בס"ד השפעתן של רמות שונות של תכונת "הניטור העצמי" על תופעת  "ההמרצה החברתית".
תיאוריית ההמרצה החברתית טוענת כי טיב הביצוע במטלה מושפע מנוכחות קהל בעת הביצוע וזאת בשל החשש מהערכה. תכונת הניטור העצמי הינה תכונה אישיות אינדיווידואלית המשקפת את האופן שבו אדם רוצה ואו מסוגל להותיר רושם כלשהו על-ידי שינוי בהתנהגות באינטראקציה חברתית.  מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון האם יהיו הבדלים בביצוע מטלה בנוכחות קהל-מעריכים בין בעלי תכונת ניטור עצמי גבוה לבין בעלי תכונת ניטור עצמי נמוך. השערת המחקר הניחה כי בעת ביצוע מטלה בלתי מוכרת, מורכבת ובנוכחות קהל- נבדקים עם ניטור גבוה יראו ביצוע ירוד יותר בהשוואה לנבדקים בעלי ניטור עצמי נמוך. נדגמו 8 סטודנטים. הנבדקים מילאו שאלון ניטור עצמי ולאחר מכן נמדדו זמני התגובה של הנבדקים בשיום מילות צבע בתנאי תואם ולא-תואם במטלת סטרופ ובנוכחות קהל מעריכים. תוצאות הניסוי איששו את השערת המחקר  לפיה החשש מהערכה משפיע לרעה בביצוע משימה על בעלי ניטור גבוה מאשר על בעלי ניטור נמוך. בהתאם למשוער, נצפו הבדלים מובהקים באפקט הסטרופ בין קבוצות הניטור העצמי השונות.
מבוא
" שון, תלמיד כיתה י"א בן שבע עשרה הלומד בתיכון תל-אביב נבחר ליושב ראש וועד התלמידים    בבית ספרו. היו"ר הטרי ידוע כנגן בלהקת רוק מקומית, אתלט מוכשר, רודף שמלות, בעל  אייפון חדיש, פעיל ומקובל בחברה וכן אהוד על כל מכריו. שון ידוע כמתלבש תמיד בצו האפנה האחרונה ודואג להותיר רושם חיובי על כל הסובבים אותו. "הכי חשוב לי מה חושבים עליי חבריי" אומר שון בליבו מפעם לפעם.
לאחר היוודע תוצאות הבחירות  לראשות הוועד, שון התבקש לשאת את נאום ניצחונו בפני כל תלמידי התיכון וצוות המורים. בזמן הנאום התרגש שון מאד, הוא חש גלי-חום חולפים בגופו, גימגם והיה בטוח שכולם הבחינו שהוא מסמיק. הוא לא הצליח לקרוא את הטקסט שלפניו, הביט בחבריו הקרובים היושבים בקהל וחשב לעצמו "כיצד הגעתי למצב הזה?" " האדם הוא יצור חברתי המשנה את התנהגויותיו בהתאם לאנשים אחרים איתם הוא נמצא ברגע נתון (סביבה חברתית) וזאת בכדי ליצור בהם מידה מסויימת של רושם באופן כללי (Alport 1985.) אולם נראה כי ישנם הבדלים בינאישיים גדולים במוטיבציה וביכולת להפיק התנהגות ההולמת את הנסיבות בסיטואציה חברתית ספציפית. ישנם אלה שאינם מסוגלים או שאינם חפצים לפעול בצורה שתותיר רושם על זולתם ומן הצד השני ישנם אלה המכווינים את פעולותיהם במטרה להציג עצמם באור חיובי.
כמו כן, הישגיות נמוכה או גבוהה במשימה נתונות להשפעה מאלמנטים דומים. בהתבסס על ספרות ומאמרים מוקדמים בנושא (Triplett 1898), עולה  כי איכות הביצוע של אנשים במטלה מסויימת מושפע מנוכחותם של אנשים נוספים הנוטלים חלק במטלה או צופים בה מן הצד (Worringham & Messick 1983) .
ככלל, הפסיכולוגיה החברתית נוגעת לאירועים שכולנו חווים בכל מקום ובכל זמן. בני אדם מפגינים עקביות רבה בדפוסי ההתנהגות שלהם במגוון הקשרים ונסיבות (Alport 1987).
 לתכונות אישיות כמו הערכה עצמית (המידה שבה אנו מעריכים את תוכן מושג העצמי שלנו) ניטור עצמי (מידת המוטיבציה לשלוט ברושם שאנו מותירים) וחשש מהערכה (כאשר אדם מוטרד במחשבות על האופן שבו הצופים שופטים ומעריכים את ביצועיו) יש השפעה ניכרת על ההתנהגות שתתרחש בפועל או לחילופין על קלות או קושי המשימה.
רוב הפעולות והמטלות בחיי היומיום טומנות בחובן אינטרקציות וקשרים בינאישיים עמוקים ולכן מחקר בתחום זה משליך על התנהגויות רבות בשל היות האדם מצוי בדינמיקה חברתית תמידית.  בסיפור שפתח את המבוא, הוצג נער בן שבע-עשרה (שע"פ התיאורים עולה כי הוא בעל ניטור-עצמי-גבוה) אשר בעת משימה בפני קהל-צופים (נאום) הפגין יכולת נמוכה ולא הצליח לעמוד במטלה. מסיטואציה זו עולה קשר אפשרי בין הרצון להותיר רושם על הזולת לבין איכות-ביצוע במטלה בנוכחות הזולת ומכאן נגזר כיוון החשיבה שלתכונות אישיות כמו ניטור עצמי וחשש מהערכה יש מידת השפעה ניכרת על איכות הביצוע מטלות בנוכחות קהל-מעריכים.
אנו משנים את התנהגותינו בהתאם לסביבה החברתית הנתונה, עם זאת מתגלים הבדלים אישיותיים המשפיעים על התאמת ההתנהגות אל הנסיבות החברתיות. הבדלים אלו נחקרו לעמקם בידי סניידר (Snyder 1974 ) והוא רואה בהם ביטוי לתכונת אישיות אותה הוא מכנה ניטור עצמי. סניידר הניח שקיים פער בין אופן הצגת העצמי כלפי חוץ ובין מהות העצמי כאשר אינו בחברת אנשים. אמירות ומעשים אינם משקפים תמיד את העמדות, האמונות והכוונות האמיתיות. יכולת המשחק וההתאמה לקהלים שונים בשילוב המוטיבציה להפעיל אותה- הם המרכיבים את תכונת הניטור העצמי. סניידר ועמיתיו (Snyder & Gagestad 1986
) פיתחו את סולם-הניטור-העצמי שנועד להבחין בין בעלי ניטור-עצמי-גבוה לבין בעלי ניטור-עצמי נמוך (הסולם נמצא כתקף ומהימן). תכונת הניטור העצמי נמצאה קשורה להתנהגויות רבות. למשל נמצא שאנשים הנבדלים בניטור עצמי, נבדלים גם במידת העקיבות בהתנהגותם במצבים שונים ( Snyder & Monson  1975
) . בעלי ניטור-עצמי-גבוה מכוונים את התנהגותם בהתאם לנתוני המצב המסויים שבו הם נמצאים. לפיכך, סביר שהתנהגותם תשתנה במידה ניכרת ממצב אחד למשנהו. לעומתם בעלי ניטור-עצמי-נמוך נשענים בהתנהגותם בעיקר על עמדותיהם ותכונותיהם, ולכן סביר שהתנהגותם תישאר עקיבה במצבים שונים (להשערות אלה נמצאה תמיכה אמפירית).
המונח המרצה-חברתית מתייחס לכל סוג השפעה הנגרמת מנוכחות אחרים על הביצוע במשימה.
המרצה-חברתית יכולה לתאר הן שיפור בביצוע והן פגיעה בו. נשאלת השאלה "כיצד ניתן לתרץ את הממצאים הסותרים?- מדוע במקרים מסויים איכות הביצוע בנוכחות אחרים גדלה ובמקרים אחרים –קטנה?" החוקר רוברט זיוניץ (Zajonc, 1965)  הציע פתרון לסתירה. ע"פ גישתו נוכחות אחרים מגדילה את רמת העוררות. הדבר גורם להגדלת הסבירות לביצוע תגובה דומיננטית (התגובה המתעוררת באופן המהיר ביותר, ב"שליפה", תוך השקעת מאמץ מינימלית) של הפרט בהתאם לנסיבות. התגובה הדומיננטית תשפר או תפגע באיכות הביצוע של המטלה בהתאם לאופייה. כאשר מדובר במטלה שיטתית (פשוטה)- התגובה הדומיננטית תהיה לעזר. כאשר מדובר במטלה מסובכת או בלתי-מוכרת- התגובה הדומיננטית תהיה לרועץ. ניבויי המודל של זיוניץ זכו לתמיכה אמפירית במספר מחקרים ( Green&Green 1989 , Gange 1977)  .
מיכאלס ועמיתיו ( Michaels ,Bommel, Brocato, Linkous &Rowe 1982 ) ערכו מחקר בה נמדדה רמת הביצוע של שחקני ביליארד. השחקנים חולקו לשתי רמות ביצוע. בהתאם למודל של זיוניץ, שחקנים שסווגו כבעלי רמת ביצוע גבוהה- שיפרו את רמת דייקנותם בנוכחות קהל ואילו השחקנים שסווגו בקבוצה הנמוכה הראו ירידה בביצוע בנוכחות קהל.
גורם נוסף המווסת את השפעת הזולת על ביצוע היחיד- הוא חשש מהערכה. קוטרל ועמיתיו ( &Glass1968 1968 & Henchy Cottrell, Wack, Sekerak, Rittle  ) הציעו כי לנוכחות אחרים תהיה השפעה על הביצוע בעיקר אם הם נתפסים כבעלי יכולת להערכת-הביצוע. כאשר הפרט סבור שהצופים בו, שופטים את ביצועיו- הוא מוטרד במחשבות על האופן בה הוא יוערך. חשש זה הוא הגורם לעוררות המובילה להמרצה-חברתית.
מכשהוצג מעט מן הידע המחקרי בשני הנושאים (ניטור-עצמי והמרצה-חברתית), נשאלת השאלה האם יש קשר בין שתי תופעות חברתיות אלה והאם ניתן לנבא בהצלחה רמת-איכות-ביצוע בהינתן דירוג ניטור-עצמי. כלומר הפער בידע שהמחקר הנוכחי מנסה לגשר עליו הוא מידת ההשפעה של הנטייה להותיר רושם חיובי על איכות הביצוע וזאת בנוכחות קהל אשר גורם לחשש מהערכה הגורם לעוררות פיזיולוגית המובילה להמרצה-חברתית.
אם כך, מטרת המחקר היא לעמוד על אופיו של הקשר האפשרי בין תכונת הניטור-העצמי לבין תכונת ההמרצה-החברתית. השערת המחקר תהיה אפוא- תיפקודם של בעלי ניטור-עצמי-גבוה יהיה ירוד, בהשוואה לתפקודם של בעלי ניטור-עצמי-נמוך, במשימהבמטלה מסובכת או בלתי-מוכרת בפני קהל מעריכים, אשר מטבעה תעורר תגובה דומיננטית שאינה תואמת את הפתרון הרצוי של המטלה. במחקר שבוצע, נבדק טיבו של קשר זה ע"י ניסויי  שניסה לאמוד על הקשר שבין שתי תופעות חברתיות מרכזיות- תופעת הניטור העצמי  ותופעת ההמרצה החברתית, יובא בקצרה כאן את אופן הביצוע של המחקר המעשי. המחקר המעשי בשלב הראשון יתבסס על העברת שאלוני ניטור העצמי אשר פותח ע"י סניידר (השאלון תוקף ומהימן), בשלב השני לאחר סיווג אוכלוסיית הנחקרים שלנו לקבוצות על פי רמת הניטור העצמי שלהם אנו ניצור סיטואציה של מטלה קשה(מטלת סטרופ) אשר מצריכה מעט ניתוח קוגנטיבי אשר תתבצע בנוכחות קהל מעריכיםשופטים ,המטלה בה נשתמש היא מטלה המציגה את "אפקט סטרופ"- אפקט סטרופ הוא תופעה שבה משמעות המילה או הרגל הקריאה מתערבים בקליטת הצבע ומפריעים לה. משמעות המילה הכתובה נתפס ומזוהה מיד (כמעט באופן אוטומטי) במסגרת תהליך הקריאה.אפקט זה מציג את הפער בין זמן התגובה הנדרש לשיום צבע של מילות צבע תואמות לבין זמן התגובה הנדרש לשיום צבע של מילות צבע לא תואמות, ובכך מראה שקיימת תחרות בין שתי תגובות: סמנטית ופיסיקלית. לכן, תופעה זו עומדת בניגוד להנחה שנדרש מאמץ רב יותר לזיהוי תכונות סמנטיות מאשר תכונות פיזיקליות ישנם 2 תנאים בהם נבדקים השפעות האפקט, התנאי הראשון – התנאי התואם בו שיום צבע- של מילות צבע תואם אחד את השני והמלה שהוצגה נצבעה באותו הצבע המיוחס לה, ועל כן זמן התגובה של הנבדק בתנאי זה יהיה קצר משמעותית ביחס לתנאי השני(התנאי הלא תואם). התנאי השני- התנאי הלא תואם בו שיום צבע של מילות צבע לא תואם אחד את השני כלומר המילה נצבעה בצבע השונה מהצבע המיוחס לה(המשמעות הסמנטית של המלה שונה מהצבע המיוחס לה) ,זמן התגובה של נבדק בתנאי זה יהיה ארוך משמעותית מהתנאי התואם.   על פי השערת המחקר אנו נצפה שנוכחות הקהל המעריך תיצור חשש גבוה מההערכה בקרב בעלי הניטור העצמי הגבוה ביחס לבעלי ניטור עצמי נמוך, כמו כן נוכחות האחרים תגרום לעלייה ברמת העירור הפיזיולוגי בקרב כל הנבדקים דבר אשר יגרור את תופעת ההמרצה החברתית שתשפיע על איכות הביצוע במטלה, לכן בעלי הניטור העצמי הגבוה יפגינו איכות ביצוע ירודה ביחס לבעלי הניטור העצמי הנמוך (כלומר מספר הטעויות במטלת סטרופ וכמו כן זמן התגובה יהיה גבוה יותר אצל בעלי ניטור עצמי גבוה ביחס לנמוך).