ממ"ן 13- סוגיות בדיפלומטיה

תשובה לשאלה מס' 1:

גישת הליברליזם ביחב"ל מתמקדת בשיתוף פעולה בינלאומי המונע מאינטרסים משותפים, לעיתים כלכליים, ולא מאיזון כוחות כפי שמציע הריאליזם ואליה, כפי שאפרט בהמשך ניתן לשייך את דייוויד מיטרני (1888-1975) שהיה חוקר ואקדמאי בתחום היחסים הבינלאומיים, מהסיבה שהוא דמות מובילה בה בזכות תרומתו המשמעותית לתיאוריה הפונקציונליסטית בליברליזם הבינלאומי; הליברליזם מרחיב את הספקטרום של היחסים הבינלאומיים מעבר לבריתות זמניות, כולל יחסים מתמשכים ואינטגרציה עמוקה. האינטגרציה האירופית והניאופונקציונליזם הם דוגמאות לכך, כאשר שיתוף פעולה פונקציונלי בתחומים ספציפיים מוביל לאינטגרציה רחבה יותר ולהסטת נאמנות ממדינת הלאום לפרויקט האינטגרציה. דייוויד מיטרני, תיאר בחיבורו "מערכת שלום שעובדת" את הצורך במהפך בחשיבה על יחסים בין-לאומיים ומניעת מלחמות. הוא קרא לאינטגרציה פונקציונלית, שתכסה על פילוגים פוליטיים ותאחד את האינטרסים והחיים של כל האומות. הגישה הפונקציונלית של מיטרני הייתה פרגמטית וטכנוקרטית, והתכוונה לטשטש את הגבולות בין הלאומי לבין-לאומי, ובין הפוליטי לבלתי-פוליטי, תוך יצירת סוכנויות פונקציונליות שיצרפו מדינות נוספות ויאבדו פילוגים לאומיים מחשיבותם. הליברליזם מדגיש את הכלים הדיפלומטיים כמו מו"מ ומוסדות, ולא את הדיפלומטיה עצמה. הוא מציע ששיתוף פעולה המשרת אינטרסים מוביל לאינטגרציה ולשלום. הגישה הליברלית מציעה פתרון לאתגרים העתידיים של הדיפלומטיה בעידן המידע והגלובליזציה, תוך הקשר לפרויקט המיזוג האירופי ולתיאוריה הניאו-פונקציונליסטית. העולם הדיפלומטי צריך להתאים את עצמו לסביבה הדיגיטלית החדשה ולפעול בהתאם לגישה הפונקציונלית של מיטרני, תוך תרומה לאינטגרציה ולשלום העולמיים. בתוך הליברליזם קיימת תיאוריית הניאופונקציונליזם המדברת על אינטגרציה אזורית שמקטינה את חשיבות הגלובליזציה ומחדשת את השימוש בטריטוריה בממשלה שלה. התיאוריה פותחה על ידי האס ב-1958, הגישה מנסה להסביר את תהליך האינטגרציה האירופית ולמה מדינות מסכימות להיות חלק מארגון על לאומי. התיאוריה מתארת ומסבירה את תהליך האינטגרציה האזורית באמצעות שלושה גורמים סיבתיים שפועלים יחד: התלות הכלכלית הגוברת בין מדינות, היכולת הארגונית לפתור סכסוכים ולבנות משטרים משפטיים בינלאומיים, וכללים של שוק על-לאומיים שמחליפים משטרים רגולטוריים לאומיים. התיאוריה הניאופונקציונלית הניחה במקור שיהיה ירידה בחשיבות הלאומיות והמדינה-הלאום; היא חזתה שבהדרגה יראו נבחרי ציבור, קבוצות אינטרס, ואינטרסים גדולים מסחריים בתוך המדינות את זה בתור אינטרס שלהם לרדוף אחרי מטרות רווחה שיש להשיג אותן בצורה הטובה ביותר דרך אינטגרציה פוליטית ושוק ברמה על-לאומית גבוהה יותר.