חוק הבט”ל מגדיר בסע' 240(א):"מבוטח: (א) בכפוף להוראות סעיף קטן (ב) תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים מבוטח לפי פרק זה…". מסע' זה ניתן להסיק כי על מנת להיות מבוטח על פי החוק, קיים תנאי מקדים, תנאי התושבות.
הסע' אינו דורש כי האדם יהיה אזרח מ"י, אל תושב. הבעייתיות נוצרת מחוסר הגדרת המושג "תושב" בחוק. סע' 2א לחוק מגדיר מי אינו תושב לעניין החוק, הגדרה זו אינה עוזרת לנו במקרים רבים או מפשטת את הסוגיה, היא נותנת פתרונות ספציפים לבעיות אותן צפה המחוקק. לדג', שוהה שלא כדין (סע'2א(ב)1).
 בחוק ביטוח בריאות ממלכתי נחקק סע' בעל הכותרת "קביעת תושבות", "3א: קביעת תושבות (א) מי שאינו רשום בקופת חולים ומבקש להירשם בקופת חולים, יגיש למוסד בקשה לקבלת אישור כי הוא תושב (להלן – מגיש הבקשה), וכן בקשה לרישום בקופת חולים, לרבות בקשה לרישום ילדו הקטין, בטופס שקבע המוסד (להלן – בקשה לקביעת תושבות)." ניתן לראות שאף הגדרה זו איננה מספקת. הגדרה זו משאירה את הכוח להחליט בעניין תושבותו של אדם בידי המנהל (המוסד לבט”ל), זאת ללא קביעת פרמטרים או מבחנים אשר לפיהם תענה הבקשה. הסייגים הקבועים בסע' 3א(ב) אינם מסייעים לנו או מפשטים …