סמינריון אחריות בעלי אתרים בעוולות רשת

תוכן עניינים

1. מבוא
2. הקדמה
   • מאפייניו הייחודים של המרחב הווירטואלי.
   • השלכות הפרסום המקוון.
   • השחקנים ברשת.
3. עוולות הרשת
   • לשון הרע ברשת.
   • פגיעה בזכויות יוצרים ברשת.
   • גבולות חופש הביטוי.
   • פרטיות ברשת.
4. אחריות בעלי אתרים ללשון הרע .
   • האם האינטרנט הוא אמצעי תקשורת.
   • הטלת אחריות על בעלי אתרים בעזרת עוולת הרשלנות.
   • מחפשים פתרון לבעיות חקיקה.
   • לשון הרע ברשת אצל הדוד סם (הדין האמריקאי).
   • משפטה של המלכה(הדין האנגלי ).
   • משפטם של אנשי הסרגל (הדין הגרמני ).
5. אחריות בעלי אתרים בהפרת זכויות יוצרים.
   • הצגת הבעיה.
   • בעיית האנונימיות ברשת.
   • דוקטרינת ההפרה התורמת.
   • נוהל הודעה והסרה.
   • אחריות בעלי אתרים בהפרת זכויות יוצרים ברשת במשפט הסיני .
   • אחריות בעלי אתרים בהפרת זכויות יוצרים במשפט האמריקאי.
   • אחריות בעלי אתרים בהפרת זכיות יוצרים במשפט האנגלי.
6. שיקולים בהטלת אחריות בעלי אתרים והצעות להסדר אחריות בעלי אתרים בדין הישראלי.
   • בעד אחריות בעלי אתרים.
     • שיקולי יעילות.
     • שיקולי צדק.
   • נגד הטלת אחריות בעלי אתרים.
     • שיקולי יעילות.
     • שיקולי צדק.
   • הצעות להסדר אחריות בעלי אתרים בדין הישראלי.
   • הסדרת אחריות בעלי אתרים ללא חקיקה.
     • הסדרה טכנולוגית.
     • הסדרה עצמית.

7. סיכום.

“כלי-המשפט התולים על קיר חדר המלאכה שלנו – סדורים שורות שורות,  אלה

ליד אלה – נתקשה לעיתים למצוא בהם כלי המתאים לעידן הטכנולוגי החדיש.  והקושי יתגבר וילך עם הזמן”

מישאל חשין.

1. מבוא.

בעבודה זו אני אסקור שניים  מתוך העוולות הקיימות ברשת,  ואחריותם של בעלי אתרים בעוולות אלו,  בחרתי להתמקד באחריות בעלי האתרים בתוכן שמהווה לשון הרע שפורסם ע”י צד שלישי , ובהפרת זכויות יוצרים בעזרת תוכן שמועלה לאתרים השונים על ידי המשתמשים השונים , כמו כן אציג את הבעיות הקיימות בחקיקה הישראלית בנוגע לאחריות בעלי אתרים בעוולות אלו,  ואציג הסדרים הקיימים בעולם במדינות שונות במקרים דומים,  אחד הפתרונות שמוצעים ואומצו בפסיקה הישראלית לבעיית אחריותם של בעלי אתרים לתוכן המופץ על ידי גולשים זה הפתרון של הפרה תורמת , אציג את התפתחות דוקטרינה זו,  מתי היא הגיעה לפסיקה הישראלית,  ומה המבחנים שנקבעו כדי להטיל אחריות מסוג זה,  בנוסף אראה ואסביר את נוהל הודעה והסרה וכמו כן מה משמעות הנוהל כלפי בעלי אתרים ואחריותם לתוכן המופץ באתריהם,  אציג הצעות חוק שהועלו כדי לפתור בעיות אלו,  למרות שאף אחת מהן לא התקבלה בסופו של דבר,  חשוב להכיר הצעות חוק אלו כי אולי בעתיד משהו כן יזוז כאן.

כאשר אני בא לבחון את אחריותם של בעלי האתרים לתוכן המופץ באתריהם אני לא יכול שלא לבחון קודם כל האם  רשת האינטרנט מהווה פלטפורמה שמוגדרת כאמצעי תקשורת לפי סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע[1], כאשר ניתן ללמוד מהפסיקה שאין הלכה חד משמעית בנושא וכל ערכאה פוסקת איך שנראה לה לנכון,  בהיעדר הלכה ישנם מספר פסקי דין שנותנים את הטון בעניין הזה,  בפרק של לשון הרע אסקור פסקי דין אלו.  בעיה נוספת היא סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע[2] ונשאלת השאלה האם פרסום באינטרנט הוא “פרסום” לפי הגדרה של סעיף 2 לחוק לשון הרע[3], גם כאן אין הלכה חד משמעית ואסקור את פסקי הדין הרלוונטיים.  אראה גם שישנם שופטים אשר מצאו דרך יצירתית להטיל אחריות על בעלי אתרים , בעזרת הטלת אחריות דרך סעיף 35 לפקודת הנזיקין[4], בהמ”ש לא עוסקים בשאלת הפרסום במקרים אלה,  אלא בשאלת הרשלנות וכך בעצם מוצאים דרך לעקוף את הלקונה בחוק בנושא זה.

בעיה נוספת שאציג בעבודה זו,  זה בעיית המעוול האנונימי,  רשת האינטרנט מאפשרת לכל אחד להביע את עצמו , להגיב לדברים שנאמרים ע”י אחרים , ולפרסם כל תוכן שהוא רוצה,  פעמים רבות העולם החופשי הזה מנוצל לרעה על ידי מעוולים אנונימיים,  כדי לפגוע בשמם הטוב של אנשים או כדי לפגוע בזכויות הקניין הרוחני שלהם,  בעבודה זו אסקור את פסקי הדין בנושא זה ואראה את ההלכה המקובלת בנוגע לחשיפת מעוול אנונימי ברשת,  בנוסף אראה את ההסדרים הקיימים במדינות שונות בנושא זה.

הפרק האחרון של העבודה אציג מספר מודלים שקיימים במדינות העולם , מודלים אלו , לפחות בחלקם מקבלים כבר ביטוי במשפט שלנו , נוהל הודעה והסרה שממנו התפתח מודל המפרץ הבטוח,  כמו כן אציג שיקולים התומכים בהטלת אחריות על בעלי אתרים,  שיקולים שהינם שיקולי יעילות וצדק,  ומנגד אציג שיקולים שמתנגדים להטלת אחריות על בעלי האתרים

פרק 2 : הקדמה

2. 1 מאפייניו הייחודים של המרחב הווירטואלי.

המרחב הווירטואלי לכשעצמו אינו פוגע או מטיב,  השימוש בו או ביישומים שמתאפשרים באמצעותו והפעולות שמבוצעות באמצעותם יכולים להיות פוגעים או מיטיבים.  האינטרנט היום הוא חלק מהחיים שלנו,  כל מה שנעשה במרחב הפיזי נעשה או מקבל ביטוי גם במרחב הווירטואלי,  בליבי ישנה ביקורת רבה על כך אך אין עבודה זו עוסקת בעניין זה,  לשם הדגמה רק אומר שלטעמי המרחב הווירטואלי הרס את חיי החברה של ילדינו,  אם בעבר בני הנוער היו יוצאים לשבת על ה”ברזלים” בשכונה,  כיום אנחנו מקבלים רובוטים שבוהים במסכי הענק של הסמארטפונים שלהם וכך הם מנהלים  את חיי החברה.

המרחב הווירטואלי כשמו הוא,  מקום רחב עד אין סוף שבו אפשר לחלוק מידע,  לחלוק מחשבות,  ובהקשר שלנו לפגוע בשמם של אנשים או לגנוב,  לגנוב ולחלוק עם אחרים,  את מה שעמלו עליו אחרים.

[1] ס’ 11 לחוק איסור לשון הרע, תשכ”ה -1965 .

[2] ס’ 2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ”ה-1965.

[3] ס’ 2 לחוק איסור לשון הרע.

[4] ס’ 35 לפקודת הנזיקין ]נוסח חדש], התשכ”ח-1968.