החוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות בת זמננו קורס: מדינת רווחה הישראלית והשוואתה למדינות הרווחה בעולם עבודת סמינריון מחאת הפנתרים השחורים והשפעתה על מדיניות הרווחה בישראל תוכן עניינים
1.      תוכן עניינים -.2
2 .      מבוא .3
3 .      תנועת " הפנתרים השחורים" והבעיה החברתית –.4-7
4 .      ההכרה הממסדית ותגובת הממסד 7-10                                  א.         אי הכרת הממסד -8
                                 ב.         הכרה ראשונית -..9
                                  ג.          ההכרה העקרונית –…9-10 5.      התפיסה הרעיונית של ראשי השלטון ותנועת העבודה .11-12
6 .      תגובות ופעולות מיידיות של הממשלה -..13-משפטים 7.      החששות במערכת הפוליטית על בסיס קרע חברתי ועדתי –משפטים-16
8 .      דפוסי התביעות להקצאות חברתיות לפני הופעת התנועה –17-18
9.      הגדרת הבעיה –18-22
1 0. הפעילות בממשלה ושינוי המדיניות –.23-29
                                 א.         משרד הסעד .
5 -27
                                 ב.         משרד השיכון 27-28
                                  ג.          משרד החינוך 28-29
1 1. סיכום פעילות משרדי הממשלה- ממשלת גולדה -…29-30
1 2. מדיניות הרווחה החברתית בשנים 1974-1977 –.31-33
1 3. שינוי והמשכיות המדיניות הכלכלית-חברתית –…33-34
1 4. מדיניות הרווחה שלאחר ממשלת 77- ראשית ה"מהפך" ושינוי מדיניות -.34-35
משפטים. סיכום ומסקנות –35-38
1 6. ביבליוגרפיה –…39-40 מבוא
     במהלך שנת 1971 התחוללה סערה ציבורית בישראל- סערה חברתית ואזרחית , סערה שקמה בעקבות הופעתם של ה"פנתרים השחורים", תנועה שהייתה מורכבת מצעירים תושבי שכונת מוסררה בירושלים. תנועת הפנתרים השחורים ביקשה למחות ולגרום לשינוי ועוררות בדעת הקהל בארץ כנגד הפלייתן של שכבות המצוקה בישראל וכנגד מדיניות הרווחה שקיפחה את שכבות המצוקה באותה עת.
הפלייה שעמדה בניגוד חריף לתקצוב המקיף ולסבסוד הנדיב שממנו נהנו אוכלוסיית עולי ברה"מ שעלו לארץ באותה תקופה.           הפנתרים השחורים לא התיימרו להיות נחמדים, פעילותם הנמרצת כללה לא אחת פעילות כוחנית ואף אלימה מתוך מטרה ברורה להתקומם כנגד הממסד שנהג בהם בצורה מפלה ולבוא בתביעות לשינויו של יחס זה. החיבור של המימד העדתי והסוציו-אקונומי יצרו יחד תלכיד חומר נפץ חברתי שהפך במהרה לפעילות פוליטית.
הפנתרים המשיכו וביקשו לתבוע מן הממסד הכרה עקרונית בקיומה של בעיה חברתית ומוגדרת בדמות הפליה בהקצאות לצרכי חברה ורווחה. הממסד הפוליטי מצדו גרס גם כן כי קיימת בעיה חברתית, אם כי לדידו בעיה זו מקורה בהתקוממות ציבורית והפרעה לסדר הציבורי מצד אותם "עבריינים" או "מפירי סדר" ( כפי שהממסד תייג את הפנתרים). שני הצדדים זיהו אפוא בעיה חברתית ופעלו באופן אקטיבי עד מאוד על מנת לפתור אותה. משמעותה או הגדרתה של בעיה זו , עמדה בלב המאבק בין תנועת המחאה לממסד. הפנתרים ראו את הבעיה בפערים כלכליים ובהפליה בהקצאות ואילו הממסד ראה כבעיה את התנועה עצמה ואת דפוסי פעילותה. בעבודה זו בכוונתי לסקור ולאפיין את פרק הזמן שבין הקמת התנועה בשנת 1971 ועד למלחמת יום הכיפורים וירידת קרנה של התנועה בשנת 1973. בתקופה זו התגוששו במרץ שני השחקנים העיקריים ( התנועה והממסד) בתוך הזירה הפוליטית  במדינת ישראל.שאלת המחקר בעבודה זו לבדוק האם לתנועת המחאה של הפנתרים השחורים הייתה השפעה על מדיניות הרווחה של הממסד ( הממשלה ) במדינת ישראל, האם העלאת הנושא לסדר היום הציבורי חולל שינוי.
     בעבודה זו ביקשתי לבדוק האם למחאת תנועת הפנתרים השחורים הייתה השפעה על מדיניות הרווחה והאם העלאת נושא הפערים החברתיים לסדר היום הציבורי הוביל לשינוי אצל מקבלי ההחלטות של הדרג המדיני. בעבודה זו  ניתנה סקירה והתמקדות על שינוי המדיניות תוך חלוקת הזמנים לפי:
·         תקופת ממשלת גודלה מאיר 1971-1974- ראשית המחאה החברתית ·         תקופת ממשלת רבין 1974-1977
·         תקופת ממשלת בגין- שנת ה"מהפך" 77-81, 81-85
באשר לשאלת עצם קיומה של תנועת המחאה של הפנתרים השחורים- מעידה כי המסקנה שישראל אכן לא הייתה מדינה רווחה בתקופה המדוברת.      השפעת הפגנות הפנתרים השחורים על ההקצאות לרווחה חברתית היא תופעה מעניינת מנקודת מבטו של אדם הבוחן תהליכי קביעת מדיניות ציבורית בישראל, כיוון שמדובר במקרה קלאסי של תיעוד ראשון להפגנות מתמשכות של חוץ פרלמנטארית שלה היו השפעות על דפוסי החשיבה וההקצאה של תקציבים ממשלתיים. מן החומר הרב שנסקר בעבודה דרך תהליך השינויים בתקופת ממשלת מאיר והמשכה המובהק בתקופת ממשלת רבין, ניתן להבחין בבירור את השינויים ואת ראשית ההשפעה על הממסד ככוח מניע ומדרבן להפניית יותר משאבים לצורכי חברה ורווחה. גם אם בהפגנות הפנתרים השחורים כשלעצמן לא היה משום איום מיידי לאופי המשטר בישראל, די היה בהן על מנת להשפיע במידה ניכרת על שיקוליהן של ראשי השלטון במדינה.
     יותר מאשר יצרו הפנתרים איום רציני בפועל, היה טמון בהתבטאויותיהם ודרך פעולתם איום מרומז לשלטונה של מפלגת העבודה ולהסכמיות החברתית בדבר דפוסי הקצאה ששררו בישראל.די היה באיום זה כדי להטות את הכף לכיוון של מתן הקצאות רבות יותר לשירותי החברה והרווחה, ואמנם הקצאות אלו גדלו במידה משמעותית בשנים 1971-1973 ובהמשכו קיימת פעילות מובהקת חרף תנאי המאקרו הקשים בין השנים 1974-1977 שלאחר מלחמת יום הכיפורים. החשש מפני הפניית עורף של בני עדות המזרח כלפי תנועת העבודה אכן התממש במערכות הבחירות שהתקיימו לאחר הפגנות הפנתרים.
גם אם ממצא ברור שלפיו  היו אלה הפגנות הפנתרים השחורים שהביאו לשינוי דפוס ההצבעה, ככל הנראה תרמו ההפגנות תרומה מסוימת ליצירת הרושם כי קיימת הפלייה כלפי עדות המזרח, וכי להפליה זו אחראית מפלגת העבודה שהחזיקה בהגה השלטון מאז הקמת המדינה.
     השפעה ארוכת טווח נוספת של הפנתרים הייתה בהפיכת השימוש בהפגנות יזומות של תנועות חוץ פרלמנטאריות לריטואל קבוע בפוליטיקה הישראלית. השימוש בהפגנות היה קיים עוד לפני הופעת הפנתרים השחורים, אך זה היה בעיקרו של דבר כלי בידי המפלגות הפוליטיות עצמן להביא את דברן לציבור הרחב. כאשר התרחשו הפגנות על רקע חברתי או כלכלי ללא מעורבות של המפלגות, הן תוארו בדרך כלל על ידי העיתונות והממסד כ"התפרעויות" או "מהומות". מאז הפגנות הפנתרים השחורים, הפגנות של תנועות חוץ פרלמנטאריות הן תופעה קבועה בפוליטיקה הישראלית . מה שנתפס עד שנות השבעים כפעילות פוליטית חסרת השפעה של קבוצות שוליים, נתפס בשנות האלפיים כפוליטיקה תקנית ואף מכובדת.       הישגם הגדול של הפנתרים השחורים נעוצה בעובדה בהיותם קטליזאטור להעלאת נושא המצוקה והפערים החברתיים לסדר היום הציבורי.
יומרותיהם להפוך לגוף מחאה משמעותי שיהווה קבוצת לחץ על קובעי המדיניות לא צלח בידם. כך גם מאמציהם לחדור אל תוך הזירה הפוליטית ולהפוך לכוח אלקטוראלי שיניע את נושא המצוקה בישראל לא צלח. הגורמים לכך היו חוסר ניסיון ארגוני ופוליטי.       לשם ביסוס עליונותו במאבק הסמלי הקריטי עם תנועת הפנתרים, נקט כאמור הממסד בכמה אסטרטגיות, ראשית- בהתעלמות ואי הכרה בתביעותיהם ודרישותיהם להכרה בבעיה החברתית ולתיקונה, באמצעות כפירה ותיוג הקבוצה כקבוצה שולית בעלת עבר פלילי.בשלב השני- ההכרה הראשונית שבו הממסד סירב באופן עקרוני לאמץ את הגדרותיה של התנועה , הגם בסופה אוץ הממסד להודות כי קיימת מצוקה חברתית כלכלית מסוימת. בשלב השלישי- ההכרה העקרונית, נראה כי אכן לכעורה הפנתרים כפו על הממסד את עמדתם העקרונית לפיה קיימת בעיה חברתית מהותית ולא רק מצוקה ספוראדית מקומית של נוער עבריין וחסר מסגרת.
     בסיכומו של דבר כתנועת מחאה, הפנתרים השחורים הצליחו להעלות לסדר יומה הציבורי והחברתי את המצוקות החברתיות ואת הקיפוח שהיו מנת חלקם של חלקים נרחבים באוכלוסייה.יותר מכל נראה כי החשש של בכירי השלטון של מפלגת המערך חששו יותר מכל לאבד את האחיזה על הנהגת המדינה שהייתה מראשיתה הקמתה כגוף פוליטי שולט, תוך התעלמות ושאיפה כמוסה שדור העולים מארצות המזרח ייטמעו בתוך החברה מערבית בישראל. לא כך היו פני הדברים, מחאתם של הפנתרים חוללו שינוי בתודעת הציבור שחלחל אל קובעי המדיניות בשלטון , דבר שהחל ליצור שינוי במדיניות הרווחה. דבר בולט נוסף שניתן לציון הוא מעורבותם של הדרג המנהלי של משרדי הממשלה אשא הוביל לשינוי והאצת פיתוחם של תוכניות ורעיונות במשרדים החברתיים בתקופת שלטונה של גולדה מאיר. לעומת זאת , בתקופת שלטונה של ממשלת רבין , קיימת צמיחה והרחבה מובהקת של מדיניות הרווחה ע"י הדרג הפוליטי בראשותו של יצחק רבין .הדבר ה"מוזר" הוא שדווקא בתקופת שלטונם של השמאל- מפלגת התחולל שינוי וצמצום הפערים והקיטוב בין מזרחיים לאשכנזים, גדל לאחר ה"מהפך" בשנת
1 977 והעמקת הפערים בין שכבות המצוקה במדינת ישראל. אין כאן בחינת האינטרסים האישיים אלא היבט מובהק של מעמדות – למרות הפגיעה בשכבות החלשות ואף כיום בשלהי העשור הראשון של המאה ה-21 ניתן להבחין בשינוי התפיסה הכלכלית וצמצום מובהק של מדיניות הרווחה. בעשור השלישי חלו שינויים מרחיקי לכת בתחומי הרווחה והביטחון הסוציאלי, הרחבת הכיסוי של המערכת והכללתן של קבוצות שלא נכללו בעבר, הגדלת רמתן של הקצבאות והצמדתן לשכר הממוצע, הגברת המעורבות הממשלתית בשירותים חברתיים אישיים, בחינוך, בבריאות ושיכון כל אלו בישרו את התעצבותה של המדינה כמדינת רווחה של ממש, ההוצאה הממשלתית הגדולה על נושאים חברתיים ואופי השינויים שנעשו בהתחלה במדורג ולאחר מכן ביתר שאת הביאו לצמצום פערים חברתיים והקטינו את העוני והמצוקה.
     ומשהו בנימה אישית-   יצאתי למסע מרתק שתחילתו במחאה ציבורית בשנת
1 971 , מחאה שהחלה כהתארגנות ספוראדית וספונטאנית וצברה לימים הד ציבורי שהעלה את הפערים והקיטוב העדתי-חברתי כלכלי לסדר יומה הציבורי בישראל.הקונפליקטים הבסיסיים והסתירות היסודיות שמהם צמחה המחאה עדיין לא נפתרו ועדיין ניתן לראות תהליך של כרסום במעמד הביניים והעמקת הפערים בין העשירון העליון לבין העשירון התחתון. לטעמי השלטון נתפס בבהלה לאירועי המחאה ולתוצרים הנלווים שלה ובקרבו קינן החשש לאבד את ההגה השלטוני ,דבר שהוליד מהלכים שלטעמי נעשו יותר כזריקת הרגעה מקומית ולא בחינה מעמיקה וטיפול מעמיק בבעיות החברתיות מהם נובע הקיטוב העדתי / חברתי / מעמדי במדינת ישראל. לאור נתוני מדד הג'יני 0.38 שפורסם ניתן להגדיר את ישראל מבין שלוש הקטגוריות במודל של מדיניות רווחה בין מצב הביניים למצב האופטימום כאשר ארצות סקנדינביה נמצאו במודל האופטימום של מדיניות הרווחה , גרמניה במודל האמצע, ארה"ב שנמצא במודל המינימום של מדיניות הרווחה- ישראל כפי שצוין נמצאת בטווח המודל שבין גרמניה לארה"ב-  כמו אז כמו היום יוצא לו ה"שד העדתי" שממאן להתמוסס וחדד את התמונה דרך ראי ההיסטוריה ועד היום על מעמדה של ישראל כמדינת רווחה לאורך השנים והאם חלו תמורות חברתיות והלקחים נלמדו.