ב- 30 למרץ 1912 נחתם בפס הסכם חסות בין מרוקו לצרפת, לאחר כ- 1300 שנים של שלטון מוסלמי. על פי תנאי ההסכם התחייבה צרפת לכבד את הדת המוסלמית ויוקרתו של המלך, אך פרט לכך הועברו כמעט כל סמכויות השלטון לידי הנציב הצרפתי. רק כמה עניינים כמו ענייני דת- ובתוך כך גם הדת היהודית – נשארו בסמכות המלך. כלומר, הגורם המרכזי בשלטון היו הצרפתים ומדיניותם היא שקבעה את גורלם של היהודים (פורטוגלי, 1993; צור, תשס"ד).
השלטון הקולוניאלי התבסס בעיקרו על הפרדה בין השליט החדש, האירופים, שלהם ניתנו זכויות רבות יותר, לבין התושבים המקומיים, היהודים והמוסלמים, שקיבלו מכוחו של המשטר החדש מעמד של "ילידים". מוסלמים ויהודים נמנו אפוא עם בני המגזר הילידי הנמוך בחברה הקולוניאלית. עם זאת, היה הבדל חשוב בין שני מרכיבים אלה של האוכלוסייה המקומית. יהודי מרוקו היו קהילה אחת מבין קהילות יהודיות רבות, שרובן היה אירופאי. המוסלמים במרוקו היו גם הם חלק ממרחב מוסלמי, אלא שחלקיו האחרים היו באסיה ובאפריקה, לא באירופה, ובעידן הקולוניאלי הייתה להבדל זה השפעה רבה. יהודי אירופה בכלל, ויהודי צרפת בפרט, נטלו על …..

…..מבחינת חוקית, היה מעמדם של היהודים שווה לזה של שכניהם המוסלמים. רבים מהם קיוו לזכות באזרחות צרפתית, בדומה לאחיהם באלג'יריה ותוניסיה אך צרפת סירבה בתוקף לשנות את מעמדם האזרחי של יהודי מרוקו, למרות לחצי ארגונים יהודיים וביניהם כי"ח. בין היתר עשתה כך מתוך התחשבות בפרוטקטורט (משטר החסות), אשר מנע ממנה לחולל שינויים מדיניים קיצוניים במרוקו. לשיקולים אלה נוסף רצונו של מרשל ליוטה, לשלב את הקהילות היהודיות במסגרת הארגון הכללי של הממלכה. במסגרת תכניותיו אלה הוא לא יכול היה להתיר התבדלות יהודית, אפילו אם היה בכך כדי להפר את עקרון האוטונומיה המשפטית של הקהילה היהודית, כמקובל בארצות האסלאם (אביטבול, תשס"ד).
יהודי מרוקו לא נזקקו לזמן רב כדי ללמוד, שעקרונות השוויון והצדק הצרפתי עליהם הרבו ללמוד בבתי הספר של ה"אליאנס", לא היו המציאות. המציאות הייתה החיים ב'מלאח' (אזורי התקבצות המגורים של יהודי מרוקו) בתנאי צפיפות שלא יאומנו, בתנאי היגיינה תת אנושיים. הפליית היהודים על ידי הצרפתים הייתה מעודנת יותר מזו של המוסלמים, אך יעילה לא פחות. הם השתמשו בכל תחבולה כדי להבטיח ש-300 אלף יהודי מרוקו יישארו במדינתם אזרחים סוג ב'. כך למשל, השרות הציבורי ננעל בפניהם. טיעוני הממשל היו כי המוסלמים לא יראו בעין יפה יהודים במוקדי הכוח של השלטון וכי עדיין לא הוכיחו את נאמנותם לשלטון החדש. גישה זו לא שונתה כל שנות השלטון הצרפתי באירופה. גם הכניסה לתחום העסקים נסגר בפני היהודים והתחום שנותר להם היה התחום הרחב של התיווך בין עם הארץ והשלטון הצרפתי, הם היו ספקי המזון של הצבא וסוחרי החיטים (פורטוגלי, 1993).
בעבודה זו אתמקד בהיבט החינוכי של יהודי מרוקו בתקופה הקולוניאלית ובהשפעותיו של החינוך על שאר היבטי החיים באותה תקופה. אעשה זאת תוך כדי בחינת החינוך שקדם לתקופת הכיבוש הצרפתי ושלבי התפתחות החינוך היהודי במרוקו