"טענתו המרכזית של אליאס היא כי השוואה בין רמת האלימות בתחרויות ביוון העתיקה לזו שבמשחקים העממיים בימי הביניים ולזו הנהוגה בספורט המודרני, מדגישה מאפיינים ספציפיים בתהליך התירבות." (מתוך הפרק הראשון "יריית הזינוק".)
אליאס טוען במאמרו כי השוני העיקרי בתהליך התירבות שעבר הספורט נובע גם מעצם הפיכתו של הספורט למשחק ושעשוע ולא בכדי "להתאמן" לקרב. בתקופת ימי הביניים ועד לסוף המאה ה 19 "האתוס של המשחקים בעת העתיקה היה קשור בעבותות לאתוס המלחמה של האריסטוקרטיה, והתחרות נתפסה כאימון למלחמה."