מבוא

חוק גיל פרישה מעבודה בישראל קובע את גיל הסף לעבודה עבור נשים וגברים, גיל בו העובד.ת נאלצים לעזוב את עיסוקם היומיומי – עבודתם ולצאת לגימלאות.
אך מה קורה במצב בו העובדים רוצים ואף יכולים (פיזית ורוחנית), או חלילה צריכים (מבחינה כלכלית) להמשיך לעבוד לטובתם ולטובת פרנסתם..?

גיל הפרישה כיום בישראל עבור נשים הינו 62-65 (כל אחת עפ"י תאריך לידתה) ואילו גיל פרישתם של הגברים הינו 67 . גילאי הפרישה הולכים ועולים עם השנים בין היתר מתוך חשש של חברות הביטוח וקופות הפנסיה, בהן חוסכים העובדות והעובדים בישראל לטובת גיל הפרישה, שמא לא יוכלו לעמוד בתשלומי הקצבאות של הפורשים וזאת בשל העלייה ההולכת ומתמשכת בתוחלת החיים של החוסכים בעשורים האחרונים מחד ומאידך בשל העובדה כי בחברה בת ימינו, המקור העיקרי להגדרה וזהות עצמית, לסטטוס ומעמד אישי הינה…
תוחלת החיים הממוצעת בלידה, מאז שנת 1950 עלתה בעולם מגיל 46 לגיל 73 שנים. כך גם בישראל, מאז שנת 1975 עלתה תוחלת החיים במידה רבה: לנשים העלייה מגיל 74 לגיל 85 ואילו לגברים מגיל 70 לגיל 81. השינויים המשמעותיים הללו, באופן טבעי, גרמו לצפייה כי גיל הפרישה יעלה ביחס ישר לעליית תוחלת החיים. אך בישראל, כמו ברוב המדינות המפותחות בעולם, לא חל שינוי משמעותי והגיל הממוצע לפרישה סובב סביב 65 שנים. באופן פורמלי, הפערים בין תוחלת החיים הולכים ומתרחקים במידה רבה מגיל הפרישה ותקופת החיים מחוץ לעולם העבודה הולכת ומתארכת (כ-22 שנים) .
ולמרות הגילאים הלא צעירים של הפורשים עפ"י החוק, ישנם רבים מהם הממאנים לסיים את תקופת עבודתם ודורשים את המשך תעסוקתם המקצועית והמשך העסקתם גם לאחר הגיל הרישמי הנקוב בחוק.
בעבר, במציאות תעסוקתית ומשפטית שבה עובדים נהנו מביטחון תעסוקתי ומהסדרי פנסיה נדיבים, ניתן היה להצדיק בקלות קביעה של "גיל פרישת חובה". גיל זה הוא הגיל שבהגיע עובד אליו זכאי…
הטיעונים השונים התומכים בהסדר של פרישת חובה – וביניהם הצורך של המעסיק בתכנון תקציבי ובפתיחת תקנים לעובדים חדשים – משכנעים באופן מיוחד כאשר עסקינן בעובדים שנהנו מקביעות ומהסדרי פנסיה נאותים. טיעונים אלו משכנעים הרבה פחות…
העובדים ה"טיפוסיים" של המאה ה- 21 מצטרפים לשוק העבודה בגיל מאוחר וסובלים במהלך תקופת עבודתם מתקופות של היעדר עבודה (אם בשל אבטלה, טיפול בבני משפחה או נבצרות זמנית). עובדי המאה ה- 21 עובדים פעמים רבות ללא ביטחון תעסוקתי וללא הסדרי הפנסיה הנדיבים של העבר.
השיקולים נגד "גיל פרישת חובה", וביניהם בעיקר: ההשלכות הכלכליות של הפרישה הכפויה; התיוג השלילי והגילנות הבאים לידי ביטוי בפרישה כפויה; כמו גם החשש מפני כך שמעסיקים מראש לא יקדמו עובדים מבוגרים ולא ישלחו אותם להכשרה מקצועית בגיל מבוגר – חזקים באופן מיוחד כאשר עסקינן בעובדי המאה ה- 21. עבור עובדים אלו יש לפרישה הכפויה השלכות כלכליות ונפשיות…