מחברת קורס מלאה: היסודות הפיזיולוגיים של ההתנהגות. כל סיכומי השיעור, כולל תרשימים מהמצגות

היסודות הפיזיולוגיים של ההתנהגות – סיכום מלא הקדמה המוח הינו עדיין האיבר הכי פחות מובן בגוף, אחראי לשורה ארוכה וכואבת של מחלות והפרעות פסיכיאטריות (לצד היתרונות הגדולים והברורים שלו). מאות מיליוני אנשים בעולם סובלים מהפרעות שקשורות במוח.
המטרה: לפתח כלים מוצלחים כמה שאפשר כמענה למחלות הללו, לתקן את הבעיות שאנו סובלים מהן, לשם כך יש להבין כמה שאפשר על האבנורמליות והנורמליות של המוח ושל ההתנהגות.
ההנחה (הנחת עבודה): הביו’ אכן יוצרת את ההתנהגות שלנו. הנחה זו מנוגדת להנחה הדתית, באשר לקיום ה”אני הנפשי” המתקיים בתוך הגוף. כלומר- הביו’ אינה המרכיב החשוב בהתנהגות שלנו. מדובר בשאלה פילוסופית, לא רלוונטית לקורס, אין נפש נפרדת מהגוף.
המוח מתואר בד”כ תוך שימוש במטאפורות נוחות. “מכונה” שאחראית על כל מיני תפקידים, לכן לרוב משתמשים במושגים מכאניים תואמי תקופה. (מע’ צינורת, אחכ גלגלי שיניים, בתקופתנו – מחשב, אנלוגיות של זיכרון, קליטת ועיבוד של מידע) אולם, הטכנולוגיות הקשורות למוח הרבה פחות ידועות ומבנות לנו מאילו של המחשב.
מחקר ההתנהגות “מדבר” בשפה שונה ממחקרי התאים ומערכות המוח. (ההתנהגות – האדם רואה, מערכות הראייה – שפה שונה, מחקר ברמה אחרת) ישנם מספר שפות  חקירה, טכנולוגיות חקירה, רזולוציות גבוהות מאד עד לרמה של ביו’ מולקולארית שדורשות רמת הכשרה ארוכה ומסובכת, לכן מעטים אנשים הדוברים את כל השפות. מגדל בבל? נוצרה תופעת בידול והתנתקות, ניתוק הפסיכו’ מהביו’ בשל מחסור בידע, קושי ביצירת קשר בין המומחיויות השונות.
איך חוקרים את המוח?
הקשיים –
1 .      האיבר המוגן ביותר הגוף שלנו, יושב בתוך “קופסת עצם”, מנותק באופן מכאני מהעברה חופשית של דם וחומרים בינו לבין הגוף, מוגן בשלל מחסומים בכדי לשמור על הפעילות המוחית כמה שאפשר ללא הפרעה.
2 .      המוח בנוי ממיליוני תאים, רמת תחכום גבוהה מאד, הטכנולוגיות הקיימות עדיין מאד מוגבלות.
בתחילה – למדו מהסתכלות, בעיקר על גופות. (פגמים נראים לעין – בעיות פיזיולוגיות, פגמים שאינם נראים לעין – מחלות נפשיות) הדבר הבולט ביותר לחקירה היה גודל המוח.
חשיבותו של המוח היתה ידועה תמיד, כיום ניתן גם לדבר על חלוקה לאיזורים מסויימים. יש אפשרות למפות את המוח, לסרוק, לחלק לאיזורים בעלי פעילות חזקה יותר ופחות, יש אפשרות להבחין בין פעילות מוחית נורמלית ופתלוגית, להבחין בין פעילויות שונות גם כאשר מדובר על רגשות. (דוגמא – אהבה רומנטית אל מול אהבה אימהית, נראית אחרת). ועדיין, ההתפתחות הטכנולוגית אינה מספיקה בכדי לענות על כל השאלות, הרזולוציה עדיין אינה מספקת, המיפוי לא מאפשר להגיע לתאים מסויימים או לחלקים מסויימים שנפגעו ויצרו בעיה.
בכדי להיכנס למנגנונים המוחיים – תאים, מולקולות, סינפסות – צריך להיכנס “לתוך המוח”. באנשים חיים – אין אפשרות, לכן מסתמכים על האבולוציה. אנחנו התפתחות של יצורים קדומים לנו בתהליך האבולוציונית. אנחנו תוצר של אב קדמון משותף, עץ אבולוציוני שאנחנו נמצאים על ענף אחד שלו, משמע יש לנו הרבה במשותף עם יצורים שהתפתחו מאותו העץ. מכאן שיש הרבה דמיון בינינו לבין כל יונק אחר. נישות אקולוגיות שונות, והמרחק אבולוציוני בהתפתחות הם אילו שיצרו את השוני, אבל ישנם מאפיינים שנשמרו לאורך כל הדרך. לדוגמא – המידע הגנטי, שלא השתנה. תאי עצב קיימים גם ביצורים פחות מפותחים, כמו חלזונות. החלזונות נולדים עם דפוסי התנהגות מסויימים (בניגוד אלינו – שנולדים עם יכולת למידה של דפוסי התנהגות), אולם גם הם בעלי יכולת למידה. ההתבוננות בתא עצב במהלך תהליך למידה וזיכרון אפשרי בחלזונות. בוודאי שכדי להתקרב למורכבות של המוח האנושי צריך לעלות בסולם האבולוציוני.
כמה עולים? כמה מתקרבים אל בני האדם? – בעיה אתית. המחקר בבעלי החיים גם הוא בעיה אתית. צמצום הסבל על אחד יגדיל את הסבל על האחר. צריך למצוא את הדרך לגרום פחות סבל.
הגורם המשמעותי ביותר בדיבור על הסבל האנושי הוא המודעות לסבל. הפרשנות לסבל, ההבנה שאנחנו נמצאים במצב של סבל, יכולה להוביל לקושי גדול הרבה יותר או להקלה משמעותית. דפיבריבציה של שינה ללא חוסר ודאות לא ישפיע על האדם, אך במידה של פחד מהעתיד לבוא (כמו העינויים של לוחמים בוייטנאם) מחסור בשינה הוא הרסני. אצל האדם, נושא המודעות הוא המפותח ביותר. ככל שיורדים בסולם האבולוציה קיימת פחות מודעות לסבל, האיזורים במוח הקשורים המודעות מצומצמים הרבה יותר, לכן הסבל הוא ‘קטן’ יותר כאשר מבצעים ניסויים על חולדות או בע”ח מפותחים פחות.