העבודה עוסקת באחד האירועים המשמעותיים ביותר בזירה הבינלאומית בשנים האחרונות – תביעתה של דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג בגין הפרת אמנת הג'נוסייד. עבודה זו מציעה ניתוח מקיף של הרקע ההיסטורי והפוליטי שהוביל לתביעה, תוך התמקדות במערכת היחסים המורכבת בין דרום אפריקה לישראל, החל משנות האפרטהייד ועד היום. העבודה בוחנת כיצד דרום אפריקה, בהנהגת ה-ANC, עברה ממערכת יחסים קרובה עם ישראל בתקופת משטר האפרטהייד, למדיניות ביקורתית ואקטיבית בזירה הבינלאומית התומכת בפלסטינים.

בחלקה הראשון, העבודה מציגה את השתלשלות היחסים הדיפלומטיים בין דרום אפריקה וישראל, תוך התייחסות לאינטרסים הגאו-פוליטיים, הכלכליים והאידיאולוגיים של שתי המדינות. בחלקה השני, היא מתעמקת במדיניות החוץ הדרום אפריקאית והשפעת ה-ANC על עיצוב עמדותיה כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בהמשך, העבודה מנתחת את התביעה עצמה, תוך הצגת הבסיס המשפטי שלה, הסעיפים הרלוונטיים באמנת הג'נוסייד, והנימוקים שמביאה דרום אפריקה להוכחת טענותיה. ניתוח זה מבוסס על מקורות משפטיים, אקדמיים והצהרות מדיניות של הצדדים המעורבים.

בנוסף, העבודה סוקרת את תגובת הקהילה הבינלאומית לתביעה ואת השפעותיה האפשריות על יחסי ישראל-דרום אפריקה, מעמדה של ישראל בזירה הדיפלומטית, והשלכות רחבות יותר על המשפט הבינלאומי ויחסי הכוחות בעולם. העבודה שמה דגש על השאלה המרכזית – מדוע דרום אפריקה בחרה להגיש תביעה זו נגד ישראל, ולא נגד גורמים אחרים במזרח התיכון ובעולם שמואשמים גם הם בהפרות חמורות של זכויות אדם.

העבודה בנויה על בסיס תיאורטי ומחקרי מוצק, כוללת מקורות עדכניים ומגוונים, ומציעה ניתוח מעמיק של הנושא תוך שילוב של תיאוריה מדינית, משפטית והיסטורית. היא מתאימה לסטודנטים הלומדים יחסים בינלאומיים, מדעי המדינה, משפט בינלאומי ולכל מי שמעוניין להבין לעומק את הדינמיקה המשפטית והפוליטית סביב אחת התביעות המשמעותיות של העשור האחרון.