ילדים מוכים

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח
שנת הגשה 2009
מספר מילים 10417
מספר מקורות 33

תקציר העבודה

תוכן עניינים מבוא -…1
פרק היסטורי –…2-4
פרק תיאורטי –…5-9
פרק דיון וניתוח –10-24
סיכום —
5 ביבליוגרפיה .26-28
"מי שהיה יותר רע היה שורד. אם הייתי מלשין על האחים שלי, לא הייתי חוטף מכות. הייתי צריך להיות רע כדי לא לסבול.
כל הזמן חשבתי איך לשרוד…בלילה פתאום היא הייתה מעירה אותנו, מרביצה לנו ומכבה עלינו גפרורים…היא הייתה מעמידה אותנו בשורה ומכה אותנו בחוט חשמל עד שהיו לנו סימנים.(י', בן 17, ידיעות אחרונות,2008) . תיאור זה הוא רק חלק מן התיאורים הקשים שפורסמו לאחרונה בכלי התקשורת, החושפים פרשיות התעללות קשות של ילדים במשפחה. אנו נוטים לראות את המשפחה כמקור של אהבה ללא תנאי המעניק חסות ואינטימיות לכל השייכים אליה. החברה מצפה מן המשפחה להגן על ילדיה ואף מטילה עליה את האחריות לכך בתוקף החוק. הבעיה מתחילה במקרים בהם ההורים מנצלים לרעה את סמכותם ומרותם כהורים ובוחרים לנקוט באלימות כלפי ילדיהם. ילד מוכה הוא ילד שעבר התעללות פיזית – פגיעה חמורה או מתמשכת בילד, מכוונת ולא תאונתית, באמצעות הפעלת כוח פיזי, מכשיר או כלי, הגורמים לחבלות שונות אצל הילד. הפגיעה עלולה לגרום מוות, אובדן הכרה מלא או חלקי, זעזוע מוח, שברים פתוחים או סגורים, חנק, כוויות, אובדן ראיה או שמיעה, פגיעות פנימיות, פצעים עמוקים, סימני נשיכה, שריטות, נפיחויות, סימנים כחולים ושטפי דם. (אתר משרד הרווחה).
תופעות לוואי המתלוות לענישה גופנית שיטתית של ילדים, כגון: נטיות דיכאוניות, נטיות להתאבדות, אלימות כלפי בן משפחה אחר, משיכה לפשע, בעיית שתייה, נטייה למין מזוכיסטי וקשיים תפקודיים בעבודה . קיימות ראיות המוכיחות כי ענישה גופנית של הורים גורמת נזק ארוך טווח לילד –הענישה הגופנית נותנת לילד לגיטימציה להשתמש באלימות, מחלישה את הקשר הורה –ילד, מערערת את אמונתו של הילד בהשגת צדק שלא באמצעים אלימים וגורמת לו דימוי עצמי נמוך( 1991 .(Morraya's.  לאחר שנים ארוכות בהן הייתה החברה הישראלית בשלב של הדחקה והתעלמה כליל מקיומה של תופעת הילדים המוכים,נאלצו לבסוף החברה ומוסדותיה להכיר ולהודות בקיומה של תופעה זו בישראל.
שלב ההתפכחות מצא את מדינת ישראל בלתי ערוכה לחלוטין להתמודד עם הבעיה מכל בחינה אפשרית:בחקיקה,בכוח אדם,בטיפול מקצועי ומניעה במערכות שירותים וכיוצא באלה.
במספר תחומים חלה בעשור האחרון התקדמות ניכרת.המודעות הציבורית,הדיווח והאיתור.לעומת זאת בתחומים אחרים חלה התקדמות מועטה,אם בכלל.במערך השירותים כולל,בפריסה מתאימה של כוח אדם,בשיטות עבודה מתקדמות,בתכניות טיפול ובעיקר בתוכניות מניעה,נותרה מדינת ישראל הרחק מאחור.
תופעת האלימות בחברה בכלל וכלפי ילדים בפרט, מחייבת תשומת-לב, ערנות והתייחסות מרבית ושוטפת מצידנו כמו מצד גורמי רווחה אחרים, גורמי חוק, וגורמים המופקדים על הסדר הציבורי.
ההתמודדות עם בעיית האלימות כלפי ילדים במשפחה הינה קשה ומורכבת מבחינה מקצועית אך הגופים השונים ואנשי מקצוע נוספים צריכים להגיע יחדיו, למציאת גישות, שיטות וכלי התערבות טיפולים טובים ויעילים למשפחה.
חריפות והיקף בעיית המשפחות בהן דפוסי אלימות, והערך המרכזי של הבטחת שלומם הפיסי, הרגשי והנפשי של ילדים בהן, מחייבת הצבת אוכלוסיה זו בסדר עדיפות גבוה בלשכות לשירותים חברתיים. הן במישור הייעוץ והטיפול והן במישור התיווך ומתן סיוע בשירותים תומכים.
מסקנתי מעבודה היא שישנם  כשלי ממשל רבים ועמוקים המקשים לצמצם את הקיף האלימות כנגד הילדים.כפי שציינתי והמחשתי בעבודתי ניתן לראות כי אין אכיפה ממשית של החוק,ובית המשפט שאמור לתת את דין הצדק גם הוא מתרשל ומתגמש במתן העונשים אשר אינם מרתיעים אף הורה מלהכות את ילדו.
משרד הרווחה גם הוא אינו תורם לצמצום התופעה.מלבד זאת נוכחנו לראות את האי סדר,מחסור בכוח אדם,מחסור במשאבים ,ובכלל שכל המנגנון הנתון לקוי מבסיסו.
בנוגע לחקיקה ,לחוקים יותר מאשר מטרה אחת,הם משמשים כלי מובהק לביטוי מדיניות בנושאים שונים.לחוקים תפקיד חשוב ביצירת נורמות חברתיות.זה רק במידה והאכיפה קיימת,לצערי במקרה שלנו אין אכיפה מעמיקה.דבר שבוודאי לא יגרום לצמצום התופעה.
גם אם הכול מכירים כיום בזכותו של כל ילד להיות מוגן מפני כל צורה של אלימות,אין בכך די.אי אפשר להסתפק בהצהרות ואפילו בחקיקה,הממשל חייב להנהיג רפורמה עם כשליו ולהבטיח לפתור בעיה קשה זו של הילדים המוכים על היבטיה וסוגיה השונים.כל אלה צריכים להיות מלווים בעשייה של ממש-הכשרת כוח אדם,אכיפה מוגברת,עונשים כבדדים ומרתיעים,הקצאת תקנים ומשאבים.
דרושים לצורך זה,הן משאבים הולמים שהחברה הישראלית ומוסדותיה טרם השכילו להקצות והן קובעי מדיניות ודרג מבצע שיוכלו להשתנות ולשנות את צורת הטיפול וצמצום תופעה זו.
אסור לממשל לנוח על זרי דפנה,הממשל מחובתו להנהיג רפורמה של ממש בתחום זה.
סבורה אני כי עם טיפול ולמידה של כשלי הממשל  יתאפשר בעתיד יכולת התמודדות מתאימה לפיתוח שיטות טיפוליות שיביאו לצמצום ומניעת תופעת אלימות נגד ילדים.