עבודה סמינריונית בנושא:
מדיניות החוץ  בזמן כהונתו של ג'ימי קרטר כנשיא ארה"ב במסגרת קורס:
"חירויות הפרט " תוכן עניינים
מבוא 2
פרק א' הפן המקומי-אזורי במדיניות החוץ של קרטר ..6
      מאידיאליזם בחזרה לריאליזם ..7
פרק ב' קרטר והסכסוך הישראלי-ערבי -..9
      אינטרסים של ארצות-הברית במזרח-התיכון –..9
      החתירה להסדר כללי 12
      הסכם שלום בין ישראל למצרים –…15
פרק ג' פלישה הסובייטית לאפגניסטן -..18
     מלחמת אפגניסטן -18
     תחייתה של המלחמה הקרה -20 סיכום –.23
ביבליוגרפיה ..
5 מבוא
כניסתו של ג'ימי קרטר לבית הלבן בעקבות ניצחונו הדחוק בבחירות לנשיאות בנובמבר
1 976 חוללה עוד אחד מהמהפכים המחשבתיים המאפיינים את מדיניות החוץ האמריקנית, ובמקרה זה הסיטה את הדיפלומטיה האמריקנית מקוטב הריאליזם הטהור אל קוטב המוסר והאידיאלים. הקריירה של קלינטון לנשיאות הייתה ארוכה ומפותלת אשר בשירות בוועדות מקומיות המפקחות על ארגונים ציבוריים כגון בתי הספר, בתי חולים, ספריות, וכדומה.
In the 1960s, he served two terms in the Georgia Senate from the fourteenth district of Georgia. ב-1960, כיהן קרטר שתי קדנציות בסנאט של מדינת ג'ורג'יה מטעם מחוז ה-14 של המדינה. בבחירות של שנת 
1 961 המתועדות בספרו "Turning Point: A Candidate, a State, and a Nation Come of Age" התמודד קרטר על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לייצוג מחוז בחירה חדש בסנאט של ג'ורג'יה. בתחילה הפסיד, אולם לאחר שהתגלתה שחיתות בהצבעה שכללה ספירת קולות המצביעים שנפטרו מזמן, נערכה ספירה מחודשת ובשנת
1 964 הוא זכה במועמדות, ונבחר לסנאט לשנתיים השניות של הקדנציה.
בתקופת כהונתו בסנאט שימש כיו"ר ועדת החינוך של הסנאט.
בשנת
1 966 ניסה קרטר לזכות במועמדות המפלגה למשרת מושל המדינה אך נכשל. בשנת 1970 ניסה את כוחו שוב – הפעם בהצלחה, בבחירות המקדימות הוא התמודד כנגד קארל סנדרס – מושל לשעבר בעל רקורד ליבראלי.
במהלך המרוץ הביע עמדות התומכות בג'ורגי וולאס – המושל השנוי במחלוקת של אלבאמה, והבטיח לקדם תומכים בהפרדה גזעית.
קרטר הושבע למושל ה-76 של מדינת ג'ורג'יה ב -12
בינואר 1971.
במהלך כהונתו כמושל הוא ערך רפורמה מנהלית נרחבת בממשל, שכללה ביטול משרות רבות, והנהיג מדיניות של שקיפות ופתיחת דיוני הממשל לציבור. הוא פעל גם בתחום איכות הסביבה, להרחבת אזורים מוגנים ולהגנה על הנהרות.
הוא תמך בהחזרת עונש המוות לג'ורג'יה והחמרת הענישה על עברות סמים.
על פי חוקי ג'ורג'יה המושל מנוע מלכהן שתי כהונות רצופות, וקרטר סיים את תפקידו ב-14 בינואר
1 975. בדצמבר
1 974 הכריז על ריצתו למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית.
בתחילת המרוץ היה קרטר דמות שולית – מושל לא מוכר ממדינה בינונית בדרום, שלא מעורה בפוליטיקה המפלגתית ברמה הלאומית. אולם באווירה האנטי-ממסדית ששררה אחרי פרשת ווטרגייט הפך חסרון זה דווקא ליתרון.
מועמדותו קיבלה זריקת עידוד מניצחונות מוקדמים בבחירות המקדימות במדינות איווה וניו המפשיר. הוא השתמש באסטרטגיה כפולה:
במדינות הדרום, בהם רוב האוכלוסייה תמכה בג'ורג' וולאס מועמד מאלבאמה, העביר קרטר אסטרטגיה מתונה.When Wallace proved to be a spent force, Carter swept the region.
כאשר וואלאס איבד מכוחו, נכנס קרטר באזור. In the North, Carter appealed largely to conservative Christian and rural voters and had little chance of winning a majority in most states. בצפון, פנה קרטר בעיקר על המצביעים הנוצרים הכפריים שמרנים בעלי סיכוי קטן לזכות תוך הצבעה נפרדת. He won several Northern states by building the largest single bloc. הוא זכה בכמה מדינות הצפון באמצעות איחוד המצביעים לגוש אחד הגדול. Carter's strategy involved reaching a region before another candidate could extend influence there.
האסטרטגיה של קרטר הייתה להגיע לאזור לפני כל מועמד אחר, כדי להרחיב את ההשפעה שלו. הוא נסע מעל 50,000 קילומטרים, ביקר ב-37
מדינות, ונאם מעל 200 נאומים לפני כל המועמדים האחרים. גם התקשורת גלתה וקידמה את קרטר, כך למשל ציין הסופר לורנס שופ (Lawrence Shoup ) בספרו "The Carter Presidency and Beyond" שיצא לאור ב-1980:
"גם לקרטר וגם למתנגדיו לא זכו בתמיכתם שלה מגזרים האליטיסטיים של אמצעי התקשורת ההמוניים. It was their favorable coverage of Carter and his campaign that gave him an edge, propelling him rocket-like to the top of the opinion polls. הסיקור החיובי באמצעי התקשורת של מסע בחירות של קרטר העניקו לו, אשר הזניק אותו כמו טיל ברשימות הסקרים. This helped Carter win key primary election victories, enabling him to rise from an obscure public figure to President-elect in the short space of 9 months. תמיכה זו סייע לקרטר לנצח בבחירות המפתח המקדימות, דבר שאפשר לו לעלות ממעמד של דמות ציבורית מטושטשת לנשיא הנבחר בפרק זמן קצר של 9
חודשים".
קרטר גם התראיין בפני רובר שייר (Robert Scheer) למגזין פלייבוי  בנובמבר
1 976, אשר הגיע לדוכני העיתונים מספר שבועות לפני מועד הבחירות.It was here that in the course of a digression on his religion's view of pride, Carter admitted: "I've looked on a lot of women with lust. I've committed adultery in my heart many times." [
4 0 ] He remains the only American president to be interviewed by this magazine. בראיון זה חרג קרטר במעט מדתיותו האדוקה והודה:
"אני הסתכלתי בתשוקה על נשים רבות. בלבי ביצעתי ניאוף פעמים רבות." הוא היה ונשאר הנשיא האמריקאי היחיד להתראיין למגזין הזה. יהודי ארצות הברית והישראלים פיתוח יחס של חוסר אמון כלפי קרטר בכמה מישורים.
רגשות הקהילה היהודית האמריקנית כלפי קרטר נעו בין אי נחת לבין התנגדות וחוסר אמון.
היסטורית, יהודי ארצות הברית היו ספקנים לגבי פוליטיקאים שנשאו את נס דתם בפומבי.
הדימוי של קרטר כמי ש"נולד ומתחדש באמונתו" הדאיג את יהודי ארצות הברית. כל אימת שנדרשו להזדהות ולבחור במועמדים פוליטיים בכלל, ובמועמדים לנשיאות בפרט, נטו היהודים בארצות הברית לחפש את המדינאים שתמכו בהתלהבות ובהתמדה באינטרסים של ישראל, בביטחונה ובמדיניותה.
הפוליטיקאים שההתלהבות הדתית זרמה בעורקיהם, היו חשודים מראש.
במרוץ של קרטר לנשיאות, זכה יריבו מוושינגטון, הנרי "סקופ" ג'קסון, לתמיכתם של יהודי ארצות הברית, וקרטר זכר זאת היטב. בבחירות שהתקיימו ב-2
בנובמבר 1976
ניצח קרטר בתוצאה דחוקה של מעט יותר מ-50% מקולות המצביעים כנגד
4 8% לפורד. קרטר זכה בקולות 297
אלקטורים, רובם מהדרום ומהחוף המזרחי, לעומת
2 41 אלקטורים לפורד. בכך היה קרטר הנשיא הראשון מ"הדרום העמוק" מאז מלחמת האזרחים.
ג'ימי קרטר השלים את תהליך התמורה שהחלה להסתמן בדעת הקהל האמריקנית, ובמיוחד בקונגרס, עד שנת
1 974, ושבאה לכלל ביטוי בהגבלות חמורות על חופש הפעולה של דיפלומטיית הדטנט. ביסוד תפיסתו המדינית של מי שהיה מושלה הדמוקרטי הליבראלי של מדינת ג'ורג'יה עמדה דחייה מוחלטת (לפחות בתחילת כהונתו כנשיא) של גישה המעמידה את הזירה הבין-גושית במרכז המערכת הבין-לאומית, ודחייה חד-משמעית לא פחות של דרכי הפעולה של ניקסון ושל קיסינג'ר, ובהן בעיקר החשאיות, התככנות והכוחניות. כנשיא, פעל קרטר לגישור הפער שנוצר בין בגין לסאדאת בשל חוסר יכולתם לנהל מערכת יחסים תקינה וחתם יחד איתם על הסכמי השלום בקמפ דוויד. כמו כן, וחתם קרטר גם  על אמנת תעלת פנמה מוכרת גם בשם "אמנת טוריחוס – קרטר".Throughout his career, Carter strongly emphasized human rights.
לאורך הקריירה שלו, קרטר הדגיש בתוקף זכויות האדם.
He took office during a period of international stagflation , which persisted throughout his term.
הוא נכנס לתפקידו בתקופה של האינפלציה והאבטלה הבינלאומית, אשר נמשכה לאורך כל הקדנציה שלו. The final year of his presidential tenure was marked by the 1979 takeover of the American embassy in Iran and holding of hostages by Iranian students, an unsuccessful rescue attempt of the hostages, fuel shortages , and the Soviet invasion of Afghanistan . השנה האחרונה של כהונתו כנשיא התאפיינה בהשתלטות בשנת 1979 על השגרירות האמריקני האירן ותפיסת הסטודנטים כבני ערובה בידי האיראנים.
ניסיון כושל של חילוץ בני ערובה, מחסור דלק, ופלישתם של כוחות הסובייטיים לאפגניסטן.By 1980, Carter's popularity had eroded.
בשנת 1980, נשחקה הפופולאריות של קרטר.He survived a primary challenge against Ted Kennedy for the Democratic Party nomination in the 1980 election , but lost the election to Republican candidate Ronald Reagan . הוא שרד בבחירות המקדימות נגד טד קנדי המועמד מטעם המפלגה הדמוקרטית, אולם הפסיד בבחירות למועמד מטעם הרפובליקנים – רונלד רייגן.On January 20, 1981, minutes after Carter's term in office ended, the 52 US captives held at the US embassy in Iran were released, ending the 444-day Iran hostage crisis. [
3 ] ב-20 בינואר 1981, דקות ספורות לאחר סיום כהונתו של קרטר, 52 שבויים אמריקניים שהוחזקו בשגרירות ארה"ב באיראן שוחררו, ותמה פרשת המשבר בני ערובה עם אירן שנמשכה 444 יום. עבודתי זו מתמקדת בג'ימי קרטר כנשיא ה-39 של ארצות הברית, תוך התייחסות למדיניות החוץ שקרטר דגל בה במשך כל שנות כהונתו.
בעבודה אדון בשתי פרשות עיקריות בהם השאיר קרטר את חותמו והם הסכמי שלום ישראל-מצרים ופלישתם של כוחות הסובייטים לאפגניסטן.