ההתיישבות:  בכדי שיוכלו לעלות אנשים לארץ וגם לדאוג להם לאחר מכן היה צורך להקים יישובים בארץ וליצור  מקומות התיישבות לעולים.
התנועה הציונית הקימה יישובים רבים, קיבוצים, מושבות ואף פיתחה והקימה ערים. בסוף שנות השלושים קיימות בארץ 4 ערים עיקריות: ירושלים, חיפה, תל אביב ועפולה היו די הרבה קיבוצים ומושבות אך הבעיה של ההתיישבות הייתה שלא היה רצף טריטוריאלי להתיישבות. אם הייתה ממוקמת המדינה על היישובים כמו שהם או עפ"י תוכנית החלוקה הרי שזו הייתה מדינה בלי רצף טריטוריאלי.
מבחינת התיישבות ודרכי החיים ביישובים לדעתי, עפ"י קריטריון זה היישוב היהודי בשל לעצמאות. מכיוון שאם, היישוב הקטן  מצליח להקים כזו כמות של יישובים ואף לקיים בהם חיים מודרניים וטובים יחסית, הרי שאפשר לומר כי היישוב הזה, יוכל להקים מדינה מודרנית מערבית עצמאית, שתקיים את עצמה באם תינתן לו עצמאות.
כלכלה ומשק: העלייה החמישית וכל שאר העליות שהביאו איתם את האופי האירופאי ואת המודרניזציה של אירופה ושל המערב הצליחו לשכלל את ענפי המשק החקלאות והתעשייה                         ולגרום לכך שהמשק היהודי יהיה יותר מפותח ומצליח מהמשק הערבי המיושן.
ההתפתחות הכלכלית המהירה של היישוב, הייתה יותר גדולה מקצב התפתחותו הדמוגרפית של היישוב בגלל הרכב כוח האדם ביישוב שהיה מיומן, בעל ידע יוזמה והון.
ענפי המשק היהודי כללו: פרדסנות שהייתה ענף המשק הגדול ביותר ש- 52% ממנו היה בבעלות יהודית. תעשייה: בעלי מלאכה שעסקו בעיקר בעיבוד תוצרת חקלאית ויותר מאוחר עם התפתחות היישוב גם בתחומים של  מלט( בית החורשת נשר) , לבנים (סיליקט), מוצרי פרזול ועוד. כמו כן הוקמו מפעלי מזון, טחנות קמח מפעלי טקסטיל( לודזיה).
בעלייה החמישית הגיעו תעשיינים עתירי הון וידע מקצועי  שהגבירו את הפעילות התעשייתית בארץ והגדלת הייצוא לארצות אחרות.