עבודה פרו-סמינריונית: חידושים ושינויים בנושא הסכם הקיבוצי במאה ה-21

סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2014
מספר מילים 2881
מספר מקורות 10

תקציר העבודה

חידושים ושינויים בנושא ההסכם הקיבוצי במאה ה-21

תוכן העניינים
מבוא. 3
ההסכם הקיבוצי במאה ה-21. 4
חידושים ותמורות בהסכם הקיבוצי לאורך השנים.. 6
דיון ומסקנות.. 8
ביבליוגרפיה.. 10
מבוא
העבודה הנוכחית תעסוק בחידושים ובתמורות שחלו בתחום ההסכמים הקיבוציים בראשית המאה ה-21. בפרט תבחן העבודה, האם הסכמים אלו עודם רלוונטיים כיום ככלי שמטרתו להוביל לשיפור במעמדם ובזכויותיהם של העובדים. שאלת המחקר: האם במאה ה-21
ההסכם הקיבוצי מוביל/ גורם לשיפור במעמדם וזכויותיהם של העובדים?
הסכמים קיבוציים הם חוזים בין המעסיק לבין ארגוני העובדים. אלו חוזים קצרי טווח, המניחים את כללי היסוד להעסקת העובדים, כגון הטבות סוציאליות ומשכורות, מסדירים את תנאי העבודה שלהם, ומפרטים את חובותיהם למול חובות מעסיקיהם. בעוד המעסיקים אינם מחוייבים לערוך הסכם קיבוצי מול ארגוני העובדים, ברגע שאומץ הסכם שכזה, אין זה הוגן מצד המעסיק לשנות באופן חד צדדי את התנאים שהוסכם עליהם (Dawson, 2010). ההסכם הקיבוצי מעניק לעובד איזון במשא ומתן עם המעסיק, שכן קבוצה מאורגנת של כלל עובדי המפעל, או של כלל עובדי הענף, מסוגלת לנהל משא ומתן בכוח המקביל לכוחו של המעסיק, ולהביא את ארגון העובדים לעמדת מיקוח מאוזנת מולו, באופן שיאפשר קבלת זכויות מעבר לשכבה הבסיסית של זכויות המגן. מנגד, המעסיק נהנה מהיתרון שאין עליו לשאת ולתת עם כל עובד בנפרד, משקט תעשייתי ומיחסים מאוזנים עד למשא ומתן לקראת כריתת הסכם קיבוצי חדש (גולן, 2014).
בישראל, ההסכמים הקיבוציים ממוסדים בחוק ההסכמים הקיבוציים (1957).
חוק ההסכמים הקיבוציים (1957), מגדיר הסכם קיבוצי כהסכם בין מעביד (או ארגון מעבידים) לבין ארגון עובדים, שנעשה בכתב והוגש לרישום לממונה על יחסי עבודה בתמ"ת, ושעוסק בענייני קבלת אדם לעבודה או סיום עבודתו, תנאי עבודה, יחסי עבודה, זכויות וחובות של הארגונים בעלי ההסכם, או בחלק מעניינים אלה. לפי החוק, ההסכמים הקיבוציים נחלקים לשני סוגים: א) הסכם קיבוצי מיוחד. הסכם זה מתייחס למפעל מסוים או למעביד מסוים, ומתקיים בין מעביד או ארגון מעבידים המייצג את המעביד לבין ארגון העובדים, הנציג של העובדים שעליהם יחול ההסכם (חוק הסכמים קיבוציים, 1957). ההסכם הקיבוצי המיוחד חל על הצדדים להסכם; על המעבידים המיוצגים, לעניין אותו הסכם, על ידי ארגון מעבידים שהוא בעל ההסכם; ועל כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם, המועבדים על ידי מעביד שהוא בעל ההסכם או שהוא מיוצג, במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם. ב) הסכם קיבוצי כללי. הסכם זה מתייחס לכל שטח המדינה או לחלק ממנה, לענפי עבודה מסוימים או לכל ענפי העבודה, כשההסכם הוא בין ארגון העובדים היציג שבענף העבודה או בשטח הנדון לבין ארגון מעבידים שבהם, הכול לפי העניין (חוק הסכמים קיבוציים, 1957). ההסכם הקיבוצי הכללי חל על הצדדים להסכם; על המעבידים, בענפים או בשטח הכלולים בהסכם, שהיו בעת חתימת ההסכם חברים בארגון המעבידים שהוא בעל ההסכם, או שנעשו לחברים תוך תקופת תקפו של ההסכם, חוץ מחברים שהוצאו מכלל ההסכם במפורש; ועל כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם המועבדים, על-ידי מעביד, במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם (חוק הסכמים קיבוציים, 1957). ההוראות המופיעות בהסכם הקיבוצי בדבר תנאי עבודה, סיום העבודה, וכן החובות האישיות המוטלות לפי אותן הוראות על עובד ומעביד והזכויות המוקנות להם, יחשבו כחוזה עבודה בין כל מעביד וכל עובד שעליהם חל ההסכם. החוק מטיל איסור לוותר על זכויות, כך שזכויות המוקנות לעובד בהוראות אישיות שבהסכם קיבוצי אינן ניתנות לוויתור.
כמו כן, מצויין בחוק כי ההסכם הקיבוצי יכול להוסיף זכויות על גבי זכויות העובד הקבועות בחוק, אך הוא אינו יכול לגרוע מהן (חוק הסכמים קיבוציים, 1957). בהתאם לסעיפים האמורים בחוק, על מנת שארגון יחשב כיציג לצורך חתימה על הסכם קיבוצי מיוחד, נדרש כי בארגון יחיו חברים רב העובדים המאורגנים עליהם יחול ההסכם אך לא פחות משליש העובדים במפעל. לעומת זאת, יציגות לצורך חתימת הסכם קיבוצי כללי מושגת על ידי הדרישה כי בארגון יהיו חברים רב העובדים המאורגנים עליהם יחול ההסכם. חשוב לציין, כי ארגון שאינו ממלא אחר דרישת היציגות, ההסכם שיחתום לא יזכה במעמד של הסכם קיבוצי ולא יוכל להנות מהעדיפות הסטוטורית המוענקת להסכם קיבוצי ומשאר הכוחות המוענקים להסכם ייחודי זה בתחום משפט העבודה הישראלי (עשת, 2012).
לבסוף, ההסכם קיבוצי חייב רישום והוא פתוח לעיון – כל ההסכמים הקיבוציים צריכים להרשם על פי החוק אצל רשם ההסכמים הקיבוציים. מאגר המידע על כל הסכם, מפורסם באתר משרד התעשייה המסחר והתעסוקה‏ (חוק הסכמים קיבוציים, 1957).