מבוא
המחוקק הישראלי קבע כי ענייני נישואים וגירושין של יהודים אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם של בתי-דין רבניים וכי נישואים וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה. מוסדות דת אלו שוללים אפשרות של נישואים בין בני-זוג מאותו המין, ועל כן להומוסקסואלים וללסביות אין כל אפשרות להינשא בישראל עם בני מינם בנישואים בעלי תוקף חוקי. מחלוקת זו מעוררת שאלות רבות, אשר בראשן עומדת השאלה מהו מקור הלגיטימציה של מוסד הנישואים. לפי פרשנויות מסוימות, הנישואים הם מוסד דתי וסמכותו נובעת ממקור אלוהי. פרשנים אחרים טוענים כי  הנישואים הם מוסד חברתי והלגיטימציה שלהם נובעת מן ההכרה החברתית בהם. גישה נוספת, רואה בנישואים מוסד משפטי, וממקמת את מקור הסמכות שלהם בחקיקה.
המצדדים בזכויות החד-מיניים מאמינים כי הנישואים הם זכות משפטית שמעניקה המדינה לאזרחיה ומצביעים על כך שברוב המדינות ניתנות הטבות כלכליות ואחרות לזוגות נשואים, כאשר המדינה גם מאפשרת לבתי-המשפט להתערב בפירוק נישואים ולפיכך יש בנישואים משום חוזה משפטי. המתנגדים מאמינים כי הנישואים הם מוסד דתי בראש ובראשונה, ולפיכך אין לראות בנישואים בין בני-זוג חד-מיניים זכות אזרחית. על-מנת להמחיש את גודל המחלוקת ניתן לבחון את ההגדרה הפשוטה למושג הנישואים; במקרה של נישואים הטרוסקסואלים, המונחים להבנת מערכת היחסים בין בני-הזוג ברורים: "בעל" ו"אישה". אין צורך להגדירם. לעומת זאת, כשבני-זוג מאותו מין נתקלים בחיי היום-יום ברצונות טריוויאליים כמו מגורים משותפים, חשבון משותף וילדים, הם נאלצים להגדיר את מערכת היחסים שלהם עם בני-זוגם. מבחינה ערכית נטען כי ישראל היא המדינה המערבית היחידה הכופה על כלל אזרחיה את הדין הדתי בכל הנוגע לעניין המעמד האישי.
מבחינה מעשית, קבוצות אוכלוסייה גדולות בישראל מנועות מלהינשא במדינה, שכן אינן רשאיות להינשא לפי הדין הדתי – זוגות מעורבים, חסרי דת מוכרת, פסולי חיתון ובני-זוג מאותו המין. היות ואין הליך לנישואים אזרחיים בישראל, התעורר צורך למצוא פתרונות חלופיים לקבוצות הללו. בארץ מתקיימים טקסי נישואים של בני-זוג מאותו המין -אזרחיים או רפורמיים, אך טקסים אלו עדיין אינם משנים את מעמדם המשפטי של אותם זוגות בעיניי המדינה . עם זאת, בשנים האחרונות ניכרת מגמה ברורה של שינוי בגישה המסורתית כלפי זוגות בני אותו מין בישראל ובמדינות רבות בעולם. במדינת-ישראל התפתחו שתי חלופות למוסד הנישואים: "ידועים בציבור" ונישואים אזרחיים מחוץ למדינה. המסגרת של "ידועים בציבור" עדיין לא הוסדרה בחקיקה בישראל, אולם בפועל מעמדם של ה"ידועים בציבור" הולך ומשתווה לזה של זוגות נשואים. יחד עם זאת, מעמדם של זוגות חד-מיניים עדיין אינו זהה לחלוטין לזה של זוגות נשואים, וכל הניסיונות שנעשו עד כה לעגנו בחוק עלו בתוהו.
זוגות אשר נישאו בנישואים אזרחיים מחוץ לישראל זכאים להירשם כנשואים במרשם האוכלוסין, ולכן בפועל חלות עליהם הזכויות והחובות החלות על זוגות שנישאו לפי הדין הדתי בישראל.
הרישום במרשם האוכלוסין הפך להיות המכשיר העיקרי להכרה חברתית למרות שמבחינה משפטית לא הוכרו רוב הזוגות הללו כזוגות נשואים. גם כאשר בית-המשפט העליון החל לפסוק כי על מנהל האוכלוסין לרשום כנשואים בני-זוג הומוסקסואלים שהתחתנו בקנדה, עדיין  הדגיש כי אינו מחליט עקרונית על הכרה בנישואים חד-מיניים, אינו מכיר בסטאטוס חדש של נישואים אלו ואינו נוקט כל עמדה באשר להכרה שלהם בישראל.
הרישום, הלכה למעשה, מהווה הכרה (גם אם הדבר לא נאמר במפורש) בזוג כזוג נשוי אך רישום בלבד הינו בעייתי מכיוון שאז למעשה פקיד במשרד הפנים קובע גורלות במדינת-ישראל, ולא לכך התכוון המחוקק כשהחליט כי נישואים וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה. מטרתי היא מחד להציג את זכויותיהם של בני-זוג חד-מיניים וההתעוררות במהלך השנים ומאידך להראות כי עדיין קיים צורך להרחיב את הגדרת מוסד הנישואים ולפתוח אותו גם לבני-זוג מאותו המין וזאת על מנת להגיע לשוויון מלא בזכויותיהם וחובותיהם ביחס לזוגות הטרוסקסואלים ול"ידועים בציבור". בפרק הראשון אציג סקירה היסטורית להתייחסות והתפתחות של זוגות חג-מיניים בישראל ובעולם, מעמדם המשפטי ודרכי החלופה בישראל. בפרק השני אציג את זכויות עובדים של בני-זוג מאותו מין בהקשר של שירות צבאי, סוגיות הרכוש, אישורי כניסה שהייה והורות, כל זאת תוך התייחסות והצגה של פסקי-דין רלוונטיים. בפרק השלישי אציג את "עיקרון השוויון", מטרתו ו"יישומו" אצל בני-זוג חד-מיניים.
כמו-כן, אציין את ההבדלים והדמיון בהכרה של בני-זוג מאותו מין מול נישואים כדת וכדין ומול "ידועים בציבור", אכתוב גם על הנפגעים העקיפים מהאפליה. בהמשך אעלה הצעות לקביעת סטאטוס משפטי לזוגות חד-מיניים ולסיטואציות שונות במצבים של סכסוכים בין בני-זוג מאותו מין (פירוד/גירושין), מוות ויחסי הממון. בפרק האחרון אסכם את העבודה ואציג את מסקנותיי.