לתקופתו היה כתוב כל פעם לפי מסכת אחרת, כלומר חלק בארמית או עברית וארמית או בערבית יהודית. הסגנון שלו הוא עברית משניית
3) אנונימיות – הרמב"ם מוריד את שמות החכמים על דבריהם כלומר בניגוד למה שנכתב עד עליו. הגמרה עצמה תמיד נותנת את דברי החכמים עם אומריהם. הרמב"ם לוקח את דברי החכמים וחותך את שם החכם.
4) הספר לא צמוד להיסטוריה – כל הספרים לפניו נכתבו לפי הדינים שהיו רלוונטיים לבעיות שתעוררו בגלות. למשל בעיות של שמירת שבת, הוא נזיקין, אבל משנה תורה לא עוסק רק בהלכות אישות ושכנים. עוסק גם בהלכות סנהדרין, הלכות בית הבחירה (בית המקדש) הלכות קורבנות. למשל בהלכות פסח- מציג בהלכות פסח קיום וגם בהלכות פסח במצרים. הלכות מלכים ושופטים. מחבר ספר שלא רק נעוץ בהווה אלא גם בעבר הרחוק וגם בעתיד הרחוק
5) שבו גם הלכה וגם פילוסופיה – מכניס את דעותיו הפילוסופיות ומנסח אותם בלשון הלכות. פותח בעניינים מחשבתיים ומסיים בעניינים מחשבתיים.

הספר השלישי – מורה נבוכים. זהו ספר מאוד ייחודי מפני שהוא נכתב לאדם אחד. נכתב לתלמיד ששמו רבי יוסף בן יהודה, כאשר התלמיד הזה הוא בעל תיאור מוגדר. התלמיד ישב ולמד יש לו ידע תלמודי ביהדות ויש לו ידע בפילוסופיה כלומר יש לו דע במדעים ומתקשה לחבר בין שניהם- ביהדות ובמדעים. והרמב"ם כותב את הספר לתשובה לאותו תלמיד. אומנם הרמב"ם כותב בעיקר על המדע שהיה בתקופתו, הדרך שאותה הוא כותב נלמדת ונבדקת גם בימים אלה.בהקדמה לספר מציג את קנה המידה לספרו. קנה המידה הוא: 1 לעשרת אלפיים, מכיוון שהרמב"ם יודע לאחד לעשרת אלפיים אנשים אולי אחד בין מה הוא באמת רצה, ולאותו אחד שווה לכתוב ספר. הרמב"ם מציג 7 סוגים של סתירות שמתוכן הוא לוקח (לפחות 2) שהוא מחברת את ספרו על יסודם. הספר נכתב, מראש מבוסס על סתירות ולכן מובן שהרמב"ם אומר שהספר מיועד לחכם ומבין מדעתו. המשמעות היא שהספר הוא חיבור שמיועד לקורא אינטראקטיבי- קורא פעיל. ההוראה של הרמב"ם "והשב פרקיו זה על זה" כלומר- אתה לא יכול לקרוא את הפרק ולהגיד שכך חושב הרמב"ם על נושא מסוים. צריך לקרוא את כל הספר ורק אחר כך לחזור ולקרוא ורק אז להבין את כוונתו, הסתירות הם עזרים להבין את כוונתו רק ע"י קריאת כל הפרקים השוואה אחד לשני- ורק ככה ניתן להבין מה חושב הרמב"ם.הרמב"ם משתמש בכתיבה איזוטרית – קריאה מצפינה – אתה לא מזהה את כוונתו בפעם הראשונה. מסתיר את השקפותיו מכיוון שהוא אליטיסת זאת אומרת שהוא סבר שהחברה נחלקת להמון ולאנשים נבחרים, לאנשים שמקדישים את עצמם לחוכמה, כלומר הרמב"ם מראש ידע שהחלק הארי של החברה (רוב הברה) הם אנשים שלא יקדישו את עצמם לחוכמה ולהם קרא המון שהדבר היחיד שמניע אותם הוא החיים החומריים שלהם. הוא כותב את הספר ליחידים שמוכנים להקדיש עצמם לחוכמה.

למה רמב"ם מצפין את דבריו?
סיבה ראשונה: האדם החכם כותב בצורה אזוטרית כדי לשמור על ההמון כדי לא לפגוע באמונתו של ההמון, כי אם היה קורא את מורה נבוכים והיה מבין יכול להיות שהיה מפסיק לשמור שבת. כי ההמון חושב שאם לא ישמור מצוות הוא ינזק- אם היה מגלה שה' לא שומר כל כך טוב יכול להיות שהיה מערער את ההמון. מצפין את גישותיו לשמור על ההמון.
הסיבה השנייה: האדם השלם שומר גם על עצמו מן ההמון כי אם היו חושפים את דעותיו האמיתיות היו מוקיעים אותו מהקהילה. ההמון יכול להאשים את האדם השלם ולקרוא לו כופר.

בתלמוד הבבלי יש סוגיות אזוטריות שמדברות על מיסטיקה. במסכת חגיגה הפרק השני נקרא פרק אין דורשין. "….אין דורשים במעשה בראשית בשנים אלא אם חכם ומבין בדעתו" במשנה "אין דורשים במעשה בראשית בשנים" – מדובר על בראשית וזו סוגיה מאוד סודית ולא כדי ששניים יפגשו ולמדו יחד, את זה כל אחד לומד לבד.
"מעשה מרכבה" – ביחזקאל פרק א' יחזקאל מתאר שראה מראות אלוהים שהצירים שלה היו פנים של חיות, כל מיני מונחים שברור שיש חיזיון מיסטי, וגם אותו אפילו ביחיד לא לומדים אלא אם הוא חכם ומבין בדעתו. מוצאים פרקים שנפשו מיסטיים וסודיים. אין פירוש מוסכם לסוגיות הללו. מתארות את המיסטיקות של חז"ל שסברו שיש סוגיות שחורגות מההיגיון הרגיל. הרמב"ם בתמימות אומר שמעשה הבריאה זה הפיזיקה ומעשה מרכבה זה המטהפיזיקה. הכתבים של אריסטו והפרשנות לו נחשבה כסמכות המדעים באותה תקופה. אריסטו כתב את ספר הפיזיקה מציין את החוקיות של העולם הגשמי- ממה בנוי החומר, חוקי התנועה וכו'- הבראשית הוא הפיזיקה. המטהפיזיקה זה גם הספר של אריסטו- הספר שבא אחרי הפיזיקה- שם אריסטו דן במבנה היקום כולו- דן בגרמי השמים- מבנה העולם השמימי ומבנה היקום כולו, החומר החמישי שקרא לו אתר- כלומר אסטרופיזיקה/ קוסמוגרפיה. כלומר מעשה מרכבה זה מבנה העולם השמימי ומבנה היקום. הרמב"ם לקח את החומרים הסודיים של חז"ל והפך אותם למדע של תקופתו. יש בזה מעשה מאוד נועז וזה לא דבר פשוט לומר אותו לכן כותב בסגנות איזוטרי.

לפי התפיסה האריסטוטרית: אריסטו אומר: מה זה לדעת? ידיעה היא לדעת את הדבר בסיבות – אם אתה יודע את הסיבות לאובייקט את יודע את האובייקט. לכל אובייקט יש 4 סיבות: סיבה חומרית, צורנית, פועלת ותכליתית. משמעות הסיבות- כל אובייקט לפי אריסו הוא חומר וצורה, חומר הוא המצע והצורה היא המהות שחלה בו. הסיבה החומרית כשאני שואל על האובייקט מה חומר שלו- אם אני יודע את זה החלתי להכיר את האובייקט. הסיבה הצורנית- מהי הצורה שלו? השולחניות התפקוד המיוחד שלו שמבדילה אותו מכסא נגיד. הסיבה הפועלת- מי פעל אותה? מי יצר אותו? הסיבה התכליתית שלו- מה המטרה שהאובייקט נוצר למענה- למה נוצר? הסיבות הם בתחום הידיעה. גם בטבע זה אותו הדבר למשל בפילה חופשית מוסבת שמה שנפל רוצה לחזור למקום הטבעי שלו כי דברים כבדים שואפים לחזור למקומם הטבעי מים ואפר למטה אש ואויר למעלה (סיבה תכליתית).

איך נמצא מה תכלית האדם? נמצא את תכונותיו הזהות לו ולבע"ח ונערוך רדוקציה. אם האדם בונה בניינים וגם הסנאי.. אז זוהי לא תכלית האדם לבנות בית. אם כן אז איש חכם (לרכוש ידע) וטוב זו תכליתו. אם כן לא תכלית דתית אלא לרכוש ידע מופשט, ידע מדעי ועליו לחתור לרכוש את כל הידע המדעי שנמצא. "תיקון הנפש בחורבן הגוף – וחורבן הנפש בתיקון הגוף" האידיאל של רכישת החוכמה דורש הכל. בגלל שהמשימה היא להתעסקות בהשכלה אז לא ניתן להתרכז בצבירת ממון. אדם שעבודותיו משתלטת עליו שהגופניות משתלטת עליו אינו יכול להקדיש עצמו לתורה. כדי לרכוש את המדעים צריך להיות אדם מוסרי מפני שהוא צריך פניות, להקדיש את זמנו להשכלה. אם הוא יהיה מוסרי הוא יוכל לשלוט באישיותו ולהקדיש את כל כולו להשכלה.
אם נתבונן במבנה החברה האנושית, בכל דור יש שכבה אליטיסטית מאוד מצומצמת, כמה עשרות פר דור שלם שיקדישו את עצמם לרכישת הידע. אז מה תכליתם של שאר האנשים במסגרת היקום, הטבע? הרמב"ם נותן לנו 2 תשובות:
1. ההמון נועד לספק את התשתית הקיומית של האדם השלם מבחינה כלכלית חומרית. למשל כיכר לחם. כמה מאות אלפי אנשים שותפים לכיכר לחם אחת, הקוצרים האורזים האופים, אז כשמציגים מוצר צריכה בסיסי שותפים בו מאות אלפי אנשים. לו האדם השלם, החכם היה צריך לספק לעצמו כוס חלב ולא יכול היה לרכוש אותה אז הוא לא היה יכול להקדיש עצמו להשכלה.
2. ההמון נוצא לשמש חברה לאדם השלם. כי אם האדם השלם יהיה בודד ולא יהיה לו את מי לברך לבוקר טוב גם הוא יתערער. כשבני ישראל הגיעו לארץ אמרו להם לא ליישב את הארץ בבת אחת, אלא באופן הדרגתי פן תרבה עליך חיית השדה. כי האדם השלם יישאר ללא חברה ויתערער. נכתב בפירוש המשנה (אשר בניגוד למורה נבוכים אינו נכתב בצורה אזוטרית) אשר נועד לאדם הפשוט.

תפקידה של התורה על פי הרמב"ם:
על פי הרמב"ם תפקידה ליצור שתי שלמויות: שלמות הגוף ושלמות הנפש.
שלמות הגוף, יצירת חברה או מדינה בה האדם השלם יוכל לחוש את עצמו בטוח ובעל פניות להשכלה.
שלמות הנפש – שלמות ההשכלה והידיעה. התורה נותנת לנו את היסוד לרכישת המדעים כראוי. היא המכשיר הפוליטי והחברתי ההכרחי לכך שאדם יגיע לשלמותו. תפיסת הנבואה של מורה נבוכים – לכאורה נבואה מביאה את השלמות הדתית. אצל הרמב"ם יש מפגש בין השלמות הדתית לאנושית. הוא קובע שבעיצוב האישיות יש שני כוחות פסיכולוגיים שהם דומיננטיים; האחד הוא כוח הדמיון והשני הוא השכל.

שניהם מעצבים את האישיות והרמב"ם מציג 3 סוגי אנשים:
סוג ראשון: אלו שהשכל אצלם הוא הדומיננטי והמרכזי והדמיון הוא שולי. סוג שני הוא בעלי הדמיון בצורה מרכזי והשכל הוא השולי. הסוג השלישי הוא הנביא שאצלו שניהם דומיננטיים.

הרמב"ם מציג 3 דעות לגבי הנבואה:
הראשונה, הרמב"ם מייחס אותה להמון. יכול אדם ללכת לישון והוא בלתי נביא ויקום בבוקר והוא נביא. במילים אחרות נבואה לא זקוקה להכנה ואם ה' רוצה לנבא הוא מנבא את מי שבא לו. "זה אצלי כלהינבא החמור או הצפרדע" אומר הרמב"ם זה כמו לתת נבואה לחמור.
השנייה, דעת הפילוסופים, הנבואה היא פונקציה של 3 שלמויות: כדי להיות נביא אדם צריך להיות בעל שלמות שכלית, שלמות מוסרית, שלמות הדמיון. בניגוד ל 2 השלמויות הראשונות שהן שלמויות נרכשות, השלישית היא שלמות מולדת. לפי גישת הפילוסופיים מי שניחן בהכרח מאת שלמויות אלו יהיה נביא. לפי דעת התורה הקב"ה ייקח אותה מהאדם. יכול להיות שאדם יהיה בעל 3 השלמויות ובכל זאת לא יתנבא.
השלישית, היהדות לפי הרמב"ם היא הדרך הטובה ביותר להשיג את 3 השלמויות. ברוך בן נריה אשר חי בתקופת ירמיה ורצה להתנבא אך ירמיהו לא הרשה לו ואמר לו שהקב"ה שולל את הנבואה. "ואתה גדולות אל תבקש". הוא לא היה ראוי לנבואה. הרמב"ם מתעתע בנו. דעת התורה היא שהנבואה היא תהליך טבעי ואין התערבות של ה'. דוגמה זו לא מראה לנו את הדעה השלישית אלא את הדעה השנייה.