מזרח תיכון בימינו

המונח ותבה מתאר את פרצי הזעם וההפגנות האלימות נגד הבריטים בבגדאד, ההפגנות היו נגד השמאל ומפלגת אל אסתקלאל, ההפגנות האלו היו התחלה של שורת אירועים שלאט לאט כרסמו במשטר ובעוצמתו ובעילית ששלטה באותה תקופה, מה גם שלהפגנות אלו הצטרפו גם השכבות החלשות והעניות בעם, בהובלת תלמי תיכון וסטודנטים. ההפגנות התקיימו במחצית השנייה של ינואר 1948.
ב.
ימים שקטים:
בשנות ה20 נערך החוזה עם בריטניה, בריטניה רצתה לתת לעיראק את העצמאות שלה אך בצורה מוגבלת שתשמור על האינטרסים של בריטניה, דבר שיצר מתח קבוע וגרם לאחר מכן לכך שבריטניה תעמוד בלב הפיכת ההתנגדות, ובתור ציר מרכזי של המאבק. בכל זאת החוזה נחתם מול המלך והעילית השולטת בשנת 1922 ולאחר מכן פעם נוספת ב1926, מהסיבה שרצו את תמיכתה של בריטניה מול המדינות השכנות. באותה תקופה המשטר העיראקי התמודד בהצלחה עם האיום השיעי שניסו להתמרד נגד השילטון ולהביא לשינוי חברתי, מהסיבה שהיה הרכב אוכלוסייה הטרוגני ורחב, ולא היה זהות כוללת לכל אותה האוכלוסייה, בגלל קבוצות הקטנות, החלשת הריכוזיים השיעיים והמסגרת החברתית שלהם גם היא עזרה לדכא אותם. השינוי החברתי בשנות ה20, התמורות בתנאים הכלכליים וחולשת התודעה הזהותית תרמו לימים שקטים במשטר המלוכני, ויציבותו הייתה בטוחה.
תסיסה:
בסוף שנות ה30 שכבות הביניים מתחילות להתחזק ולתסוס בצורה גלויה נגד הבריטים, באותן שנים שכבת הביניים הפכה לגורם מרכזי בזירה הפוליטית-לאומית, דבר שהוביל בסופו של דבר להקצנה ומהפכות. המצוקה הכלכלית, האידיאולוגית והחברתית הם אלו שגרמו למתח לגבור ביחס עם המעצמות ולהקצנה לאומית. בנוסף בעקבות מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 החריף המתח האנטי בריטי מצד העם, ראש הממשלה נורי אל סעיד ופוליטיקאים נוספים מהעילית ראו במלחמה הזדמנות לעראק להשיג את מה שלא השיגו לאחר סיום המלחמה הראשונה, ושיתפו פעולה עם בריטניה כדי להוכיח את חשיבותה של עראק כבעלת ברית עמם כדי להשיג תמיכה מהבריטים בענייני השאיפות האזוריות שלה, דבר שהגביר את הקריאות האנטי בריטיות באותה תקופה מצד שכבות הביניים המודרניות, צעדו של נורי ראש הממשלה דאז קיבל התנגדות רבה מצד פוליטיקאים, דעת הקהל וקציני צבא של אל צבאע, כל אלה הרגישו שנאה לבריטניה, מהסיבה שנתפסה ככוח משעבד וכתומכים בישראל. הקצינים והפוליטיקאים האנטי בריטיים נמנעו מלסייע לבריטניה וקיוו בכל ליבם שבריטניה תובס על ידי גרמניה וכך עראק תוכל להשיג עצמאות מלאה סופסוף.