הקדמה
עד סוף שנות השישים הסוגייה הפלסטינית הצטיירה בעיני ברה"מ כתוצר של מאבקים בין מדינת ישראל לבין מדינות ערב. נקודת המפנה הייתה לאחר כשלון המדינות הערביות במלחמת ששת הימים , כשצבאותיהן נחלו תבוסה מידי צה"ל, אז למעשה החלה התעניינות מצד ברה"מ והיא החלה להיות מעורבת. מעורבות זו התבטאה במלחמות האזוריות, בין אם במעורבות ישירה או עקיפה, ובעצם יהיה זה כמעט בלתי אפשרי לדון בסכסוך הערבי–ישראלי ובהשפעותיו בלי לדון במטרות האסטרטגיות של מעצמות־ העל, הקשורות לזירה המזרח־ תיכונית. (מרגלית,1971) סוגייה מאוד מעניינת ובעל משמעות היא מערכת היחסים בין אש"ף לברית המועצות. הנמשכה ליותר משני עשורים עם מספר רב של תהפוכות: משנת 1968, תקופת עליית קרנו של יאסר ערפאת ואש"ף, שנה בה נערכה פגישה ראשונה בין הארגון להנהגה הסובייטית, ועד שנת 1991 ,עם התמוטטות ברה"מ וסיומה של המלחמה הקרה. ע"פ מדיניות ברה"מ במזרח התיכון ישנו מקום בעל חשיבות לסוגייה הפלשתינית. (בן דוד,1978)