1פוליט' וממשל מושגי יסוד:פוליטיקה,ממשל, סיווג משטרים מודרני:דמ':ליברלית/לא ליברלית (דמוקרטיה אלקטורלית או דמוקרטיה נציגית,משטרים אוטוריטריים, טוטליטרי,משילות ותפקידה ביחבל,כוח, סמכות,לגיטימיות,מדינה,ריבונות פנימית וחיצונית,אומה, לאומיות.
3דמוקר' מ' יסוד:דמ' ישירה=ביטוי במשאלי עם,דיונית,ייצוגית,ליברלית,לא ליב',גלי דמוקרטיזציה.
4שלטון אוטורי' מ' יסוד:משטר אוטור'ואבחנה בין משטר אוט' לטוט',מדינה קומוניסטיתוהניגוד בין אידיאולוגיה למעשה,הייחוד של מדינות קומו' כיום,פשיסטית,רודנית אישית(סולטנות),מדינות מפלגה 1 וחשיבות המפלגה במשטרים אוטו',שלטון צבאי,משפחות מלוכה, תיאוקרטיה.
7תקשורת
פוליטית מ' יסוד:קביעת סדר יום,מיסגור סיפור,הכנה מוקדמת,מומחה ספינים,דעת קהל,ציבור בעל ענין,תעמולה,דגם השידור,מיסחור תקשורתי,פיצול תקשורתי,מגמות:גלובליזציה תקשורתית ופעילות גומלין תקשורתית.מאפייני השוואה בין דמו' ליבר' ללא ליבר':השפעות חוץ-המגמות העכשויות והשפעותיהן:מיסחור,פיצול,גלובליזציה ופעילות גומלין איך זה בדמ' ליבר' ולא ליבר'.מגמות פנים:חיזוק, קביעת סדר יום,מיסגור סיפור והכנה מוקדמת.דעת קהל כמאפיין השוואתי=באילו משטרים בא לידי ביטוי ובאילו אינו משמעותי(ללא סוגי סקרים).במדינות אוטוריטריות:מאפייני התקשורת ואיך מגבילים את העיתונות.תקשורת במדינות לא ליבר'.
8כלכלה מדינית מ' יסוד:כלכלה מדינית,קפיטליזם של בעלי מניות ושל בעלי עניין,כלכ' שוק מתואמת,מדינה מפתחת, תזת ההתכנסות, כלכ' גלובלית, ריכוזית/מתוכננת, קללת המשאבים, מדינה רנטיירית, המחלה ההולנדית.
9השתתפות פוליטית מ' יסוד:השתת' פוליטית-הגדרה,השתתפות בדמ'ליבר' ומרכיביה:מידת ההשתת',אופי ומטרת ההשתת',מאפיינים.הדרה פוליטית,תנועות חב'-כמאפיין השוואתי.השתת' במדינות אוטו' וטוטל' וההבדל ביניהן.רשת פטרון-לקוח/קליינטיזם,השתת' מאורגנת/מכוונת=במדינות טוטל',חב' אזרחית=בכל המשטרים והשפעותיה,אלימות וטרור פוליטי=השתת' פוליטית מוקצנת.
10בחירות ובוחרים!!! מ'יסוד:בחירות:מאפייני השוואה:תפקידי בחירות=היקף וזכות הבחירה,שיטות רובניות: הפשוט,המוחלט,בחירות יחסיות ואבחנה ביניהן,הצבעה טקטית, אחוז החסימה,משאל עם:(גם כמאפיין השוואתי)מחייב,מייעץ,מבטל,הדחה,יוזמה אזרחית,השתחררות מהזהות המפלגתית,הצבעה רטרוספקטיבית.הסיבה שרוב העולם שעבר ממשטרים אוטוריטריים לדמוק' בחר את היחסית=כי איפשרה איחוד כל המפלגות.שיעור השתתפות גם השוואתי.
12מפלגות מ'יסוד:מפלגה פוליטית.מפלגת:המון,כלבו,שלד,קרטל,חוק הברזל של האוליגרכיה,ועדת מינויים,מימון מפלגות בעד ונגד ולמה זה הוביל.למה חב' במפלגה הצטמצמה,מערכת טרום מפלגתית,אנטי מפלגתית,צנטנליזם דמו-קומונ",עיקרון המנהיג-פשיס'.
13חוק וחוקה מ' יסוד:שלטון החוק/הליך נאות,חוקה ובית משפט לחוקה,בקרה שיפוטית,ריסון משפטי,אקטיביזם שיפוטי
15הרשות המחוקקת מ'יסוד:בית מחוקקים/נבחרים/פרלמנט/קונגרס/אספת נבחרים/אסיפה לאומית,פרלמנט חד ודו ביתי:דו ביתיות חלשה וחזקה,ועדות פרלמנטריות,מיקרוקוסמוס של החב',בית מחוקקים דיוני/המבוסס על ועדות,הפוליטיקאי המקצועי,ידוענים שהיו לפוליטיקאים,דור 2 של מחוקקים.מאפיינים השוואתיים:גודל ומס' בתים ותפקידי בתי המחוקקים= ייצוג,דיון,חקיקה,אישור הוצאות ממשלה,.הרכבת ממשלה,פיקוח
ואיך באים לידי ביטוי בדמו' ליב' ולא לבי',גיוס=גם השוואתי.
16הרשות המבצעת מ'יסוד:הדרג הפוליטיברשות המבצעת,ממשל:נשיאותי,פרלמנטרי,ממשלת רוב ומיעוט,קואליצית:רוב, מיעוט,מנצחת מינימלית,קשת.נשיאותיזציה,ועדות קבינט,אחריותיות אנכית=הנשיא עומד לביקורת של אזרחיו ואופקית=שמירת שליטתו עם המינויים שלו,הנאמנים לו אישית.אבחנה בין ממשל פרלמנ'=בלי דיכוטומיה, לנשיאותי=עם דיכוטומיה בין רשות מבצעת למחוקקת.
הערות כלליות רצוי להתחיל עם מושגים מושגים-חלק ג':שם המושג והגדרתו.סוגים שונים אם יש ודוגמא שאינה חובה.שאלות השוואה:חלק א:פתיח,גוף =הגדרת הנושא,ואז ההשוואה.דרךארוכה=העתקת חומר מ2המשטרים ואז השוואה,או מאפיינים+פיסקה משווה:על סמך מה שכתבתיאפשר לומר שבדמ' ליבר' זה ככה,בעוד שבמשטר האחר, זה אחרת.ב':היגדים=רצף.שיעור 1בהתחלה ואחרון בסוף.מזהים על מה עוסק ההיגד. האם נכון או לא ואז הרחבה.
פ'1: הגדרת-פוליטיקה: :1.פעילות משותפת שמעורבים בה אנשים המסכימים לחברות משותפת/גורל משותף,להחלטות משותפות,ביישוב מחלוקות בין חבריהן. הסבר1: האופי השיתופי של הפוליטיקה נובע מהאופי החברתי שלנו, והקב' בהן אנו חיים נדרשות לקבל החלטות משותפות.פוליטיקה=האם להחליט ואילו החלטות לקבל. 2. כרוכה בפישור בין דעות ואינטרסים ע"י דיון.=תקשורת-חשובה לפוליטיקה. הסבר2:בפוליטיקה מיישבים חילוקי דעות והבדלי אינטרסים בקב',ע"י דיון והיא הנוהל באמצעותו מיושבים חילוקי הדעות וניגודי האינטרסים בהחלטה כוללת.על הדיון להניב תוצאות רצויות ועל המשתתפים להתעדכן לגבי ההחלטה המוסכמת ולהיות מחויבים אליה.כך תשתפר איכות ההחלטה הסופית.פוליטיקה טובה-תאפשר מדיניות ציבורית מתוכננת היטב, הנהנית מתמיכה איתנה ומיושמת היטב.3.החלטות פוליטיות מִתרגמות למדיניות סמכותית המחייבת חברי הקב' להסכמים המיושמים בכוח, אם צריך.הסבר 3: החלטות פוליטיות מחייבות את כל חב' הקב' ומיושמות בכוח אם צריך.איסטון=פוליטיקה היא הקצאת ערכים סמכותית.רשות ציבו' היא כוח ומשמשת ליישום החלטות קיבוציות.אם אדם יפר הכללים-הרשויות עלולות להושיבו בכלא והן היחידות המוסמכות לעשות כך.הגדרת ממשל:כולל מוסדות המופקדים על קבלת החלטות קיבוציות למען החב'. הממשל=הזירה ליישוב סוגיות פוליטיות.משמעות צרה:הדרג הפוליטי העליון במוסדות אלו,כמו נשיא, רוהמ,שרים.משמעות רחבה:הארגונים המופקדים על קבלת החלטות ויישומן למען הקהילה=צבא, משטרה,עובדי ציבור,שופטים, שבד"כ לא ממונים בשיטות פוליטיות כמו בחירות. ממשל קובע את התמונה הכוללת של המוסדות במסגרתם אנו חווים רשות ציבו'. סיווג ממשלים: המודרני: דמוקרטיות ליברליות, לא ליברליות ומשטרים אוטוריטריים.דמו' ליבר': השליטים נבחרים בבחירות חופשיות,הוגנות וסדירות.כמעט כולם רשאים לבחור ובוחרים יכולים להצטרף למפלגות פוליטיות ולהקימן.אמצעי תקשורת עצמאיים מאפשרים לבוחרים לרכוש הבנה של הסוגיות לפני מע' הבחירות ובמהלכן.החלק ה"ליברלי"-הממשל בדמ' ליבר', כפוף למגבלות חוקתיות.זכויות הפרט כמו חופש התכנסות, רכוש, דת וביטוי, מוגנות ביעילות בבתי משפט עצמאיים. יש גבול ברור בין רשות הפרט והרשות הציבורית שמעמיד את הממשלה הנבחרת במקומה.בעת כהונתם, השליטים נשארים כפופים למגבלות חוקתיות. אוטונומית הפרט-ערך בסיסי וחוקת דמו' ליברל' מספקת מסגר מקובלת לתחרות פוליטית ושיריוֹן יעיל להגנה על זכויות הפרט מפני חריגת הממשל. כמו אוסטרליה, בריטניה ועוד.דמו' לא ליבר':שליטים מקיימים בחירות נטולות מירמה אך מבוקרות. "קובעים" את התוצאות, אף שלא "גונבים" אותן. ברוסיה למשל, שיקף נצחון פוטין את הפופולריות שלו ב-2004. למרותת זאת, שום משקיף לא יתאר את רוסיה של היום כדמו' ליברלית. כבוגר המשטרה החשאית בבריהמ לשעבר, גילה פוטין הערכה של הכוח בשליטתו באמצעי השידור, בתגמלו את ידידיו ובהענישו את אויביו.הוא דחק את האופוזיציה לשוליים באמצעות הנהגה יעילה, פופולרית וחסרת רחמים. מנהיגים נבחרים בזיוף מינימלי/בלי זיוף ספירת קולות,אך השליטים מנצלים מעמדם,כדי למנוע תחרות הוגנת, כדי לערער ביטחונם של מתנגדים אפשריים מתערבים השליטים בשלטון החוק, בתקשורת ובכלכלה,הגנה על זכויות הפרט רופפת והרשות השופטת חלשה.נדיר שבחירות בדמוקרטיה לא ליבר' יחוללו שינוי בממשל הנובע מהתפטרות,או מהגבלות על תק' הכהונה כמו ברוסיה וחלק מאמריקה הלטינית.דוגמאות: מדינות בתר צבאיות באמריקה הלטינית=כמו ונצואלה ובתר קומוניסטיות כמו רוסיה.משטרים אוטוריטריים:אינו ליברלי ודמוק'.היעדר הדמו'=בחוסר פיקוח יעיל של האוכלוסיה על שליטיה. בחירות לא נערכות כלל, כמו במשטר צבאי,או בחירה מוגבלת=בחר בנו או לך לכלא.חלקי אוכלוסיה מודרים מהצבעה,או קיום מפלגות נאסר כליל או מותר מפלגה 1.ייתכן היתר של מפלגות שלא קוראות תיגר על השלטון. השליטים עושים שימוש לרעה בסמכויות המשרה ובמיוחד בתקשורת, כדי למנוע תחרות הוגנת בבחירות.רמת התקשורת בין השליטים לנשלטים נמוכה באיכות ובכמות. יתר על כן, מנהיגי משטרים אוטוריטריים מוכנים לזייף תוצאות הבחירות,אם יש צורך.השליטים מעל החוק ופטורים מאחריותיות כלפי העם.אמצעי התקשורת מבוקרים/מפוחדים,השתתפות פוליטית מוגבלת ולא זוכה לעידוד, להיפך. הצורך בהסכמים שבשתיק העם בעלי אדמות,תעשיינים או מנהיגי דת מרסן כוח השליטים.במדינות הטוטליט' של המאה 20,ההשתתפות הייתה חובה אך מבוקרת,כי הממשל חתר לשליטה מוחלטת על החברה,שנומקה באידיאולוגיה שחתרה לשנות את החב' וטבע האדם.משטרים אלו נשענו על חברי מפלגה, משטרה חשאית ומלשינים כסוכני פיקוח חברתי.דוגמא:משטרים קומוניס' ופשיסטים,אך לא באופן מלא,אחרי מהפכת 79' באירן,שוב לא מלא.סין ובמזרח התיכון.האבחנה בין משטר אוטוריטרי לטוטליטרי:משטר טוט'=משטרים קומוניסטיים ופשיסטיים שחתרו לשליטה הדוקה על החב' ולשינויה המוחלט. עומדת בניגדו לרוב השליטים האוטוריטריים המבקשים לבודד עצמם מהחברה הרחבה.אך משטרים טוטלי'=תופעה במאה ה20 בלבד. לכן משתמשים במושג שלטון אוטורי' לציון סוגי הממשלים הלא דמוק'.באיזור האפור,המשטרים המעורבים המשלבים עקרונות דמוק' ואוטוריטריים. מעין דמו'/אוטוריטריות/אוטו' אלקטורלית.הסוג החשוב ביותר של משטר מעורב כיום-דמו' לא ליברלית או אלקטורלית או נציגית.הרבה מדינות מעוטות הכנסה, בתר-קומונ'/צבאיות/קולוניאליות הן כאלו.משילות:=פעילות קבלת החלטות קיבוציות, שייתכן שמודות הממשל לא ממלאים בה תפקיד ראשי. ביחסים בינלאומיים, סוגיות רבות מיושבת במשא ומתן=משילות ללא ממשל.ההבדל בין משילות לממשל?ממשל-מציין מוסדות השלטון ומשילות-פעילותו של השלטון התהליך,ואיכות השליטה.משילות=רגולציה ציבו',שבדמוקרטיות ליברליות שותפים לו פוליטיקאים ועוד אחרים.כרוכה בתיאום בין גופים במגזר הפרטי והציבו'.זו היכולת לגרום שדברים יבוצעו בלי היכולת להורות על ביצועם.היא מציבה את הממשל כאחד השחקנים ברשת המומחים הכוללת מעסיקים, איגודים מקצועיים,רשות שופטת, עיתונאים ואקדמאים,ולא כגוף ש-לו שליטה ישירה על מנופי העוצמה.לאחר שדמוק' מערביות איבדו ביטחון ביכולת ממשליהן לנהל את הייצור הכלכלי ולדאוג לרווחה,התוצאה=הודגש יותר תפקיד הממשל כרגולטור ולא כספק. משילות נעשתה פופולרית בבריטניה,תחת תאצ'ר ששם צומצמו שירותי המדינה וגם באיחוד האירופי שנשען על רגולציה ומשא ומתן להשפיע על המדינות החברות בו.בארהב הרגולציה בולטת.משילות יעילה היא בעלת חשיבות מכרעת לפיתוח כלכלי בדמוק' חדשות.ההתמקדות היא במדיניות הממשל,פעילותו והישגיו ולא בארגונו הפנימי/אספקה ישירה של מוצרים ושירותים.תחום היחסים הבינלאומיים=הנותן דוגמאות בולטות למשילות.לא קיים ממשל עולמי שיקבל החלטות בנות אכיפה למען העולם.היבטים של היחסים הגלובליים מוסדרים בהסכמה.דוגמא:האינטרנט,שהוא מחוץ לשליטת ממשל כלשהו,אך יש הסכמה בעיקר של שחקנים פרטיים על תקני חיבור מחשבים ונתונים לאינטרנט.אפשר במרחב הוירטואלי לדבר על משילות ולא ממשל.כוח:=היכולת לחולל תוצאות מכוונות, ומילה נרדפת להשפעה.המטבע של הפוליטיקה. מאפשר לקבל החלטות קיבוציות ולאוכפן. בלי כוח יהיה ממשל חסר תועלת. הוא המשאב הפוליטי המרכזי המאפשר לשליטים לשרת את נתיניהם ולנצלם. פוליטיקה עניינה חלוקת כוח, שימוש בו ובתולדותיו, עפי היי. לפי זה, פוליטיקה מצויה בכל זירה שמופעל בה כוח:עבודה, משפחה, אוניברסיטה ועוד. חוקרי מדע המדינה מעוניינם בזרימת הכוח בממשל וסביבו. תיאור ארהב כמדינה רבת כוח=יש לה יכולת להשיג את יעדיה. לעומת זאת היעדר כוח=להיות קורבן הנסיבות.פרסונס-כוח כיכולת הממשל להפעיל את אזרחיו כדי להשיג מטרות קיבוציות,כמו הגנת הסביבה.ככל שכוח הממשל רב יותר-יעילותו בהשגת מטרות הקהילה רבה יותר. פרסונס ראה בכוח פוליטי משאב קיבוצי רצוי המאפשר לשליטים ליישם את האינטרס המשותף.כוח הוא גם מאבק על מהות המטרות שיש לחתור אליהן.היכולת להשיג מבוקשך ולכפות דעותיך, אם בכוח ואם בשכנוע. דאל- כוח הוא שכנוע אנשים לעשות מה שאחרת לא היו עושים. מכשירי הכוח כוללים אלימות או רק איום בה, שכנוע,מ"מ ונאמנות.במובן הצר-כוח מתייחס להשפעה המופעלת באמצעות תמריצים משתנות ולא העדפות. כוח יכול לבוא לידי ביטוי במניעת מידע מהם, שלוּ היה בידיהם היה מובילם לנהוג אחרת.אם כוח הוא היכולת לפעול-סמכות היא הזכות לפעול.סמכות ולגיטימיות:הזכות למשול. סמכות יוצרת את כוחה כל עוד אנשים מסכימים שלמחזיק בסמכות הזכות לקבל החלטות.ובר-ביחסי סמכות הנמשלים מיישמים פקודה כאילו אימצוה ספונטנית, לשם עצמה.3דרכים לתיקוף כוח פוליטי: באמצעות מסורת,כריזמה,ופנייה לנורמות רציונליות-חוקיות.1.סמכות מסורתית:דבקות במה שהיה קיים תמיד. שליטים מסורתיים לא צריכים להצדיק את מעמדם.ציות נדרש כחלק מהסדר הטיבעי. מונרכים שולטים כי עשו כך תמיד. זו בד"כ הרחבת פטריארכיה-סמכות האב או המבוגר ביותר. שלטון האדון והפטרון על העבדים,הלורד על משרתים,נסיך על נושאי המשרות.סמכות מסורתית היא עדיין דגם ליחסים פוליטיים.שיח'=ראש ממלכה וראש משפחה מורחבת ומלווה במשמעויות חיוביות כמו בגרות,ניסיון ותבונה.במזרח התיכון הממשל היה אישי והבירוקרטיות היו שלוחות המנהיג. כשמע' פוליטיות פועלות על יסוד עיקרון זה של סמכות מסורתית-פטריארכלית=משטר פטרימוניאלי=העובר בירושה,ומחוזק באמצעות חלוקת משאבים על בסיס אישי ולא על בסיס שלטון-נשלטים. הנשיא=דמות אב למשפחה הלאומית הממלא תפקיד מיטיב וראשי, המאשר יחסי אי שיוויון. 2.סמכות כריזמטית:בניגוד חריף למסורתית. סמכות כריזמטית בזה להסטוריה. למנהיגים כאלו נשמעים כי הום מעוררים השראה אצל החסידים,המייחסים למושיעם תכונות מיוחדות/על טבעיות.ובר אינו רואה בכריזמה תכונה פנימית של מנהיג.חסידיו של המנהיג תופסים אותו כמעורר השראה,יחידי סגולה ולכן אין טעם לחפש תכונות אישיות מובהקות של מנהיגים כריזמתיים. מנהיגים כריז' מופיעים בעת משבר,אך היסוד לסמכות כריז' של יחיד הוא גם נק' התורפה שלו והיא קצרת ימים ומועברת למבנה קבוע יותר בתהליך רוטיניזציה=הסמכות האישית של מנהיג מעורר השראה המועבר לכהונה קבועה/מוסד קבוע. דוגמא: חומייני איש דת מוסלמי כריזמטי וגיבור גולה שחזר למולדתו מנצח, כדי לתפוס את השלטון אחרי הפלת השאה ב79'. הוא הצליח לכונן משטר תיאוקרטי באירון בשליטת אנשי הדת האיסלמיים, שנותר גם אחרי מותות. אך כשהתפוגג זיכרון מייסד המשטר, גברו הספקות שהטילו בני הדור הצעירים בסמכות הפוליטית של מנהיגים דתיים והכריזמה נעלמה. אך סמכות המשטר נותרה, וקיימת רוטיניזציה חלקית. סמכות רציונלית-חוקית:הציות מקורו בחוקים ולא ביחידים והתוצאה-ממשל המבוסס על תקנות. טבועה בתפקיד/עמדה ולא באדם. משום שהיא נגזרת מהמשרה ולא מאדם, אנו יכולים לדבר על נושאי משרה "החורגים ממשרתם".קביעת היקף הסמכות של נושא משרה מגלה גבולותיה ובדרך זו משמשת סמכות זו יסוד לזכויות הפרט.ובר העריך שהסמכות הרציו'=תהא השלטת בעולם המודרני, בתחום הפוליטי ומעבר לו. דוגמאות: בנקאי המחליט אם לתת הלוואה,או שופט המיישם את החוק.בזירה הפוליטית-גרמניה היא הדוגמא הטובה ביותר למשטר המבוסס על סמכות=מדינת חוק.לגיטימיות:מתייחסת למע' שלטונית רחבה יותר. כשמשטר מקובל על רבים מהכפופים לו, אנו מתארים אותו כלגיטימי.הרבה יותר מחוקיות,כלומר האם חוק נחקק כהלכה. כי לגיטימיות עוסקת בשאלה, האם אנשים מקבלים את תוקף החוק/מע' פוליטית.תקנות יכולות להיות חוקיות, בלי להיות לגיטימיות.לאוכלוסיה השחורה בדרום אפריקה שנוהלה בידי לבנים,חוקי האפרטהייד לא היו לגיטימיים, למרות שנקבעו בהתאם לחוקה. דעת קהל, היא הזירה בה נרכשת לגיטימיות או אובדת. מע' שלטונית לגיטימית=מע' המבוססת על סמכות, כלומר,מי שכפופים לשלטונה מכירים בזכותה לקבל החלטות.מדינה וריבונות:המדינה=קהילה פוליטית שכוננה אוכלוסייה ריטריאלית הכפופה לממשל 1.היא מוסד ייחודי שעומד מעל כל הארגונים האחרים בחב'. לבדה טוענת ליכולת ולזכות להשתמש בכוח. המאפיין הבלעדי שלה:שילוב כוח וסמכות. כשמונופול המדינה על הכוח הלגיטימי בסכנה, כמו במלחמת אזרחים, קיום המדינה נתון בסכנה. כל עוד נמשך העימות, אין סמכות לגיטימית.השוני בין מדינה לממשל:המדינה מגדירה את הקהילה הפוליטית שהממשל הוא הסוכן המנהל אותה. בטוענה בהצלחה למונופול על הכוח המוסמך, יוצרת המדינה הרשאת שליטה ואז הממשל נותן לו תוקף.הבחנה בין מדינה לממשל משתקפת בהפרדת בין תפקידי ראש המדינה וראש הממשל. מונרכים אירופיים מסמלים את המדינה, אך משאירים בידי ראש הממשלה את השליטה בממשל. ריבונות:בודן מציינת את הסמכות הלא מוגבלת והלא מחולקת לחוקק חוקים.בלקסטון טען שיש וחייבת להיות במדינה סמכות עליונה שאי אפשר לעמוד בפניה, מוחלטת ובלתי מרוסנת, בה שוכנת זכות הריבונות.ריבון=היושב מעל=שאינו כפוף לסמכות גבוהה ממנו=המדינה.הריבונות התפתחה באירופה כדי להצדיק ניסיון מונרכים לגבש שליטה על ממלכותיהם, שהסמכות הייתה בעבר משותפת לאריסטוקרטיה הפאודלית ולכנסיה הקתולית. אך ככל שהדמוק' עלתה, כך גם האמונה שפרלמנט נבחר הפועל בשם העם, הוא בעליה האמיתיים של הריבונות. האמצעיםלהשגת הריבונות התפתחו במיוחד במדינות אירופיות ריכוזיות כמו בריטניה וצרפת. אך מחוץ לאירופה נותרה תפיסת הריבונות חלשה יותר. בארהב הפדרלית הסמכות הפוליטית מתחלקת ביןהממשל המרכזי וממשלי המדינות, שכולם פועלים כפוף לחוקה. בנסיבות אלו מושג הריבונות מתדלדל וכך גם תפיסת המדינה עצמה. אמריקאים משתמשים לרוב במילה מדינה, לציון 50 שנות מדינות האיחוד ולא לציון הממשל הפדרלי בוושינגטון. יש ריבונות פנימית/חיצונית:החיצונית מציינת את ההכרה הבינלאומית בסמכות השיפוטית הטריטוריאלית של הריבון.הפנימית- מציינת את הסמכות לחוקק חוקים בתחומי טריטוריה.כך חיזקה התפתחות המע' הבינלאומית, את סמכות המדינות בתחום הפנימי. תמצית הריבונות היא זכות חוקית. בריבונות:או שיש למדינה את הזכות החוקית של ריבונות או שאין לה.אומות ולאומיות:אומה-אנשים שמאוחדים בינם לביןעצמם ברגשי אהדה משותפים, הגורמים להם לשת"פ יותר מאשר עם אנשים אחרים,לרצות להיות כפופים לממשל 1 ולרצות שיהיה ממשל שלהם בעצמם, או של חלק מהם בלעדית. 2 מובנים:אומות=עמים שלהם מולדת, עם טענה לזכות על נכס מקרקעין.הקשר בין מקום לאומה-גורם 1 המבדל אומה משבט/קב' אתנית.אומה נותרת כבולה למולדתה.שנית,כשקב' טוענת שהיא אומה,היא מכריזה על זכות להגדרה עצמית במולדתה וחותרת לריבונות על אדמתה ומשתמשת בתרבות משותפת,או ממציאה אותה,כדי להצדיק טענה לאוטונומיה.קב' הופכת להיות אומה באמצעות שליטה על גורלה, או חתירה לשליטה כזו בדרך של עצמאות/האצלת סמכויות.דוגמא':קנדים דוברי צרפתית כאומה נפרדת והפלשתינים יצרה חלק מהדרישה הגוברת למדינה פלשתינית מתפקדת. המערכה למען מדינה פלשתינית חייבה המצאת עם ואומה. תפיסת אומה היא פוליטית לכן אין אומות נדרשות להיות מאוחדות מכוח שפה, הסטוריה או מוצא אתני משותפים.לשון משותפת מקלה על המשימה,אך לדוגמא שוויץ היא אומה למרות שמדברים בה שפות שונות.גישה מודרניסטית-אומה=הגדרה עצמית.אומות נוצרות ולא קיימות.מהותן נעוצה בהצדקת ממשל עצמי בתוך עולם של מדינות. זהות לאומית מאחדת אנשים שלא מכירים זה את זה ומוצאים עצמם רתומים יחד לעולם של שליטים ושווקים משותפים. לאום מספק קשר רגשי לעולם שהתבוניות גוברת בו ומאפשר למפסידים מהמעבר לכלכלת שוק,להתנחם בהתקדמות המדינה בכללה. באופן דומה, לאומיות מספקת נימוק הגיוני להשתתפות במלחמה ועידוד אנשים למות בעד זרים.גלנר שפיתח הגישה,טען שהאומה מטיפה להמשכיות ומגינה עליה,אך חבה הכול לשבר בהסטוריה האנושית.זהות אמריק' צמחה רק כדי להשלים הנאמנות ל13 המדינות המייסדות אחרי כינון ארהב של אמריקה בעקבות ועידת פילדלפיה ב1787.במאה ה19 וה20, התקדמו עמים קולוניאליים לעצמאות תחת דגל לאומי.הצהרות על זהות לאומית היו מלאכותיות כמו הגבולות שכפו בתחילה השליטים הקולוניאליים.למרות זאת,בתהליך שכונה לאומיות מלמעלה,כוננו מנהיגי תנועות לאומיות שהיו כפי שהתברר,חופרות קברי האימפריה.לאור העובדות הללו, אומות כיכבו בפוליטיקה בתק' המודרנית.לאומיות:=האידיאולוגיה המרכזית של המאה ה20, הגורסת שלאומות זכות להגדרה עצמית. גלנר=לאומיות היא עיקרון פוליטי הגורס שחייבת להתקיים חפיפה בין היחי' הפוליטיות והלאומיות.דוקטורינת המודרניות(מאה19,20), שטוענת שלאומות יש זכות לקבוע גורלן שלהן ולמשול על עצמן. היא המכשיר המאפשר לתפיסה הטריטוריאלית של אומה להתעלות על המרחב ולהקיף את העולם.אומות=אוניברסליות, אך שכל אומה היא ייחודית. חשיבות הלאומיות-נותנת תשובה לשאלה שמחוץ לתחום הדמוקרטיה:מי הוא העם האמור למשול על עצמו?עפי אמנת האום לכל העמים זכות להגדרה עצמית. מכוח זכות זו הם קובעים באופן חופשי את מעמדם הפוליטי ומקיימים זכויותיהם הכלכליות, החברתיות והתרבותיות. בתחילת המאה ה20 סיפקה הלאומיות צידוק לשרטוטה מחדש של מפת אירופה עם התמוטטות האימפריה האוסטרו-הונגרית ב1918.ובשלהי המאה גרמה התמוטטות הקומוניזם לתחיה של הביטוי הלאומי ברחבי בריהמ ומדינות הלוויין שלה.
פ'3:דמוקרטיה:לראשונה בהסטוריה,רוב האנשים חיים תחת שלטון דמוקרטי סביר=משקף המהפךבנוף הפוליטי בסוף המאה ה20.כשהסתיימה המלחמה הקרה,ועיקרון הריבונות המוחלטת של המדינה עלה סדר היום,הפך קידום הדמוקרטיה יעד מפורש של המערב.החוק הבינלאומי החל לטפל בו.ככל שהדמוקרטיה ממשיכה להתפשט כך היא מגוונת יותר.צורות הדמוקרטיה:ישירה:האזרחים מתכנסים כדי לדון ולקבל החלטות בסוגיות בעלות עניין משותף.דיונית:מדגישה את ערך הדיון הציבורי בקרב אזרחים חופשיים, שווים ותבוניים, במתן לגיטימציה להחלטות ובשיפור איכותן.יצוגית/עקיפה:האזרחים בוחרים פרלמנט ובנשיאותיות-את ראש הרשות המבצעת. נציגים אלו בד"כ נדרשים לתת דוח בבחירות הבאות אחריהן.ליברלית:גרסה של דמו' ייצוגית, שבה הגנה חוקתית של זכויות הפרט ובכללן חופש ההתכנסות, הקניין, הדת והביטוי, מגבילה את היקף הדמוקרטיה. בחירות חופשיות, הוגנות וסדירות מבוססות על זכות בחירה כללית/כמעט כללית.לא ליברלית:גרסת דמו' ייצוגית בה שליטים, לאחר שנבחרו, מושלים בהגבלות מועטות ובלי כיבוד זכויות הפרט. כדי לסייע לבחירתו מחדש הנשיא דואג לסיקור תקשורתי אוהד ולא אחת מציק ליריבים ובכך מבטל את הצורך לזייף את תוצאות הבחירות.דמו' ישירה:באה לידי ביטוי במשאלי-עם.העיקרון המרכזי=שלטון עצמי בו כל האזרחים משתתפים בעיצוב ההחלטות השיתופיות בסביבת שיוויון ודיון חופשי.המדינה והחברה חד הם.מציינת את בחירת השליטים בידי הנשלטים ושלילת ההפרדה ביניהם.איפיוני דמו'-אריסטו:1.הכול ימשלו על כל אחד וכל אחד בתורו ימשול על הכול, 2.מינוי לכל המשרות, למעט המצריכות ניסיון ומיומנות, בהטלת גורל,3.לא נדרש רכוש כדי למלא משרה/רכוש מועט.4.תק' הכהונה קצרה, ואל לשום אדם למלאה פעמיים, למעט תפקידים צבאיים,5.בכל התביעות החשובות ישפטו חב' מושבעים שייבחרו מקרב כל האזרחים.6.על האסיפה להיות עליונה בכל העניינים.7.יש לשלם למשתתפים באסיפה ולחבר המושבעים ולשופטים על שירותיהם.דמו' דיונית:הברמס-המוביל בזרם.טוען שדמו'=שיטת תקשורת. הלגיטימיות הדמוק' נובעת מדיון חופשי, ציבורי ותבוני בין אזרחים כשירים, השוקלים ודנים במצב פתיחות ושיוויון.הרעיון הבסיסי-בדיון פתוח, טיעונים המבוססים על אינטרסים פרטיים, מזוהים מיד ומבוטלים.דיון אמיתי מאפשר גיבוש דעת קהל ומספק מקור לפיתוח רצון קיבוצי.כינוסים גדולים חשופים להשתלטות רטוריקה ריקה מתוכן.כך שלא פשוט ליצור תנאים בהם הדיון יכול להיות חופשי ופתוח.לייב= שיטת שילוב דיון בין אזרחים במסגרת הקיימת של דמוק' ייצוגית.תוכניתו מבוססת על ארהב,אך ישימותה רחבה.הוא מציע להוסיף לממשל ארהב רשות עממית שתורכב מאזרחים שייבחרו באקראי.הם יבטאו באמת את דעות העם,אם כי בטעות דגימה גדולה. אך הגוף החדש לא ישלוט בסדר היום.יוזמה עממית/הפנייה מגופי הממשל הקיימים, יקבעו את הנושאים. כל הצעה שתזכה לתמיכת 2/3 של חב' הרשות העממית, תהיה לחוק,אלא אם הרשות המחוקקת או בתי המשפט יטילו עליה וטו. כללי קבלת החלטות דמ':רוב: פשוט=יותר ממחצית המצביעים.מוחלט=יותר ממחצית בעלי זכות בחירהיחסי=מס' הקולות הרב ביותר, אך לא בהכרח הרוב.מיוחס=יותר מרוב פשוט, בד"כ2/3.משוקלל:אחרי שקלול הבדלים במס' הקולות של כל בוחר.מקביל:יותר מרוב אחד.אחדות דעים=כולם מסכימים/מסכימים בשתיקה.תוכניתו של לייב לא תתקדם כי דיון הוא ערך 1 בלבד מתוך מה שאנו רוצים לשלב בתוכניות הדמוק'.חוקת ארהב בספקה מסגרת לעידוד פשרות בין אינטרסים ובתרומה ליציבות,מתאימה.הצלחה זו יוצרת הטייה מובנת נגד רפורמה רדיקלית.גם בית נבחרים חדש יסבך יותר את עיצוב המדיניות במע' העמוסה ממילא, בבלמים ואיזונים. כמו כן, בניגוד לאקסלסיה (מוסד ריבוני וגוף פוליטי חשוב), רק שיעור זניח מהאוכלוסיה יהיה חב' ברשות העממית, אפילו במשך תק' חיים. הגוף החדש יהיה מנגנון ייצוג ולא דמ' ישירה. דמו' ייצוגית: ברמה הלאומית, כל הדמו' בנות זמננו מבוססות על עיקרון הייצוג ואינן ישירות. העיקרון הדמו' הפך מממשל עצמי לממשל נבחר, משצמחו מדינות מודרניות גדולות,צמחה גם הדרישה לצורה חדשה של דמו'.אזרחות חדלה להיות מעמד אליטיסטי והוא הוענקה לרוב האוכלוסיה הבוגרת,לרבות נשים. היכולת להתאים עצמם להיקפים גדולים התגלתה כיתרון העיקרי של מוסדות ייצוגיים. הממשל הייצוגי המודרני מאפשר לאוכלוסיות עצומות ליהנות משליטה עממית על שליטיהם ואין גבול עליון והוא צורת ממשל נוחה.שומפטר=הדמו' כתחרות בין מפלגות ושלאנשים יש הזדמנות לדחות או לקבל את האנשים המיועדים לשלוט עליהם ורצה לצמצם את תרומת הבוחרים הרגילים, כי פיקפק בכושרם הפוליטי.טען שאין לראות בבחירות כמכשיר באמצעותו הבוחרים, בוחרים נציג כדילממש את רצונם. להיפך,תפקיד הבחירות הוא ליצור ממשל.הבוחר נהיה שותף פוליטי,המוגבל לבחירה מתוך חבילות רחבות של פוליטיקאים ומנהיגים שהכינו המפלגות. החטת ציבור הבוחרים על הנושאים נעשית משנית לבחירת האנשים המיועדים להחליט.דמ' ליברלית/לא ליברלית:כמו הדמ' הייצוגית-דמ' ליברלית היא פשרה.חותרת לשלב את סמכות הממשלים הדמו' עם הגבלות בו זמניות על היקפן. דמ' ליברלית היא ממשל מוגבל.המטרה היא להבטיח את חירות הפרט, כולל חופש מדרישות לא מוצדקות של הממשל. כך אפשר להגן על האוכלוסיה מפני שליטיה ולשמור על מיעוטים מפני עריצות הרוב.דמו' ליברלית היא ממשל של חוקים ולא של אנשים.שליטים נבחרים כפופים לחוקות הכוללות בד"כ הצהרה על זכויות הפרט.במקרה שתלטנות הממשל, יכולים האזרחים להשתמש בבתי המשפט הלאומיים והבינלאומיים כדי לתבוע זכויותיהם.זכויות לחופש הביטוי וההתאגדות מאפשרות גיבוש דעה פוליטית ומתן ביטוי לה באמצעות מפלגות פוליטיות.היא כוללת את הרצון לבצר את חופש הדת ולהבטיח זכויות קניין מפני הסגת גבול מצד העניים. חשוב במיוחד לעיצוב מע' הממשל האמריקאית, הליברלית ביותר, ואולי הפחות דמו' מהדמו' הליברליות. עם התמוטטות השלטון הקומוניסטי והצבאי בסוף המאה 20, הייתה הדמו' הלא ליבר',או אלקטורלית,או מעין דמו', לשכיחה ומוכרת יותר.במשטר כזה השליט/השליטים הנבחרים לא מקדישים תשומת לב לזכויות הפרט,הבחירות מתנהלות כסידרן,אך הדמ' לא מגיעה מעבר לבחירות עצמן.גם תוצאות הבחירות מותנו בהשפעת השליט על אמצעי התקשורת ובשימוש במשאבי המדינה לטובת ארגונו,גורמים המנצלים השפעתם עוד לפני התחלת מע' הבחירות הרשמית.התוצאה=דמוקרטיה בלי תחלופה ותחרות ללא שינוי (הנטינגטון).בדמו' לא ליברלית=שיטה שבה מפלגות לא מפסידות בבחירות ושינוי בצמרת נובע מהגבלה חוקתית על תק' הכהונה או התפטרות.אופיים הלא ליברלי של משטרים אלו מתגלה לאחר הזכיה בבחירות.הממשל, בד"כ בשליטת נשיא חזק, מגלה רק תחושה מוגבלת של ריסון חוקתי.משחק הוגן ואופוזיציה נאמנה כמעט שלא מותירות רישומן.(אודונל)מי שמנצח בבחירות רשאי למשל לפי ראות עיניו,כפוף רק למציאות הבלתי מעורערת של יחסי הכוח הקיימים ולתק' הכהונה המוגבלת בחוקה. דמ' לא ליברלית מעניקה סמכות בלי להגבילה. היא מבוססת על מנהיג חזק ולא על מוסדות נבחרים ודומה יותר לשלטון אוטוריטרי מאשר לדמ' ליברלית. במקום לשמש נציג, הנשיא/רוהמ, ממלא תפקיד של שליט אישי,הדואג לצורכי העם ותובע מהם בתמורה לכבדו,להוקירו ולתמוך בו.משבחרו מושיע,אמורים הבוחרים להריע מהיציעים ולהיכנס לתחום הפוליטי על אחריותם.משאבי הרשות השופטת בדמו' לא ליברלית לא מספיקים.ולכן אינה יכולה לאכוף את זכויות הפרט,המתועדות בחוקה.השימוש בחוק-בררני,כאמצעי כוח.מתנגדים פוליטיים נתונים לביקורת שיפוטית מפורטת,אך תומכים מגלים שרק לעיתים רחוקות מפריע החוק לפעילויותיהם.המדינה מתערבת בפעילות השוק וקשרים פוליטיים משפיעים על תגמולים כלכליים.הפוליטיקה תופסת מקום רב יותר בדמו' לא ליברלית ובניגוד לרוב המשטרים האוטוריטריים,המנהיג לעיתים קרובות מגלה משילות יעילה וכך רוכש ומטפלל(עושה מניפולציות)תמיכה עממית.דמ' לא ליברלית שכיחה בדמ' חדשות.היא שכיחה במיוחד בדמ' בהן עוני מתמשך,שסעים אתניים, דתיים וכלכליים והן עומדות בפני איומיםחיצוניים אמיתיים או מדומים,למשל באמריקה הלטינית.או באסיה-מלזיה וסינגפור המשלבות מחויבות עליונה להמשך ההתפתחות הכלכלית עם שסעים אתניים בין סינים למלאים.עד כה סיפקו הדמ' הלא ליברליות שיטה יציבה למשול בחב' עניות ולא שיוויוניות,במיוחד מאז שקץ הקומוניזם הפחית את היכולת להצדיק דיקטטורות בוטות.משהתייצבה,יכולה דמ' לא ליבר' להיות יצור כלאיים חזק,בוודאי בסביבה איסלמית בה דמו' ליבר'=למתירנות מערבית. במלזיה המשטר המדכא-נענה מספק בסיסי לסדר פוליטי יציב וגם באמריקה הלטינית. העיקר הוא שדמ' לא ליברלית=פשרה שבשתיקה, אך יציבה, בין אליטות מבית וארגונים בינלאומיים. דמו' לא ליבר' די בה כדי לאפשר לאליטה השלטת לעמוד בתנאים לסיוע שקבעו הבנק העולמי, קרן המטבע וממשלות תורמות.גופים אלו מעמידים רפורמה כלכלית גבוה יותר מדמו'. בחירות בלא מרמה, גם אם אינן חופשיות/הוגנות לגמרי, נחשבות מבחני דמו' מספיקים. גלי דמוק':גל דמו'=קב' מעברים ממשטרים לא דמוק' לדמו' הקורים בתק' זמן ומספרם עולה על מס' המעברים בכיוון ההפוך באותה תקופה.התדרדרות:חלה כשמעבר דמ' מתהפך כולו או בחלקו.לפי הנטינגטון:גל 1:(1828-1926)כוננו כמעט 30 מדינות, מוסדות לאומיים דמו' כמו אוסטרליה, קנדה, בריטניה, ארהב ועוד.אך חלה התדרדרות כשדיקטטורות פשיסטיות,קומוניסטיות, או צבאיות הפילו דמו'בגל ההפוך הראשון בין 1922-1942.בארהב, מייסדי הרפו' חשבו על מנהיגות פוליטית מנק' מבט לא דמו', כחובה של אצולה חסרת פניות וצידדו ברפוב' בהנהגת אליטה.בתוך זמן קצר התרחבה זכות הבחירה לכמעט כל הגברים הלבנים, בעוד שקב' אחרות נאלצו להמתין עד המאה 20.בארהב האבות המייסדים רצו למנוע דיקטטורה, לרבות עריצות הרוב והחוקה קבעה מע' איזונים ובלמים בין המוסדות. החוקה העמידה את השלטון עפי חוק מעל שלטון עי העם. כך ניצח המימד הליברלי בדמו' האמרי' את ההיבט הייצוגי שלה. רק בעיתות סכנה כמו אחרי 9/11 נשקפת סכנה לחירויות הפרט. בבריטניה, לעומת זאת, התוצאה הייתה יישום פחות ליברלי של דמו'. במאה ה18 כבר ריסנה סמכותו המתעצמת של הפרלמנט את כוח המלך. אך זכויות הפרט מעולם לא הוצהרו כמו בארהב. גם הרחבת זכות הבחירה הייתה הדרגתית יותר ומשרכש בית הנבחרים לגיטימיות דמו', נסוגו המלוכה ובית הלורדים שאינם נבחרים, לאחורי הבמה.הדמ' הבריטית מדגישה את ריבונות הפרלמנט לעומת זו האמריק' המפזרת את הכוח בין המוסדות. גל2:החל לפני מלחמת העולם ה2 עד שנות ה60 של המאה 20. אחדות מהדמו' החדשות בגל זה לא התגבשו. באוסטריה, יפן, ובאיטליה ובישראל. השוני בין גל1 ל2-מסורותיהן הליברליות היו חלשות יותר וייצוג בעזרת מפלגות היה הצד החזק שלהן, אך במקרים אחדים הצטמצמה התחרות בין המפלגות בשל צמיחת מפלגה1 כמו שהיה בישראל-מפלגת העבודה, או בהודו מפלגת הקונגרס.גל3:קץ הדיקטטורות הימניות באירופה הדרומית כמו ביוון, פורטוגל וספרד בשנות ה70, הסתלקות הגנרלים בחלק גדול מאמריקה הלטינית בשנות ה80 והתמוטטות הקומוניזם בבריהמ ובמזרח אירופה, בסוף שנות ה80. הגל ה3 שינה את הנוף הפוליטי הגלובלי. עליונות הדמו' שנבעה מגל זה, יוצרת סביבה עוינת למשטרים הלא דמו' ששרדו. בתום המלחמה הקרה והתמוטטות חלופה לדמ' הגבירו האיחוד האירופי וארהב את העידוד למעברים דמ' וכך שמרו על האינטרסים שלהם לטווח הקצר.הגל ה3 הגיע לשיאו בתחילת שנות ה90 ובמדינות אחדות היו התקוממויות גם במאה ה21 כמו מהפכת הוורדים בגאורגיה ב2003 והמהפכה הכתומה באוקראינה ב2004.בגל זה, במדינות אירופה הדרומית-דמו' מגובשת:המספקת מסגרת לתחרות פוליטית.
פ4: שלטון אוטוריטרי:ממשל אוטו'=לא דמוק' של זקני עדה/ראשי שבט/מלכים/אריסטוקרטים,אימפריות,משטרים צבאיים,מדינות 1מפלגתיות.אבחנה בין משטר טוט' לאוטור':טוטלי'=ריכוזי=הממשל בין אם קומונ'/פשיס',חודר ומפקח בכל שטחי החיים.לעומת אוטורי'=אפשרות לנהוג כמו שרוצים,בחיים הפרטיים.צורות שלטון אוטו':מדינות קומונ' כיום:למפלגה מונופול על הכוח הפוליטי,אך אפשר לחב' מפלגה ולאחרים להשיג הון פרטי.(סין,וייטנם) פשיס':מדינה אנטי ליבר' שחתרה להתחדשות לאומית כדי לכנס העם מאחורי מנהיג כל יכול(איטליה/מוסוליני).רודן אישי:*גם בעמ' הבא רודנות אישית.אדם השולט עי פחד ותגמולים, בהסתמכו על כוח אבטחה אישי לקיום שלטונו. שלטון צבאי:מושל באמצעות חונטה של ראשי זרועות הצבא.(בורמה).משטרים המבוססים על מפלגה:שלטון של מפלגה 1עם מנהיג חזק(עירק בע'ת). מלוכה:מלך שליט בן משפ' המלוכה בעמדות מפתח פוליטיות וצבאיות(ערב הסעודית, כווית).תיאוקרטיה:מנהיגים דתיים שולטים.אירן.נשיא שולט:בפוליטיקה ובתקשורת ומסיח דעת מתנגדים ודוחק אופוזיציה לשוליים.אוזבקיסטן.חשיבות בינלאומית לחלק מהם כמו סין-1 המשקים הגדולים בעולם.גיאוגרפית,רוב המדינות האוטור'-צפון אפריקה,המזרח התיכון וחלק גדול מאסיה וחלק מחצי הסהר האיסלמי.רוב המשטרים הלא דמו',בעבר ובהווה=אוטוריטריים ולא טוטליטריים=השליטים חותרים לקיים שליטתם ולהגדיל עושרם,עי הגבלת השתתפות המונית.אנשים מהשורה לא יחוו מעצר,כל עוד יתרחקו מפוליטיקה.שליטים מכירים בצורך לסגור עסקות עם בעלי כוח אחרים במגזר העסקי, הכנסיה והמחוזות.הממשל= קב' אליטה כמו כת צבאית, המרבה בתמרונים פנימיים.אין אידיאולוגיה ומדיניות.השלטון=שילוב בין סמכות לא מוגבלת רשמית לבין פגיעוּת פוליטית ניכרת.מנהיגים לא דמו' עומדים מעל החוק,המבנה החוקתי לא מנוסח בקפידה.החוקים מעורפלים וסותרים,ומספקים תואנה להעמדת עושי צרות לדין.יש בתי דין,לעיתים צבאיים.פרלמנטים והרשות השופטת סובלים ממחסור במשאבים,לא מקצועיים ולא יעילים.זכויות אזרח כמעט לא מכובדות והמדינה דורשת רישוי ארגונים פרטיים.היעדר מגבלה חוקתית מוביל ליחס קשוח כלפי החלשים, לרבות קב' מיעוט,מי שאינם אזרחים,אסירים ונשים.אין מסגרת חוקית ברורה להגנה על זכויות קניין פרטי=אחת הסיבות לקיפאון כלכלי.השליטים שומרים על חלק גדול של העוגה לעצמם והמחיר=העוגה לא צומחת.היעדר נוהל ברור להעברת השלטון=חולשה מרכזית.בחירות תחרותיות לא מספקות מנגנון לריענון ההנהגה,מנהיגים אוטורי' עשויים להמשיך בתפקידם גם הרבה אחרי תאריך תפוגתם.לכן,סכנת הידרדרות לרודנות אישית. מי שהיגעו לעמדות כוח, יכולים להדיח שליטים אוטור' לכן השליטים מקדישים תשומת לב לביסוס מעמדם.מנהיגים נשענים על שליטה ב3 משאבי מפתח:צבא,פטרונות,ואמצעי תקשורת.1צבא:שליט אוטור' שומר על נוכחות חזקה של הצבא ושירותי הביטחון.עליו להיתפס כמי שמוכן להשתמש בו.במזרח התיכון ובצפון אפריקה הנכונות ויכולת מנגנון הכפייה של המדינה לדכא כל ניצוץ יוזמה דמו',הן שחיסלו את אפשרות המעבר.הוצאות גבוהות על הצבא-מאפיינות מדינה אוטור'.השקעה כזו משחדת אופוזיציה אפשרית,מאפשרת הרפתקאות במדיניות החוץ ומספקת אמצעים לדיכוי התנגדות פנימית.גם היכן שהצבא לא שולט בעצמו,מספק תמיכה חשובה לרשות המבצעת הפוליטית.במשטר אוטו' אין הפרדה בין התחום הצבאי לפוליטי,המאפיינת דמו' ליבר'.2.פטרונות:שליטים אוטור' שומרים על מעמדם באמצעות רשת פטרונוּת לא רשמית שמשולבים בה בעלי כוח אחרים המקבלים משאבים,כמו שליטה על משרות ונגישות להרוויח כסף, אותם הם יכולים,בתורם, לחלק לתומכיהם.כך הופכת נאמנות לפטרון הישיר,ובעקיפין למשטר,המפתח לקריירה מוצלחת.פירמידות פטרון-לקוח אלו מתפרסות עפני החברה ומספקות רשת נאמנויות הגוברות על ההפרדה בין פרטי לציבורי.כל עוד הלקוחות בטוחים פוליטית,יתעלמו פטרוניהם מכל התנהגות מפוקפקת=הסיבה לשחיתות במשטרים האוטור'.מוסדות חלשים,אך הנאמנויות התכליתיות חזקות.הקצאת משאבים כמו משרות, חוזים והשקעה באמצעות פטרונות פרטית,מובילה להקצאת הון גרועה, למגזר בנקאות חלש ולצמצום השקעות זרות.כל עוד ממשיכים השליטים לשלוט בסחורה הכלכלית=יכולים לקנות נאמנות פוליטית.3.אמצעי התקשורת:בבדיקה קפדנית.מדינות קומו' ופשיס'=השתמשו בתקשורת המונים לבנות אדם חדש ומשופר,המסור לחלוטין ליעדי המשטר.לשליטים אוטור' כיום,מבטיחים סיקור אוהד של הישגיהם, המלווה במתיחת ביקורת על יריביהם/התעלמות מהם.עבירות כוללניות כמו איום על כבוד המדינה ויעילותה, יכולות להצדיק צנזורה. טבח המפגינים בטיאננמן בייגינג לא מוזכר בתקשורת הסינית.הפוליטיקה האוטור' מוּנעת מפחד ומפגיעות.התוצאה-מגוון מנגנוני שליטה שהפוליטיקה קודמת לכלכלה וציות קודם ליוזמה.התקשורת עמומה,אין אמון,השימוש בהוצאות הממשל לא ראוי,השחיתות נפוצה,אין התחשבות בחוקים,ומשקיעים זרים מורתעים.התוצאה-חברה סטטית,משק שביצועיו נמוכים ואוכלוסיה צינית.בטווח הארוך=בעיה ליציבות המשטר.מדינות קומונ':הממשלים הטוטליטריים במאה ה20 התבססו על אידיאולוגיות של שינוי החב' ופיתחו, גיוס אוכלוסיות המוניות ושליטה עליהן.טוטליטרי=דיקטטורה ריכוזית. עלייה ונפילה:מהפכת 1917 אוקטובר ברוסיה ציינה את התופעה של משטר, אידיאולוגיה ותנועה מהפכנית שחתרה להפיל את הדמו' הקפיטליסטיות של המערב.התפשטה במזרח אירופה ובאסיה ויצרה אימפריה רוסית חדשה מאוקריאנה במערב, עד קזחסטן במזרח. הקומוניזם התפשט מעבר לבריהמ והקיף מדינות כמו סין,צפון וויטנם וקובה.בשלטון קומוניסטי- ניגוד חריף בין אידיאולוגיה למעשה.ק. מרקס רצה אוטופיה שוויונית, נטולת מעמדות ומדינה, בה יחולקו מוצרים מכל 1 בהתאם ליכולתו לכל 1 בהתאם לצרכיו.המדינה תהפוך"ממוסד שמעל לחב' למוסד הכפוף לה לחלוטין".אך בדרך, תידרש תק' זמנית של דיקטטורת הפרולטריון. לנין-המפלגה הקומוניסטית מבינה עמוק יותר את האינטרסים האמיתיים של מעמד הפועלים מזו של הפועלים עצמם.לפיכך, על המפלגה להוביל את שלב הדיקטטורה עד שתבשיל התודעה המהפכנית של הפועלים בהנחיית המפלגה.וכך נוצר מצב אירוני שאידיאולוגיה שמטרתה לסיים קיום מעמדות, מצדיקה יצירת מעמד שולט חדש, גם אם זמני כביכול. בהיותן בשלטון, שלטו המפלגות הקומונ' בכלל חלקי החב'. דעת לנין, שיש לאלץ את הפועלים להיות חופשיים, הביאה להיעדר מוחלט של חופש. משטרים קומוניס' היו אוטוריטריים מאוד, לא סבלו התנגדות, ביימו בחירות, פעלו מעל החוק,שיכתבו חוקות, קבעו המינויים החשובים לממשלה,שלטו באמצעי התקשורת וריגלו אחר תושביהם.על המשק הוטל פיקוח ציב' כחלק מהדירבון לתעש, תוכניות החומש היו מפורטות. תחת הסוציאליזם הממלכתי, המפלגה שלטה והממשלה יישמה=מדינת מפלגה.צורה זו של דיקטטורה חיסלה ארגונים חב' עצמאיים ויצרה שממה תרבותית של אי אמון בה היה אפשר להביע דעות פוליטיות בביטחון רק בתוך המשפחה ולעיתים גם לא שם. התנגדות פעילה דוכאה, ונדרשה תמיכה מפורשת-בצורת השתתפות בהפגנות, בכינוסי המפלגה ובבחירות, במיוחד בעשורים הראשונים של השלטון הקומוניסטי. דרישה תקיפה זו לתמיכה פעילה, גם אם טקסית=1 הגורמים המבדילים בין משטר טוטליטרי ממשטר אוטור'. משטרים קומונ' נבדלו זה מזה, וגם השתנו במשך הזמן. בפולין, משלו מנהיגים קומוניס' ביד קלה יותר, מבריהמ. מדינות קומוניסטיות נעשו פחות טוטליטריות עם הזמן. כיום:נמצאים באסיה, כמו סין, ווייטנם ולאוס-חב' עניות וחקלאיות בהן הרפו שליטים קומונ' ב2 העשורים האחרונים את השליטה במשק, אך גם שמרו על אחיזה חזקה בעוצמה הפוליטית והן מפלגות חד מפלגתיות.סין=הדוגמא החשובה ביותר של קומוניזם באסיה.לסין היו תמיד מאפיינים לאומיים יחודיים. במפלגה הסינית שלטו סיעות אליטה שגילו גמישות באימוץ שפת הלאומיות והצלחת הקומונ' הסיני=בזכות הדגשתו את הלאומיות.אך שחיתות, פרוטקציה, וציניות עדיין נפוצים.לסין-כלכלה פוליטית, בה חב' מפלגה, פקידים מקומיים ויח' צבא רוצים להרוויח, לצד יזמים.ההיגיון המסחרי בסין מתמקד פחות בזיהוי הזדמנויות שוק, ובמקום זה, קשירת קשרים חזקים עם פקידי ממשל מקומיים שיבטיחו הזדמנויות שוק.הרפורמות הניבו תיעוש, אך קשיים הכוללים פגיעה באיכות הסביבה,אי שיוויון הולך וגדל בין פרובינציות ובין יחידים,תנועת אוכלוסיה מהאיזורים הכפריים, איכרות שלא ניתנת לשליטה, אבטלה עירונית,אוכלוסיה מזדקנת, הקצאת הון לא יעילה,שחיתות וציניות עממית כלפי המשטר.הצלחת סין לחדור לכלכלה העולמית יצרה תלות העולם במוצריה,שהפחיתה את הלחצים הבינלאומיים לדמוקרטיזציה.מדינות פשיסטיות:פשיזם=מחשבה טוטליטרית רעיון של אחדות לאומית.המשטרים הפשיסט' חתרו למשול בחב'.הסתיים עם תבוסות גרמניה ב45'. אך יסודות פשי' המשיכו בספרד-גנרל פרנקו הדיקטטור. ופורטוגל-סלזר=משטרים אוטוריטריים שמרניים, מושרשים בצבא ובכנסייה,שחתרו להחזיר עטרה לאומית מסורתית ליושנה ולא לבנות סדר חדש ומודרני במודע.בדומה-המפלגות הימניות המתנגדות להגירה באירופה של היום, לא מאמצות את כל מימדי האידיאולוגיה הפשיס' של התק' בין המלחמות.אופיין המהותי-בתר פשיסטי, ומושכות את בני התת מעמד של גברים לבנים מעוטי השכלה. בין המלחמות-משטרים פשיסט' נדירים. איטליה של מוסוליני-הדוגמא העיקרית. והייתה פשיסטית בהצהרות מפוצצות יותר מאשר במציאות המוסדית. בגרמניה של היטלר, אימצה המפלגה הנאצי אידיאולוגיה שהיו בה רעיונות פשיסטיים, אך מעורבים בגזענות ארית ויצרו יחד את הסוציאליזם הלאומי. דוקטורינת משטרים פשיסטיים:=האדרת קיצונית של המדינה באיטליה ושל הגזע בגרמניה. 2 המשטרים הדגישו את חלוקת העבודה המגדרית המוסרתית, לפיה הפוליטיקה=שמורה גברית.מטרת הפשיזם=יצירת מדינה לוחמת חובקת כל שההמונים, בני כל המעמדות, יגלו כלפיה מחויבות נלהבת וכניעות.הדמו' נדחתה ושליט אוטוקרטי ומפלגה 1 יובילו ויגלמו את המדינה.תחת השלטון הפשיסטי יחידים מוצאים משמעות אמיתית בשירות המדינה.הדוקטורינה הליברלית נדחית והמדינה מגדירה את היחיד ומעצבת אותו ומעניקה לו את נשמת הנשמה. בעיני הפשיסט הכול מצוי במדינה ולא קיים דבר בעל ערך מחוצה לה. הפשיזם=טוטליטרי והמדינה הפשיסטית-המיזוג והאיחוד של כל הערכים-מפרשת, מפתחת ומחזקת את מכלול חייהם של האנשים.במדינה הפשיס' היחיד מוכפל. הפשיסטים רצו להשתמש בעוצמת המדינה, במלחמת העולם ה1, כדי להחיות את המדינות שהובסו. דת, ליברליזם, דמו' פרלמנטרית, קפיטליזם גונו כהסחות דעת מהמשימה העיקרית של התחדשות לאומית.הפשיזם חיפש תגובה לאומית חזקה, לקב'-יהודים ולתנועות-קומוניזם בינלאומיות וטען שמדינה חזקה העומדת ברשות עצמה, יכולה לגייס את האוכלוסיה ביתר יעילות ובדרך מודרנית יותר, מכל אידיאולוגיה.הפשיזם=מדינת לאום קיצונית שהציעה דחף יותר מאשר תוכנית.המנהיגים הפשיסטים היו מחויבים להמריץ את האוכלוסיה בניסיון,בהנהגת אליטה,לתחייה לאומית.צידדו בעיקרון המסוכן של מנהיג, לפיו היתה המשילות תלויה באדם 1 ולא במפלגה, היטלר למשל, לא גילה עניין במינהל ובחר להשאיר לכפופיו, לנהל מלחמותיהם הבירוקרטיות.מפלגות פשיסטיות=מכשירים אישיים, באמצעותם הצליח המנהיג לעלות לשלטון.משזכה המנהיג בשלטון, המפלגה איבדה מחשיבותה. בהיותם בשלטון לא השיגו מוסוליני או היטלר,את השליטה בחב'.מוסוליני לא ביטל את המלוכה האיטלקית והיטלר ניצל את התעשיה הגרמנית ולא הלאימה.משטרים פשיסטיים היו פחות עוינים לדת והפשיזם הציג את הפוליטיקה כתיאטרון,במצעדים,הפגנות,סמלים ונאומים. רודנות אישית:רודן=שליט ברברי ושרירותי המתייחס לנתיניו כמעט כאל עבדים.מקור הסמכות=המנהיג עצמו,עם משפחתו,נאמניו ושומרי ראשו.הזיקות לאידיאולוגיה ולכוחות חב' =מקוטעות.המנהיג נוהג זהירות בהחלטותיו,משאב שהוא מנצל כדי להסיח דעת מתנגדיו.הוא גם דואג למלא בכסף את כיסיו ואת כיסי בני פמלייתו.היו שכיחים באמריקה המרכזית ובאפריקה,וכונתה ע"י ובר=סולטנוּת.אינו נפוץ בצורתו הטהורה וצמח בדכ במדינות קטנות,בתר-קולוניאליות עם משק חקלאי,במיוחד בזמן המלחמה הקרה, שלא נשאלו בו הרבה שאלות.טרוחיו ברפוב' הדומיניקנית ודובליה בהאיטי מאפיינים רבים.ברפו' הדומיני' טרוחיו כונן דיקטטורה אכזרית שהוצדקה באמצעות מיתוסים קתוליים ולאומיים.כעני לשעבר,צבר עושר והתייחס למטעי הסוכר כרכושו.עינויים היו שכיחים.עניינו של טרוחיו היה בסטטוס,פסלו ניצב בכל מקום וככל שנחלשו יכולותיו עם הגיל, כך הדיכוי נעשה שרירותי יותר,המשק מרושש יותר והעשירים ממורמרים יותר.מעגל תומכיו הצטמצם, מה שהוביל לרציחתו.גם בהאיטי-דומה, רק שדובליה-נבחר בבחירות ולאחר מכן שלטונו היה רודני.החזיק משמר נשיאותי אישי והקים משטרה חשאית,כמכשיר טרור והוא העשיר עצמו ומשפחתו בדרכי שחיתות ולאחר מותו בנו ירש את השלטון.האופי האישי של משטרים אלו, כמו גם ניצולם את המשק, מונעים כינון שושלת.בתק'המלחמה הקרה=סביבה נוחה לרודנים אישיים, אך הסביבה הבינלאומית כיום= פחות ידידותית.שלטון צבאי:במאה 20 שלטון צבאי-שלטון אוטוריטרי באפריקה, אמריקה הלטינית ובחלקים באסיה.בפקיסטן ומדינות אפריקאיות, עדיין שולטים נשיאים שעלו בתחילה לשלטון באמצעות הפיכת חצר=תפיסת השלטון עי הצבא.הצורה המוסדית הרגילה של משטר צבאי =חונטה/מועצה, קב' קטנה של מנהיגי זרועות הצבא. בצי'לה פינושה הוא ראש הרשות המבצעת וחונטה שייצגה את הצבא, הצי, חיל האויר ואת המשטרה הלאומית, נטלה משימות משילות. בתום המלחמה הקרה-נבלו המשטרים הצבאיים.מדינות מפלגה אחרות:מפלגה מאורגנת חשובה במיוחד במשטרים אוטוריטריים לא נוקשים,שהשליטים בהם מאפשרים מידת תחרות אלקטורלית. גם בחירות מפוקחות זקוקות למפלגה שתפקח עליהן.המפלגה=הכלי ולא הנהג, והכוח הממשי נתון בידי נשיא שתלטני,שליט צבאי,או אליטה פוליטית.מדינות רבות באפריקה אחרי קבלת העצמאות, טענו נשיאים אפריקאים שמפלגה יחידה שלהם-תהיה האמצעי הטוב ביותר לביטוי ועידוד האחדות הלאומית.אך מע' חד מפלגתיות הפכו לכלי לחלוקת חסות מהקב' האתניות השלטת במרכז לתומכיה.במזרח התיכון,למפלגות במשטרים אוטוריטריים,בד"כ משמעות רבה יותר מבאפריקה.מפלגת הבעת'=דוגמא.הבע'ת סיפקה את המסגרת בה עלה סדם חוסיין לשלטון.בסופו של דבר, השליט חוסיין את סמכותו על המפלגה ובנה רודנות אישית.שליטתו הוכחה כשהקריא את שמות מתנגדיו והוציאם להורג.מצרים-דוגמא לתפקיד שממלאת מפלגת שלטון במשטרים אוטוריטריים, לא קומונ'. המפלגה הדמוקרטית-לאומית כחלק ממבנה כוח קיים,המבוסס על נשיאות חזקה ועל בירוקרטיה רחבה.המפלגה הדמו'-לאומית היא שותף זוטר ולא כאמצעי יעיל לגיוס מועמדים לאליטה. להפך.מי שהצליחו-נוטים להצטרף למפלגה, כדי לבסס מעמדם.המפלגה,בזכות קשריה הקרובים למדינה=זירת קידום קריירות פוליטיות ועסקיות,אך לא ככוח מעצב מדיניות חשוב.משפחות מלוכה:כוח מושל במדינות הערביות שבמפרץ הפרסי.משפחות/שבטים שליטים אלו, ממשיכים לשלוט בארצותיהם באורח מסורתי=בחריין, כווית, קטר, עומן וערב הסעודית ואיחוד האמירויות. עושות ויתורים מעטים לדמוק'.עפי חוקת עומן =אישיות הסולטן קדושה ויש לכבדה ולציית לפקודותיה.אחדות מהממלכות כוננו אסיפה מייעצת.1. התארים שמונרכים משתמשים בהם משקפים מסורת שבטית,או איסלמית. אמיר=מפקד/מנהיג.שיח'=מנהיג נערץ של שבט.סולטן=מנהיג בעל סמכות. 2.יש לנכבדים בשושלת השלטת-סמכות. הנסיכים ולא רק המלך,מופקדים על המשילות.עסקים משפחתיים מנהלים את המדינות הללו.3.למרות שבדכ המלך ממנה נסיך כתר ליורשו המועדף,המנהג מחייב שאחרי מות המונרך תתכנס מועצה משפחתית לאשר/לשנות את המינוי. מושג השלטון הפטרימוניאלי של ובר מבטא את אופי הסמכות בשושלות ערביות אלו שבשליטת גברים. הסמכות מגיעה לשליט עצמו ולא למדינה או מפלגה.האנשים=נתינים לא פחות מאזרחים והשליט לא כפוף למגבלות החוק ולא לבחירות תחרותיות.סמכות זו נובעת מההסטוריה ומהמסורת ומתעצמת מכוח המסורת השבטית הנוודית. הואיל והשליט מצופה ליטול אחריות על עמו,זכות עמו לעתור לשליט בעניינים אישיים, מבוססת היטב.אך העותר מבקש יחס נדיב,לא יישום זכויות חוקתיות.הרעיון המופשט של מדינה המקשרת שליטים ואזרחים קלוש,וכך גם המושגים המודרניים עם חוקה,זכויות, קב' אינטרס,הפרדת רשויות ושלטון החוק.הפוליטיקה מבוססת על תככים בארמון,בלי הבחנה בין המגזר הציבורי והפרטי.כדי להמחיש של משילות בערב הסעודית=מרכז העולם הערבי והאיסלמי. הסגנון הפוליטי של המדינה משקף את השקפת המלך איבן סעוד שהנהיג את המדינה הסעודית ועד מותו. נאמן לדגם שלטון פטרימונלי נהיל אבן סעוד את ממלכתו כמשק בית אישי ענק, בהשתמשו בנישואים כטקטיקה פוליטית חיונית.הוא נשא מאות נשים שבאו מכל המשפחות בעלות ההשפעה במדינה,וכך ביסס שליטתו.משפחת המלוכה השלטת בהנהגת קב' בעלת השפעה של כמאתיים נסיכים, עדיין מהווה את מרכז הממשל. חוק יסוד בערב הסעודית קבע שהיא מונרכיה ששולטים בה בניו ונכדיו של אבן סעוד. נסיך הכתר, הממונה בידי המלך, משמש יורשו הזמני של המונרך.בני המשפחה ממלאים תפקידי מפתח במועצת השרים ומשמשים כגשר בין הממשל, הצבא וכוחות הביטחון. המשטר הוא אוטוריטרי ולא טוטליטרי. למשפ' השלטת, אין מונופול על העושר והיא משאירה מקום למשפחות ממעמד נמוך יותר.הפרדה מסוימת בין הסמכות הדתית והפוליטית.מסורת התייעצות מאפשרת למשפ' המלוכה לשלב משפ' אחרות ומומחים טכניים בשלטונה.למרות האיסור על קיום מפלגות פוליטיות,התפתחו מנגנוני ייצוג. חוק היסוד-חידוש כשלעצמו, כונן מועצה מייעצת שחבריה טכנוקרטים ולא נסיכים, כדי לייעץ למלך בסוגיות חשובות.תיאוקרטיה:=ממשל מנהיגים דתיים. בחלקים גדולים של המזרח התיכון היה המסגד למקור התנגדות לשליטים האוטורי',שלא היה אפשרי לו היו המנהיגים הדתיים והמנהיגים האזרחיים אותם מנהיגים. אירן=היא הדוגמא היחידה לתיאוקרטיה חוקתית. גם כאן לשלטון המנהיגים הדתיים/אייתולות ומולות, לגיטימציה מוגבלת במיוחד בקרב צעירים ומשכילים.התיאוק' באירן=פרי מהפכת 79' בה הדיח האייתולה חומייני, שהאמין בפונדמנטליזם איסלמי, את השאה הפרו מערבי.בתגובה,תמכו המהפכנים ברפובליקה אסלמית מסורתית, חופשית משליטה זרה, לא מערב ולא מזרח.בהיותם בשלטון כוננו האייתולות מדינה איסלמית ייחודית בה משלו ישירות ולא בפיקוח שליטים חילוניים.החוקה האירנית שאחרי המהפכה כללה נשיאות ואספה הנבחרות ישירות. אך הכוח הממשי-בידי אנשי הדת.בא לידי ביטוי בחלקו באמצעות מועצת שומרי החוקה המאשרת שכל החוקים והמועמדים עולים בקנה1 עם החוק האיסלמי. בקודים איסלמיים מסורתיים מחייבים שגברים שולטים בהם, חודרים האייתולות לחב' כמו במשטר טוטליטרי. משרד הפנים משתמש במלשינים והמדינה משתמשת במאסרים שרירותיים וברצח כצורת שליטה באמצעת טרור. פני המהפכה באירן הופנו לעבר והיא לא הציעה כיוון ברור כמו פיתוח כלכלי, מדיניות מוניטרית וסחר חוץ. שלטון האייתולות לא הניב צמיחה כלכלית אפילו במדינה עם הכנסות מנפט. במקום זאת, התעשרו כוהני הדת באמצעות קרנות צדקה פטורות ממס, לטובתם שלהם. הקרנות נהנות ממונופול בחלקים גדולים של משק לא יעיל בשליטת המדינה.ממות חומייני ב89' כלל הממסד התיאוקרטי של אירן סיעות מתחרות של גברים בגיל העמידה ועד קשישים שניצלו את המורשת המהפכנית במאמץ מוצלח לרכוש כוח ועושר ולהחזיק בהם. אין מפלגה חזקה ולא משפחת מלוכה שיכפו על גורמים אלו כיוון. המשטר העצים את פער הדורות. צעירים משכילים ונשים בוגרות אוניברסיטה, זועמים על ההגבלות שמטיל ממסד צבוע וצעירים מסתמכים על האינטרנט, טלויזיה בלוויין וטלפונים ניידים כדי לעקוף צנזורה רשמית ומעמידים עצמם בסכנה. כדי להתרחק מהמשטר, הצעירים נוהים אחרי אייקונים מערביים.
פ7: תקשורת פוליטיתהחב' ואיתה הפוליטיקה,נוצרת,מתקיימת ומשתנה באמצעות תקשורת.תקשורת=פעילות פוליטית מרכזית המספקת הזדמנויות לחנך,ליידע,לתמרן ולשכנע.מודעות לחשיבות התקשורת הובילה את אריסטו לשאול איך השפיעו הדוברים על תגובות מאזיניהם. מלומדים בני זמננו חוקרים מי שולט באמצעי תקשורת ההמונים* והשפעתם=*שיטות תקש' היכולות להגיע למס' גדול/ בלי מוגבל, של אנשים בעת ובעונה אחת.כוללים בלוגים, ספרים, קולנוע וכתבי עת, עיתונים, כרזות, רדיו וטלויזיה, ואתרים באינטרנט.התקשורת נמצאת היכן שמתקיימת וצריכה להתקיים פוליטיקה.איכות התקשורת הפוליטית=שייכת לסיווג ממשלים.זרימה חופשית של מידע=1 ממבחני בהבחנה בין דמו' ליברלית/לא ליבר'/ומשטר אוטוריטרי.(דהאל)על דמו' ליבר' לתת הזדמנויות להבנה נאורה. לכל חבר בהתאגדות פוליטית צריכה להינתן הזדמנות שווה ויעילה ללמוד על קווי מדיניות חלופיים רלוונטיים ותוצאותיהם.בדמ' לא ליבר', לעומת זאת, שליטה בערוצי השידור העיקריים היא מכשיר באמצעותו מקיים המנהיג את עליונותו על מתחרים אפשריים. משטר אוטוקרטי עשוי לאסור כל התנגדות מפורשת.תקשורת פוליטית כוללת:שולח=מי,מסר=מה,ערוץ=איך,נמען=למי=השפעה משוערת=התוצאה.דגם השידור של תקשורת פוליטית:שולח=מי?מסר=מה?ערוץ=איך נמען=למי?השפעה משוערת=מה הייתה התוצאה.מפלגה=השולח,מפיצה עלון=הערוץ,הממליץ לתומכיה=הנמען,להצביע בבחירות=המסר, והתוצאה=עליה המשתתפים בבחירות=ההשפעה.המחקרים מתמקדים במסר ובמשמעויות המוטמעות, דגם השידור עדיין משמש תזכורת לקיום נמענים ולקיום השפעה.הסכנה שבהתמקדות בתוכן בלבד היא שאנו לא לומדים דבר על הנמענים והאם יש לתקשורת השפעה עליהם. אמצעי התקשורת:מגמות עכשויות:בעוד שבמאה ה19 וה20 התפשטות התקשורת איפשרה התפתחות של זהות לאומית משותפת וצמיחת המדינה, 4המגמות העיקריות בתקש' במאה ה21: מיסחור=התמעטות השידור הציב' וריבוי אמצעי תקשורת שמטרתם רווחים המתייחסים למשתמשים כצרכנים ולא כאזרחים, פיצול=ערוצים רבים יותר ויכולת מוגברת להוריד ולצרוך תכניות לפי דרישה, גלובליזציה=נגישות משופרת לאירועים ולאמצעי תקשורת מעבר לים בכפר הגלובלי,ופעולת גומלין=שימוש בערוצים אינטראקטיביים, כמו דואר אלקטרוני,משחקים, המצמצם חשיפה פסיבית לפוליטיקה באמצעות תקש' מלמעלה למטה.התוצאה הפוליטית=היא צמצום השליטה הפוליטית הלאומית על השידור ומתן אפשרות לצרכנים לבחור את התכנות הפוליטי שלהם/לברוח מהפוליטיקה.השפעת אמצעי תקשו' במאה ה21 מתגלה בפילוח הקהל הלאומי המסורתי ופיצול חוויה משותפת, ובכך הם תורמים לירידה בהשתתפות בפוליטיקה הלאומית הרשמית.מיסחור:מאפשר לאילי תקשורת חדשים כמו מרדוק להקים רשתות שידור על לאומיות, ולהשיג את הבולטות הגלובלית שרכשו אילי העיתונות במאה ה19 ברמה הלאומית. בצפון אמריקה למעט קנדה, השידור באופן מסחרי.במערב אירופה היה המיסחור-התפתחות פוליטית שנויה במחלוקת.תחנות הטלוויזיה הראשונות באירופה היו ממלכתיות ובבעלות ציבו', כמו תאגיד השידור הבריטי.אך בשנות ה70,80 הופעלו ערוצים מסחריים חדשים ולתחנות ציבו' רבות נוספה פרסומת.התפתחויות אלו איימו על הקשרים ביןמפלגות לשדרנים וייצגו מעבר לתפיסת הצופה מנק' ראות פחות פוליטית, כצרכן ולא כאזרח.מקצסני-המסחור מכווץ את המרחב הציב' בו נדונות סוגיות פוליטיות. ערוצים הנושאים עיניהם לרווחים לא יקדישו זמן רב לפוליטיקה רצינית. אין תמרץ לספק מוצרים ציבו' כמו ציבור אזרחים מיועד והשתתפות גבוהה בבחירות-שהיו בעבר עניינם של אמצעי התקשו' הציבוריים. על כך משיבים נציגי אמצעי השידור המסחרי, שמוטב להגיע לקהל עצום עם סיקור פוליטי מוגבל אך מעורר עניין, מאשר להציע תכניות פוליטיות רבות ומשעממות, שתמיד הגיעו רק למיעוט בעלי עניין מוקדם בעניינים ציבוריים.פיצול:לצרכנים יש יותר אפשרויות לצפות,להאזין ולקרוא במה שהם רוצים ומתי שהם רוצים.הפצה באמצעות כבלים, לוויין וכבלי טלפון מאפשרת לצופים לקבל מגוון רחב של תוכן. אפשר גם לאחסן תוכן באמצעי הקלטה, וזה מפחית את ההסתמכות על מה שמציעים אמצעי השידור בזמן מסוים. התוצאה המשולבת=קהל צופים מפוצל יותר. ההשתמעויות הפוליטיות של מעבר משידור רחב היקף לצר היקף=ממשלות, מפלגות ומפרסמים מסחריים נתקלים בקשיים להגיע לקהלים המוניים כשצופים יכולים להתגונן באמצעות בחירת ערוץ אחר. ככל שקשה יותר להגיע לקהל הבוחרים, כך פוחתת החשיפה לפוליטיקה והמפלגות נאלצות לאמץ אסטרטגיות שיווק כמו דיוור ישיר,מיילים וטלפון. בסביבה מפוצלת זו, יידרשות פוליטיקאים לתקשר בצורה ובזמן שיבחרו בוחריהם. הם יידרשו להמשיך בנדידתם מחדשות לתוכניות אירוח המדורגות גבוה יותר ולטשטש את האבחנה בין פוליטיקאי לידוען.גלובליזציה:כיום אנו מקבלים כמובן מאליו את השידור המיידי כמעט של אירועי חדשות בעולם. אפילו מלחמות הפכו לקרבות תקשורת. במלחמת עירק שובצו כתבים ביחי' צבאיות. כיום קשה לממשלות לבודד את אוכלוסיותיהן מהתפתחויות בינלאומיות. התפתחויות טכנול' חדשות מסייעות גם לאופוזיציה מחתרתית במשטרים אוטורי'. קב' קטנה עם נגישות לאינטרנט, יכולה כיום להפנות את תשומת לב העולם להתעללות פוליטית, עי העברת חומר לעיתונאים. שליטיה הצבאיים של בורמה, הממשלה הקומונס' בסין והמשפחות השליטות בערב הסעודי, סבלו מכך אך כול המשטרים הללו עומדים על כנם. פעולת גומלין:היבט מיוחד של הפיצול=החשיפה הגוברת לערוצי תקשורת אינטראקטיביים. תכניות רדיו שמשתתפים בהן מאזינים באמצעות הטלפון, מאפשרות לאנשים להאזין לעמיתיהם הדנים בסוגיות עכשוויות בלי תיווך של פוליטיקאים. גם בלוגים ממלאים תפקיד זה. אמצעי תקש' כאלו מאפשרים חילופים ישירים בין עמיתית הנוטים לא להותיר מקום לתקשורת חד כיוונית מלמעלה למטה, מפוליטיקאי לבוחר. התפשטות הערוצים האינטראקטיביים כמו למשל ב"כוכב נולד" שמעניקות לצעירים את חוויית ההצבעה הראשונה שלהם, לא מתיישבת עם התפקיד הפסיבי המצופה מרוב הבוחרים בדמו' ייצוגית. דור צעיר שחונך על אמצעי תקשורת אינטראקטיביים מעורר שאלה=מדוע נבחר להאזין לכם, הפוליטיקאים?חיזוק:אמצעי התקש' מחזקים דעות קיימות. אנשים קוראים עיתונים המצדדים בהשקפתם הקיימת=חשיפה בררנית.אנשים מפרשים מידע כך שיעלה בקנה 1 עם דעותיהם הקודמות=פרשנות בררנית,ושוכחים מידע הסותר אמונות קיימות=זיכרון בררני.קביעת סדר יום:אמצעי התקש' משפיעים על הנושאים שאנו חושבים ומדברים עליהם.דחיסות החדשות,במיוחד בטלויזיה, פירושה שהסיקור-בררני. הציבור מרבה לדון באירועים המדווחים ואירועים שלא מדווחים-מאבדים נראות.מיסגור:הדרך בה מסופר אירוע כסיפור לכיד, מבליטה מאפיינים בו. מתמקד בהיבטי בעיה, בשורשיה, בדרכים לפותרה ובהערכה.מעודד צופים וקוראים לפרש את הנושא באותה דרך.הכנה מוקדמת:סיקור באמצעי התקש' משפיע על הדרך בה אנו מפרשים אירועים מעבר אלו שבסיפור המסוים.מרחיבה את השפעת התקש' מעבר לנושא המסוים, למשל:סיקור פשע בתקשורת המקומית, עשוי לעודד אנשים לדווח על פשעים באיזור מגוריהם.אמצעי התקשורת בדמוק' ליבר': השפעת אמצעי התקשורת:הם נק' הכניסה העיקרית שלנו לפוליטיקה.4 מנגנוני השפעות התקשורת: חיזוק, קביעת סדר יום, מיסגור והכנה מוקדמת.תיאורית החיזוק=דגם ההשפעות המיזעריות:בשנות ה50 לפני שהטלויזיה שלטה-הטענה הייתה שנאמנויות פוליטיות מנוהלות בתחילה עי המשפחה, שימשו כסות פוליטית שהגנה על אנשים מהשפעות אמצעי התקשורת. אנשים ראו מה שרצו לררות וזכרו מה שרצו לזכור. נוכח ברירה עצמית זו כל שיכלו העיתונות לעשות היה לחזק את נטיותיהם הקיימות של קוראיהם ולגבש את תמיכת קוראים נטולי מחויבות.תיאורית החיזוק הוכיחה ערכה לפני 50 שנה, כשההצבעה הייתה יציבה יותר משהיא היום. גם כיום מוצאים השפעות מוגבלות בלבד במהלך התק' הקצרה של מע' הבחירות. למרות זאת הסבר תיאורית החיזוק מוגבל מיד כנק' מבט עכשוית על השפעות אמצעי התקשורת. נאמנויות מפלגתיות כבר מזמן חלשות יותר והטלויזיה נפוצה יותר מבשנות ה50. לכן נקבע שהתקשורת קובעת את סדר היום בשנות ה70 וה80.תאורית קביעת סדר יום:אמצעי התקשורת והטלויזיה בפרט משפיעלים על הנושאים שאנו חושבים עליהם. אמצ' התקש' מעלים מידע מסוים ומרחיקים סוגיות אחרות מעיני הציבור. למשל, במע' הבחירות הטלויזיה מפנה תשומת ליבנו למועמדים ולמרוץ לניצחון והסוגיות-עניין משני.עורכי החדשות פותרים את הבעיות היומיומיות של צמצום העושר היומי של אירועים לפחות מ30 דקות בחדשות הערב, כישלונות מדיניות זוכים לתשומת לב רבה יותר מהצלחות. שחיתות=סיפור ויושרה לא. עורכים בוחרים סיפור בהביאם בחשבון חשיבות מהותית והשפעה אפשרית של סיקור על גודל הקהל והערכתו. ואם לא יעשו כך, יאבדו משרתם. לכן זו תהיה תמימות לייחס לעורכים את הכוח לקבוע סדר יום רק כי הם מקבלים החלטות הקו הראשון לגבי מה שיופיע על המסך/בעמוד הראשון. מיסגור סיפור:דיווחים בונים נרטיב לכיד על אירוע.דברי העיתונאי כמו צילומי הצלם, מסייעים למסגר הסיפור, בהביאם נרטיב המעודד תגובה בצופה. ככל שהדיווח קצר יותר כך גוברת ההסתמכות על הנחות מוקדמות משותפות, לעיתים פשטניות, כמסגרות קונצנזוס (ג'יימיסון+וולדמן). מבחני עיתונאים להחליט על חדשות: האם לסיפור השפעה חזקה על הקהל שלנו, האם כרוך באלימות,האם עדכני וחדש, האם מעורבים אנשים מוכרים,האם הסיפור רלוונטי לקהל שלנו?השפעה מכינה= השפעה מוקדמת:שתעודד אנשים להחיל אמות מידה המובלעות בסיפור 1 על מידע ונושאים חדשים.למשל מיקוד סיקור במדיניות חוץ, גדלים הסיכויים שהבוחרים ישפטו מפלגות בהתאם למדיניותן בתחום ולהצביע בהתאם. או סיקור התקפות גזעניות יכין אנשים מסוימים להשתתף במעשים כאלו בעצמם, אם תהיה להם הזדמנות. אך יש לזכור שהכנה מוקדמת פעמים רבו מוצהרת יותר משהיא מוכחת.טלויזיה ועיתונות:אחת הסכנות בדיון באמצעי התק' טמונה בהתייחסות אחידה לערוצים כמו הטלויזיה, הרדיו, העיתונות, הקולנוע והספרות דומים בתמיכתם המפלגתית, בפריסתם והשפעותיהם.השוואה בין טלויזיה ועיתונות=הערוצים העיקריים בעידן אמצעי תקשורת ההמונים: בשנות ה80 הייתה הטלויז' לאמצעי תקשורת ההמונים הבולט בכל הדמו' הליבר'-כמתכונת חזותית,אמינה וקלה לעיכול המגיעה כמעט לכל בית ומספקת סיקור המידע הפוליטי העיקרי. במע' בחירות, אולפן הטלויזיה היה לזירת הקרב העיקרית ועצם ההופעה בה, מעניקה למועמדים מעמד והכרה.בוחרים צורכים את הבחירות באמצעות צפייה בטלויזיה. הטלויז' חדלה לסקר והייתה למע' הבחירות. אך אין פירוש הדבר שהטלויז' קובעת את התוצאה. קשה להוכיח קשר חזק בין סיקור מע' בחירות לתגובת בוחרים.מחקרים מצאו גידול מתון בעשורים האחרונים בהתמקדות הסיקור התקשורתי של מע' בחירות במנהיגי מפלגות. אך לא הוכח שגוברת הנטייה להצביע עפי אישיות המנהיגים, ועוד פחות ברור אם אפשר לייחס תופעה זו לטלויז'. מחקרים לא מאששים את ההנחה שהטלוי' הפכה את דימויי המנהיגים למקור ההשפעה העיקרי על ההחלטה בעד מי להצביע. התחום בו ייתכן שהייתה תרומה גדולה יותר לטלוי'=פירוק מערכי תמיכה מפלגתיים: היחלטשות הנאמנות המפלגתית בקרב הבוחרים. בשל מס' המוגבל של הערוצים הזמינים בטלוי' בעשורים הראשונים, דרשו ממשלים התייחסות מאוזנת ונייטרלית לפוליטיקה.התוצאה הייתה סגנון לא פוגעני שהיה מנוגד לסיקור המפלגתי שהיה בעבר, בעיתונים בעלי תפוצה לאומית, במיוחד מחוץ לארהב.כתוצאה מכך, ייתכן שהטלו' החלישה נאמנויות מפלגתיות, במיוחד בקרב דורות שגדול עם אמצעי תקש' זה. בהולנד סייעה הטלויזיה לספק מכנה משותף חדש לאזרחים שנחשפו לערוץ ממלכתי1. למרות עליונות הטלוי', תהיה זו טעות לזלזל בחשיבות הפוליטית של אמצעי תקשורת ההמונים השני=העיתונות. כמעט בכל הדמו', העיתונים חופשיים יותר בדבריהם מהטלוי'. לוח הזמנים הנינוח יותר של העיתונות מאפשר לבעלי טוב בעיתון להביא יותר פרשנויות והערכות. הטלוי' מספרת מה קרה והעיתונוים ממקמים אירועים בנסיבות. עיתונים מציעים מותרות של מקום למחשבה. מטעמים אלו עיתוני איכות, הם עדיין העיתונים המקצועיים של הפוליטיקה, שהפוליטיקאים קוראים. העיתונות משפיעה גם על סדר היום של הטלוי': סיפור המופיע בחדשות הערב בטלוי' נולד לא אחת בעיתון הבוקר. כשבוחר רואה סיפור המסוקר בטלוי' ובעיתונות, ההשפעה המשולבת חורגת מזו של כל אמצעי בנפרד. מחקרים מצביעים שהציבור עדיין סומך על העיתונות יותר מהטלוי' ויש לעיתונות השפעה רבה יותר על סדר היום של ציבור הבוחרים. יש מדינות כמו בריטניה, גרמניה, יפן ועוד שקהל קוראי עיתונות עדיין גדול. אך בכל העולם, הצטמצמה תפוצת העיתונות, במיוחד בקרב צעירים. מי שקוראים בקביעות על פוליטיקה הם מיעוט/יהיו בקרוב, בהשוואה לרוב שאינם קוראים עיתונים בכלל או קוראים כותרות בלי סיקור פוליטי.משחק התקשורת: 1הסכנות בבחינת אמצעי תקש' ההמונים היא אי הכרה בתפקידם המרכזי בפוליטיקת האליטה.הקשר בין פוליטיקאים ועיתונאים=בעל חשיבות מרכזית לאופי פוליטיקת האליטה בדמוק' שופעות תקשורת בזמננו. פוליטיקאים עושים מאמצים עצומים להשפיע על הסיקור. לשכת העיתונות הממשלתית מאוכלסת במומחי ספינים=יח"צ העובדים למען פוליטיקאים, שתפקידם לסייע לסיקור חיובי על מפלגה ומנהיגה.הממשל זקוק לסיקור והתקשורת חייבת למלא זמן שידור/דפי עיתון וכך נוצר אינטרס משותף בחדשות. אך פוליטיקאים חותרים לסיקור חיובי ועיתונאים מחפשים סיפור גדול-שלא עולה בקנה אחד, כי חדשות טובות רק לעיתים רחוקות מגיעות לכותרות.כמו כן, יש תחרות בין העיתונאים עצמם, שנותנת בידי הממשל יתרון שהוא יכול לנצל באמצעות מסירת סיפורים לכתבים צייתנים. משחק יחסי ממשל-תקשורת מאפשר התפתחות נורמות ארוכות טווח של התנהגות מקובלת. דובר המוסר מידע מטעה/לא מוסר מידע-מאבד אמינותו ויש תמימות דעים שעל העובדות להיות נכונות, גם אם לא יהיו מלאות. באותה מידה, תחרות בין עיתונאים מצטמצמת ככל שהם לומדים לוותר על הרדיפה אחרי סיפור בלעדי. כתבים יודעים שהמשימה העיקרית-לא להחמיץ סיפור שיש לאחרים. סיפורים בלעדיים-אינם חובה. בדכ מתפתחת שיגרה יציבה המצמצמת את משחק יחסי ממשל-תקשורת לכללי יסוד מובנים והתוצאה=תחרות מרוסנת:עיתונאים ופוליטיקאים מוצאים עצמם בחיבוק מביך. לממשל יש כמובן יתרון על מפלגות האופוזיציה בהצגה התקשורתית. הצהרות נשיאים ורוהמים-תמיד חדשותיות יותר מאלו של יריביהם הפוליטים. אין לעיתונאים ברירה אלא לסקר הודעת רוהמ, גם אם הם מודעים למניעים המפלגתיים בעיתוייה. מנהיגי מדינות רבות ארגנו לעצמם מסע יוקרתי לארהב לפני בחירות, מתוך להט לנצל השפעתה של לחיצת יד עם נשיא אמריקאי, בבית.דעת קהל:פוליטיקה במיוחד בדמו' ליבר', היא מאבק על השפעה על דעת הקהל(=מגוון הדעות בסוגיה שנויה במחלוקת שחלק ניכר באוכלוסייה מחזיק בהן. גם הדעה המושכלת של קהילה בסוגיה הנוגעת לכולם, שגובשה במסגרת יעדים פוליטיים משותפים). ממשלים, מפלגות וקב' אינטרס, שואפים לשכנע את הציבור לאמץ את סדר יומם, מסגרת התייחסותם והעדפותיהם הפוליטיות.הגדרת דעת קהל: 1. מה שהקהל חושב על סוגיה. 2. מקשרת את המושג "ציבורי" עם דעות קהילה מושכלת, לה עקרונות פוליטיים משותפים.גלדסטון:"דעת קהל מייצגת את סך כל-או את מאזן-עקרונות המוסר המופשטים של אנשים המהווים קהילה. מנק' מבט זו, קהילה נחשבת למסוגלת לדעת קהל רק אם חבריה מסכימים על מטרות הממשל ומגוון האמצעים להגשמתן. פירוש דעת קהל=הרצון השקול של קב' לכידה. נגזרת מהדגם של רפובליקה המקיימת שלטון עצמי. במסגרת זו דעת קהל נחשבת לבעלת משקל מוסרי, לעומת זאת-בחב' מפולגת יש יותר מדעת קהל 1.מדידת דעת קהל:תפוצת המושג דעת קהל, גדלה ככל שהתפתחו סקרי דעת קהל, חב' שופטים של אזרחים וקב' מיקוד כדי לחקור אותה. בדמוק' מודרניות דעת קהל נמדדת באמצעות דיווחים על מחקרי תוכנה ומורכבת מדיווחים אלו.יש סוגים שונים של סקרי דעת קהל הן בטל' או במייל, במדגם שיטתי של האוכלוסיה.יש גם סקרים מדגמיים יותר מפורטים או קב' מיקוד המנהלים דיון מונחה על נושאים שונים,או סקר דיוני/חבר מושבעים אזרחי שבו מומחים ופוליטיקאים מתדרכים אנשים על נושא מסוים ואחכ שואלים אותם שאלות. סקר דעת קהל/מדגמי=השיטות המדויקות ביותר לזיהוי אמונות ויש כיום אישוש רב לדיוקם לניבוי תוצאות בחירות. כ1000 אנשים ש"נבחרו בקפידה" לסקר דעת קהל, יכולים לייצג במדויק את כל האוכלוסיה. על סקר דעת קהל להקיף ציבור לא קשוב כמו גם ציבור בעל עניין/קשוב=ציבור הכולל מיעוט לו יש עניין מיוחד/ידע בנושא נתון.אך תהיה טעות להגזים במהימנות סקר דעת קהל, במדידת דעותיהם של משיבים יחידים. מרואיינים בסקר משיבים על שאלות שנקבעו במקום 1.סקרים מוזמנים עי עיתונאים ועי בעלי תפקידים במפלגה בעיר הבירה, לא עי המשיבים על השאלות. התוצאה=ייתכן שאנשים שמעולם לא חשבו על נושא, לפני שנתבקשו להשיב על שאלות עליו. הם עושיים להביע דעה כשאין להם דעה/עשויים להסכים לטענה כי זה הדבר הקל ביותר לעשותו("אמירת הן"). סכנה 1של סקרי דעת קהל-שתוך כדי מדידת דעת הקהל, הם מסייעים לבנותה. השפעת דעת קהל:מחקרי דעת קהל מבוססים על מגע ישיר עם הציבור, הם בוחנים מחדש מנהיגי קבוצות, המתיימרים לדבר בשם חבריהן.סקרי דעת קהל מספקים אפילו לפוליטיקאים המופנמים ביותר תובנות של מצב הרוח הציבורי. בהנחה שדעת קהל היא מרכיב חשוב בפוליטיקה הדמוקרטית, דעת הקהל חודרת לכל תהליך עיצוב המדיניות.היא מהווה את הסביבה שפוליטיקאים פועלים בה,משתתפת כמשקיפה בישיבות ממשלה רבות, אף שלעולם לא נרשמת בפורטוקול כחָברה. בדיונים כאלו ממלאה דעת הקהל בדרך כלל תפקיד בשמשה זרז או וטו.דעת הקהל גם בדמו' ליברליות. היא מעדכנת סדרי יום ולא מדיניות. 4גורמים מגבילים השפעתה:1.דעת הקהל לא מציעה מרשמי מדיניות מפורטים. רוב קווי המדיניות הם שגרתיים ולא שנויים במחלוקת, בעיצוב מדיניות מפורטת, דעה מקצועית ומסודרת חשובה יותר מדעת קהל. 2.הציבור ככללו לא אחת ידע, במיוחד אך לא במדיניות חוץ.3.הציבור עשוי לרצות הפחתת מיסים, הגדלת הוצאות הממשלה והקטנת גירעון תקציבי בעת ובעונה 1, אך שליטים חייבים לבחור בין היעדים הללו. הציבור לא מיטיב להעריך את הסיכונים הכרוכים במדיניות, אך אלו דורשים תשומת לב קפדנית של מקבלי החלטות. 4. פוליטיקאים מגיבים בדכ, לדעה מסודרת ולא לדעת הקהל. תפיסותיהם את השקפות הציבור הן בכל מקרה לא מדויקות לעיתים קרובות, שכן מקורן בעדשות מעוותות של קב' אינטרס, באמצעי התקשורת ובנטייה הטבעית להשליך את השקפותיך שלך על ציבור הבוחרים הקרוב.סוף 4. לדעת הקהל נודעת ההשפעה הגדולה ביותר כשהיא משתנה. רק פוליטיקאים פזיזים מתעלמים מהתפתחויות בהלך הרוח הכללי ופוליטיקאים רבים רגישים בתבונה לשינויים במצב הרוח הלאומי.אמצעי התקשורת במדינות אוטוריטריות:שליטים אוטור' שורדים עי הגבלת חופש הביטוי והתוצאה-סיקור תקשורתי כנוע גם כשאינו מתרפס.עיתונאים במדינות אוטו' רחוקים מלפעול כמעמד ה4, המפנה את זרקורו אל הפינות החשוכות של הממשל. מחסור במשאבים במגזר התקשו' מגדיל בדכ את הפגיעות ללחצים. תחנות טלויזיה רשמיות ועיתונים מסובסדים חוזרים על הקו של המשטר ואילו עיתונאים ביקורתיים משמשים מושא להטרדות, וכל מגזר התקשורת מפתח חוש שימור עצמי, באמצעות צנזורה עצמית.אך התוצאה היא שמידע לא מספיק זורם לצמרת, מה שמרחיב את הפער בין המדינה לחב' ומוביל להחלטות שגויות. אי אפשר להתחמק מפרדוקס האוטוריטריות.ייתכן שבאמצעות השליטה על המידע שליטים מבטיחים לעצמם את השלטון בטווח הקצר, אך מורידים את איכות המשילות ובכך אולי מסכנים את שרידותם לטווח הארוך. ככל שהמדינה מפותחת יותר, כן חמור יותר הנזק שגורם המחסור במידע. הדרך שבא מגבילים שליטים אוטוריטריים עיתונות עצמאית:ההגבלות מגוונות, כמו הכרזת מצבי חירום המגבילים רשמית את חופש התקש', רישוי הוצאות לאור ועיתונאים,מיסוי על ציוד דפוס, דרישה להפקיד ערבויות לפני השקת הוצאות לאור חדשות, נגישות מוגבלת לנייר עיתון,איום באובדן פרסום ממשלתי, חוקי לשון הרע רחבי היקף. מחסור במשאבים מעכב התפתחות מגזר התקשורת ומדינות אוטורי' נמנות עם המדינות בעלות ההכנסה הנמוכה. אמצעים מוגבלים מחניקים יוזמה עיתונאית ומגדילים פגיעות. לחצים מצד שליטים אוטוריט' אינם נחלת אפריקה בלבד. ברוב מדינות אסיה המרכזית הבתר-קומוניסטית, המדינה עדיין מחזיקה בחלקים גדולים של אמצעי התקש', דבר המקנה לרשויות השפעה ישירה. המדינה מחזיקה בדכ בבעלותה גם ערוץ טלויזיה ראשי. התוצאה=התרפסות. הצידוק להגבלת חופש אמצעי התקש' מבוסס בדכ על צורך לאומי עליון ביציבות חבר', בבניין אומה, פיתוח כלכלי. במצרים,הממשל מצפה שהעיתונות תשמור על ביטחון המדיה, תקדם פיתוח כלכלי ותתמוך בנורמות חב' מאושרות. עיתונות חופשית, כמו מע' מפלגתית תחרותית, מוצגת כמרשם לחיכוכים ולעימותים. כל אלו תואנות לשלטון אוטורי',אך אל לנו להניח שהאידיאל של עיתונות חופשית חביב על הכול. מדינות איסלמיות במיוחד מדגישות את תפקיד אמצעי התקש' בקיום ערכים דתיים ונורמות חב'.עיתונות חופשית נתפסת כתואנה להפקרות. כשהחב' נתפסת כביטוי של קוד מוסרי נעלה, אסלמי או אחר, המסורת המערבית של חופש הביטוי נראית זרה ואפילו לא מוסרית. מדינות אוטורי' פיתחו גישה מתוחכמת יותר לאמצעי התקש'. תקשורת המונים הייתה אמורה למלא את תפקידה בשינוי התרבות הפוליטית. לכן הוכפפו אמצעי התקש' לפיקוח הדוק יותר מבמער' אוטורי' אחרות. חדירה אכזרית של תקשור' לחיי היומיום הייתה מרכיב מרכזי במע' הטוטליטרית. אך חשוב לציין שלא המשטר הקומונ' ולא הפשיסטי סברו שאיצעי התקש' כשלעצמם הם אמצעים מספיקים לשליטה אידיאולוגית.מדינות קומונ' הוסיפו לתעמולה ההמונית התססה ישירה במקומות כינוס של אנשים, למשטרים פשיסטיים הייתה חשובה לשיטה ישירה באמצעות כינוסים ציבו'. 2 מימדי התקשורת הפוליטית במדינות קומוני' היו תעמולה(=תקשורת באמצעות ארגון החותר להגביר את התמיכה במטרתו באמצעות השפעה על עמדות המוני אנשים ובמיוחד על התנהגותם) והתססה. תעמולה הסבירה את שליחות המפלגה והדריכה את האליטה וההמונים כאחת בתורתם של מרקס,אנגלס ולנין. כדי להשיג את יעדי התעמולה פיתחו מפלגות קומונ' רשת אמצעי תקשו':רדיו,כרזות, קולנוע, טלויזיה ו"אמנות סוציאליסטית", שחיזקו זה את זה. התעמולה פעלה באמצעי התקש' וההתססה בוצעה עי קומיסרים פוליטיים מקומיים. המפלגה חתרה להציב קומיסר פוליטי בכל בית חרושת, חווה ויח' צבאית, שיעודד את הפועלים להישגי ייצור מרשימים. באמצעות שילוב 2האמצעים הושגה בזרימת המידע. השפעת הניסיון הקומונ' להשתמש באמצעי התקשורת כמכשיר השפעה על הציבור:הוא סייע בקביעת סדר היום בהסוותו בעיות מקומיות כמו תאונות, עוני וזיהום שהיה אפשר להסתירן מאנשים, במקומות אחרים במדינה. ייתכן שהייתה לו גם הצלחה בהדגשת הישגים כמו תיעוש. כשם שפרסום של מפלגות בדמוק' מכוון לפעיליהן, כך ייתכן שהתעמולה הקומוני' סייעה לחב' המפלגה להחזיק באמונתם. אך הניסיון הקומונ' חשף גם את מגבלות כוחם של אמצעי התקשורת. לא קל לשטות בציבור ציני. המציאות העגומה של החיים היומיומיים סתרה לעתים קרובות את ההצהרות המפוצצות על התקדמות לאומית. כשאיבדו המדינות הקומונ' את חיוניותן נהייתה התעמולה לדבר ריק. מטרתה העיקרית הייתה להוכיח לאוכלוסיה שהמפלגה עדיין שולטת. כוחה של המפלגה אושר משום שאיש לא חלק על שקריה. גם יתר המדינות הקומונ', שהנאמנות הקומונ' שלהן סמלית בלבד, קיימו פיקוח הדוק על אמצעי תקש' ההמונים. בסין ניתנה הנגישות למידע על בסיס הצורך לדעת. למרות להיטות המשטר לקדם מסחר אלקטרוני, משתמשי אינטרנט שחיפשו נושאים לא הולמים כמו דמוק'/עצמאות טיבט יגלו שנשללו מהם מנועי החיפוש. התירוץ=הרשויות רק מגנות על העם הסיני מפני השפעה מערבית מזיקה. חב' מערביות הסכימו להגבלות אלו כדי להבטיח נגישות לשוק הסיני.אמצעי התקשורת בדמ' לא ליבר': השליטה באמצעי התקש' הרבה פחות רחבה מבמדינות אוטוריטריות. העיתונות נהנית ממידת חופש ונותנת במה לדיון בקרב האליטה, דיון החשוב לשליטים. הכוח הפוליטי הראשי שולט גם בסיקור המשודר, גם בהיעדר צנזורה מפורשת/מובלעת. הדגשה כזו משקפת מציאות פוליטית. צופים מעוניינים במי שמשפיעים ביותר על חייהם. אמריקה הלטינית=דוגמא.3חוקרים מתארים שורשי מסורת זו במאה ה20:כשמנהיגים פופוליסטים באמרי' הלטינית השתמשו באמצעי תקש' המונים, לפניות עממיות לעם, בעיתונים וברדיו. הפופולריות כיום נמשכת,אך כיום=באמצעות הטלוי' יותר מהרדיו. מנהיגים מפזרים הבטחות לסגנון חיים צרכני מוכר היטב לציבוריהם מפרסומות ומאופרות סבון.הסגנון הפוליטי של צ'אבס-ונצואלה=דוגמא. מטלפנים לשידורו השבועי ברדיו פונים לנשיא בבקשת סיוע.הנשיא הקים משרד מיוחד לטיפול בבקשות.האופוזיציה, המודעת למיומנויות התקשורתיות של צאבס, ניסתה להגביל נגישות הנשיא לשידור בבעלות המדינה,אך המשטר ממשיך להפחיד עיתונאים.צאבס מוכיח לנו איך מנהיג של דמו' לא ליברל' יכול לחזק סמכותו עי אמצעי התקש' אפילו מול התנגדות מקצועני תקשורת. רוסיה-דוגמא לדמו' לא ליברלית בתר-קומונס' בה הלחצים על אמצעי התקש' מצד אנשי עסקים בעלי השפעה וגם פוליטיקאים, הם עדיין חזקים. השפעה זו נובעת ממרכזיות הטלויזיה בתקש' הפוליטית ברוסיה. שידור=הדרך העיקרית להגיע לאוכלוסיה מפוזרת המעדיפה טלויזיה חינם עפני עיתונים בתשלום. הצלחת פוטין בבחירות לנשיאות ב2000 נזקפה לזכות שליטתו בטלויזיה ציבורית, במידה רבה לזכות שליטתו בטלוי' הציב', ששידורי החדשות שלה בימים האחרונים של מע' הבחירות תיארו את יריביו כאוהדי הומו' ויהודים. מאז, נקט פוטין אמצעים להדק שליטתו על ערוצי הטלויז' העיקריים והנהיג מחדש רמת שליטה אוטוריטרית. הערוץ שהציע בכל זאת סיקור עצמאי יותר, מסקר כיום רק ספורט. בתק' בחירות, מציגה הטלויזיה את הישגי הממשל ואת המועמדים שהוא תומך בהם. אישי אופוזיציה זוכים לתשומת לב מועטה ופחות מחמיאה מפורשות. נוכח 100חוקים המסדירים התנהגות התקשורת ועיתונאים שנרצחים עדיין מידי פעם בידי תוקפים לא ידועים, צנזורה עצמית של העורך השואל "האם אסתכן בפרסום סיפור זה?" עדיין נפוצה.הצנזור הפנימי מאפשר לנשיא לשמור על היכולת להכחיש את הצנזורה. דבר אופייני לדמו' לא ליברליות-הציבור הרוסי מעדיף שליטת הרשות הקיימת בתקשורת עפני הדגם הליברלי של עיתונאים עצמאיים השואפים לגלות את האמת. רוסים מתייחסים לטלויזיה כ1 ממקורות המידע הבלתי משוחדים והמהימנים ביותר, אף שהם מודעים למה שדמו' ליברלים יראו כהתערבות בלתי מוצדקת בסיקורה. רוב הרוסים, אולי בהשפעת העידן הקומונ', לא מעלים השגות על הטיפול במלחמה בצצניה או בבעיות החב' במדינה. עמדות אלו כלפי התקשורת משקפות העדפת סדר ובמיוחד של נשיא חזק המקיים אותו. בדמו' לא ליברליות רבות, אמות המידה העיתונאיות,עדיין נמוכות ומשקפות עשרות שנים בהן כתבים פשוט חזרו על האמירות של האליטה הקומו'/הצבאית השלטת. אין מסורת של ביקורת אמצעי התקשורת על שליטים שאפשר להמשיכה מהעידן הקדם-דמו'. נוכח מסורות רופפות אלו יכולים נשיאים חזקים להשיג שליטה מספקת, בלי להזדקק לצנזורה מפורשת.
פ8:כלכלה מדינית:=תחום המפגש בין פוליטיקה לכלכלה ומתמקד במדיניות כלכל'.במשטר אוטו' ובדמ' לא ליבר'-הפוליטיקה בדכ קודמת לכלכלה,מגבילה את השוק החופשי או מבטלת אותו,כמו במדינות קומונ'.קפיטליזם:=השוואה בין כלכלת שוק ליברלית=ארהב, לבין כלכלת שוק מתואמת=גרמניה.כלכלת שוק ליב' ו-מתואמת:דגם פלורליסטי מול קורפורטיסטי.בפלור'=הממשל פועל כבורר המפשר בין אינטרסים מתחרים.בקורפו'=המדינה ממלאה תפקיד רב השפעה יותר ופועלת עם ובאמצעות ארגונים המייצגים הון ועובדים.כלכלת שוק ליברלית:חב' מתחרות פועלות בשוק עבודה גמיש,חותרות להעלות רווחים כדי לספק דרישות בעלי המניות שלהן לתשואה.הממשל והמע' המשפטית חותרים להבטיח תקפות חוזים ויישוב מחלוקות.אךבדגם הפלורליסטי תפקידם לתווך ולא לשחק.התאחדויות תעשיינים ואיגודים מקצו' חותרים לייעץ לחב' ולתמוך בהם,לא לנהלם.שחקנים כלכ' נהנים מאוטונומיה, מאפיין היוצר יכולת רה-ארגון בכיוון שמוביל השוק.ארהב=ליברלי/פלורליסטי, גם אוסטרליה,בריטניה ועוד.בארהב=קפיטליזם של בעלי מניות (=בעלי החב' חותרים למקסם תשואה כספית על השקעתם ומוכנים להחליף מנהלים שלא משיגים היעד.מצוי בכלכל' שוק ליברלית כמו בארהב) שהם בעלי החב' ומצפים לתשואה על השקעתם.חברות מתרחבות מעסיקות עוד עובדים,כשהם יודעים שאפשר לפטר עם תהיה הרעה.המועסקים ניידים ומוכנים לעבור למשרה טובה יותר. השתלטויות עוינות ופשיטות רגל של חב' נתפסות כאיתות מהיד הנעלמה של סמית. חב' כושלות עשויות להכריז פשיטת רגל, אך מנהלים יכולים להקים עסק חדש. בניגוד לליברליזם במדינות דוברות אנגלית,הכלכלה המדינית באירופה משקפת מסורות קורפורטיסטיות. בכלכ' שוק מתואמת,המגזר הפרטי נתפס כזירה הכפופה לשליטת כוחות כלכל' ופוליטיים.במדינות בהן יש מפלגה סוציאליסטית חזקה,כנסיה קתולית רבת השפעה,שלא מצדדים במתן יד חופשית לשוק.בחב' המתאפיינות בהבדלים מעמדיים, דתיים ואידיאולוגיים,נתונה התחרות הכלכ' לפיקוח פוליטי,כדי להבטיח יציבות חב'.לכידות חב' וסולידריות חב' =ערכים מרכזיים והשוק מוגבל בפעולתו.הגופים המתאמים משתנים ממדינה למדינה וכוללים התאחדויות תעשיינים בגרמניה,מפלגה סוציאל דמוק' בשוודיה,ואת המדינה בצרפת.בכלכלת שוק מתואמת=חב' יחידות שייכות להתאחדויות המקיפות את כל התעשייה ומספקות מסגרת לחילופי מידע בין חב' מובילות.חב' מחזיקות במניות האחת של האחרת ויוצרות מבנה משולב חזק.בהשוואה לכלכ' שוק ליבר'-הון רב יותר מקורו במימון ארוך טווח מבנקים=מצמצם את הלחץ מצד בעלי מניות לתשואות מיידיות.יחסי העבודה נתפסים כארוכי טווח=מגדיל את עניין המועסקים בעסק,אך גם מפחית היכולת לשינוי יסודי.המדינה מסייעת ובתי המשפט מוכנים להתערב,כדי להבטיח שהגופים הכלכ' יפעלו בהתאם לאמות מידה מקובלות.גרמניה ממחישה את הדגם המתואם/הקורפורטיסטי,וגם בבלגיה ודנמרק.מחוון 1 לגישה מתואמת:מו"מ על שכר מתקיים ברמה הלאומית/המגזרית ולא ברמת החב'. ברמה הלאומית יושג הסכם כולל על שכר, מחירים והטבות בין הממשלה, והתאחדויות ראשיות המייצגות הון ועובדים.דוגמא-גרמניה:תיאום מובנה של קפיטליזם מוסדר למען כלכ' מוסדרת עי המדינה.קפיטליזם של בעלי ענין-השולט.חב' מכירות בחובותיהן לבעלי עניין,לרבות איגודים מקצ',התאחדויות תעשיינים,בנקים,חברות אחרות ודרגי הממשל ובעלי עניין אלו מיוצגים במועצות המנהלים.פערי שכר נבלמים. למגזר התעשייתי חשיבות מיוחדת, שאיפשר לממשלות אחרי 45' למזער התערבותן.בתעשייה-ההתמקדות-בטיפוח יתרונות קיימים ולא בפיתוח יתרונות חדשים.בעלי עניין כמו איגודים מקצ' סולדים מסיכונים ואינם מרוויחים כמו בעלי מניות מיוזמות חדשות ומצליחות.הון סיכון פחות בולט ורה-ארגון מתנהל ביתר איטיות ובהידברות,בהדגשה על עיצוב פיתרון ארוך טווח המקובל על כל השותפים.בגרמניה מתייחסים לפשיטות רגל והשתלטויות עוינות בשלילה,כאות לכשלונות תיאום בעבר.סיכויי חב' הנמצאת בקשיים להיטמע במפעל גדול יותר,גדולים מסיכוייה להיסגר.בתחום הכלכ' והפוליטי משילות הסכמית משקפת השפעות הכוללות את החשש מאי יציבות שמעורר עברה האלים של אירופה:השאיפה לגשר עפני שסעים מעמדיים ודתיים מפלגים מהעבר ואת החשדנות הקתולית כלפי חב' שוק של יחידים ריבונים.בכלכ' המתואמת 3 יתרונות: 1.הרחבת תחום התיאום מהחב' הבודדת למגזר התעשייתי-מעודדת השקעות בהכשרה, במחקר ופיתוח.2.ארגון מאפיינים כמו פנסיה וביטוח רפואי ברמת המגזר/המדינה ולא ברמת החב'- המאפשר לצרף סיכונים.פועלים יחידים לא יאבדו את הפנסיה שלהם,אם חברתם תפשוט רגל. 3.כלכ' מתואמות פועלות במסגרת חוקים כתובים החלים על העיסוק המסחרי בכלל וחוזים בפרט-מצמצם את מחיר עשיית עסקים.לעומת זאת,המסורת בכלכ' ליבר',במיוחד בארהב, הצדדים להסכם,חופשיים לכלול בו אילו תנאים שהם רוצים.התוצאה-מחיר גבוה יותר של עשיית עסקות וזמן רב יותר בבתי משפט.התכנסות? =תזה:כל הכלכל' המערביות מאמצות מתכונת משותפת.סביבה גלובלית יותר כופה על כל כלכ' לאומית תגובה ליברלית המצדדת בשוק.האם צודקת תזת ההתכנסות בטענה שכלכלות מתקדמות, מתכנסות סביב הדגם האמריקאי, של כלכ' שוק ליברלית?כיום הכלכ' הבינלאומית פחות פתוחה ומשולבת והדימוי של כלכלה גלובלית המתגברת על הבדלים היסטוריים בקפיטליזם, קיים(סטריינג').מדוע אימצו כלל המדינות הללו קווי מדיניות ומוסדות דומים בערך,באותו שלב התפתחותן נוכח העובדה שזרעי הקפיטליזם הבשילו במקומות שונים?האם יהיה שוק עולמי משולב ויקרב את הגרסאות הלאומיות של הקפיטל' לדפוס משותף?יש אישוש לדברי סטריינג'.משנות ה90 מפגרים הישגי הכלכלה הגרמנית, אחרי אלו של העולם האנגלו-אמריקאי.גרמניה=היצואנית הגדולה בעולם, אך חב' זרות לא משקיעות בגרמניה,בשל רגולציה רבה מידי,עלויות עבודה גבוהות ושוק עבודה לא גמיש.הכלכלה המדינית של מדינות מפתחות*(*מובילה לתיעוש מהיר בצירוף בירוק' המווסתת מטרות כלכל' לאומיות עם בעלות פרטית על אמצעי הייצור) ושל מדינות עם כלכלת שוק מתואמת, נעות בכיוון הליברלי,גם כלכל' שוק ליברליות כמו בריטניה,נעשו ליברליות יותר.כך שייתכן שהבדלים בינלאומיים נותרו וייתכן שהניגודים בין הכלכ' הליבר' של בריטניה וזו המתואמת של גרמניה-גדלו.כך שנראה שדגם ההתכנסות של סטריינג' לא וודאי.בעידן אחרי 45' התפתחות תפיסות שונות בדבר הגרסה היעילה ביותר של כלכ' שוק:הניהול המדעי האמריקאי,התכנון התעשייתי הצרפתי,ההשקעות הגרמניות במימון הבנקים,שיטות ייצור יפניות, מדיניות ההכשרה הסקנדינבית והתפיסה הקורפורטיסטית ההולנדית.ייתכן שמדינות נבדלות בצורה ארגון השוק המתאימה ביותר להסטוריה,לפוליטיקה ולתרבותן.הישגים כלכל' תלויים בדכ בתק' ההשוואה שנבחרה ונראה שייתכן שההיגיון של אדם סמית*(היד הנעלמה של השוק שתקצה משאבים לתחומים שתושג בהם התשואה הגבוהה ביותר)היה אוניברסלי, אך ביטויו המוסדי ישתנה בדרכים שונות.הכלכ' המדינית במדינות אוטור':במשטרים לא דמוק'-חשיבות הבחנה בין סוגי ממשלים אוטוריטריים. בקצה 1- במדינות קומונ'=כלכ' ריכוזית/מתוכננת.כל מדינה קומו' ניסחה ניסחה מטרות ויעדים לאומיים, בעיקר תיעוש. בקצה 2-שליטים צבאיים ואישיים שמגלים דאגה לשגשוגם האישי,ולא לזה של מדינתם ומשילות לקויה מגבירה את התרוששות החב'.הניסיון הקומו':מדינות קומוניסטיות:יתרונות לכאורה לכלכ' המתוכננת של מדינות קומונ': התגברות על מחזור עסקים ואבטלה הנובעת ממנו,צמצום אי שיוויון בהכנסות עי הנהגת שיעורי שכר הנקבעים מרכזית,ביטול פערים מעמדיים עי הבטחת בעלות המדינה על אמצעי הייצור,יתרונות לגודל-כי המדינה תהיה היצרן היחיד.אך אנו יודעים כיום שהתכנון הניב קיפאון כלכלי ותרם להתמוטטות הקומו' בבריהמ ובמזרח אירופה.בבריהמ=הכלכלה-ריכוזית,משום שהייתה הכלכ' הכי נשלטת בעולם,אך פרדוקסלית,הכלכלה שתוכננה מרכזית,הייתה לא מתוכננת.התכנון היה מאולתר ונכפה.ועדת התכנון במדינה הכינה תוכניות חומש ועל היישום הופקדו משרדי הממשלה שפיקחו על יוזמות פרטיות באמצעות רשת מינהלית.תכנון מפורט היה הכרחי לכלכ' ריכוזית.מפעל לא היה יכול לרכוש חלקים בשוק, כי לא היה שוק.אך סידרו שמפעל אחר ייצר את החלקים ויספקם בזמן.לאותו מפעל, בתורו,היה צריך לספק חומרי גלם.בניגוד לכלכ' שוק,לא היו ספקים חלופיים והיה צריך לארגן עסקות לא רשמיות ולא חוקיות טכנית,כדי להבטיח מילוי מכסות ייצור שרירותיות שהתבססו על כמות ולא על איכות.הפרדוקס-עמידה ביעדי התוכנית-רק בזכות שת"פ לא רשמי מחוץ למסגרתה של התוכנית,שיצר טריז בין המדינאים הרשמיים למציאות.התוצאה-ציניות כללית.החולשה הבסיסית-היעדר מנגנון תימחור.כלכל' יעילה חייבת להקצות משאבים לשימושים המשיגים את התשואה הגבוהה ביותר.בכלכ' שוק,המחיר ממלא תפקיד זה.אך כשהתכנון מבוסס על משאבים פיזיים-כמו בכלכ' ריכוזית-אין שיטה מעשית להשוואת התשואה*(*היחס בין שווי השקעה בנקודות זמן שונות),מכל שימושי ההון.המגבלה הזו יצרה הקצאה מקומית כושלת,יצרה מחסור ושוק שחור.המחסור עודד חליפין מושחתים בין מי שנהנו מנגישות למשאבים:נתחי בשר בתמורה לסיגריות למשל ומי שלא היה להם מה להציע-חיכה בתור.הכלכלה הריכוזית הובילה לשיוויון בעוני אזרחים פשוטים,אך לעושר ניכר ולזכויות יתר של מיעוט,עם נגישות למשאבים והשפעה פוליטית לדרוש זאת.הכלכ' הריכוזית הצליחה במיוחד בבריהמ, להניח את היסודות לפיתוח תעשייתי, במחיר אנושי נורא.התעשייה הכבדה הייתה ההצלחה הגדולה של הכלכל' המתוכננת, הן במדינות הקומונ', שעברו תהליך תיעוש והן במדינות אחרי 45'.ההצלחה נבעה מגישת "הדחיפה הגדולה".המשאבים הדרושים להשגת היעד הוקצו לתחום המועדף בלי להתחשב בהשפעה על מגזרים אחרים.ניתנה קדימות שביטלה במכוון את ההקצאות שכלכ' שוק הייתה מייחדת, יעדים קבעו תקציבים ולא ההפך.גישת הדחיפה הגדולה התעלמה מיעילות כלכ', אך השיגה מטרות מוגדרות. תיעושו של סטלין הפך את רוסיה למעצמה תעשייתית