תוכן עניינים
מבוא ____________________________________________________3
יום האדמה________________________________________________6
האינתיפאדה הראשונה_______________________________________12
הסכם אוסלו______________________________________________19
האינתיפאדה השנייה ________________________________________24
סיכום___________________________________________________30 ביבליוגרפיה_______________________________________________32
תקציר בעבודה זו אדון בנושא האלימות הפוליטית במגזר הערבי נגד מדינת ישראל. אתייחס לארבעה אירועים הסטורים משמעותיים אשר השפיעו על רמת האלימות הפוליטית, האירועים הם: יום האדמה, האינתיפאדה הראשונה, הסכמי אוסלו והאינתיפאדה השנייה. שאלת המחקר היא- מהו הקשר בין הסלמה באלימות פוליטית בקרב ערביי ישראל  לבין אירועים מדיניים חיצוניים ופוליטיים פנימיים. השערת המחקר היא ככל שהיחסים בין ישראל לבין הפלסטינים מתוחים יותר, פוטנציאל לאלימות של ערביי ישראל גבוהה יותר, וכן ככל שמדיניות הממשלה בתחום הקרקע והזכויות אזרחיות אחרות היא נוקשה יותר כך הסיכוי לפרוץ אלימות פוליטית גבוהה. הסכסוך הישראלי- ערבי ותפיסתה והגדרתה של מדינת ישראל כמדינת היהודים, מהווים גורמים חשובים הקובעים את אופי היחסים בין המיעוט הערבי לרוב היהודי במדינה. יחסים בין שני  הצדדים הללו מתאפיינים במתח רב במשך כל שנות קיומה של מדינת ישראל ועד עצם היום הזה. עצם ההגדרה של מדינת ישראל כמדינת יהודים מעמידה את האזרחים הערביים בפני דילמה המקשה עליהם להשתייך למדינה ולהזדהות עם סמליה, כגון דגל וההמנון. בנוסף לכך קיים אי שוויון בין אזרחי המדינה אשר מתבטא בתחומים רבים כגון הקצאת משאבים או איוש משרות בכירות במשרדים הממשלתיים והציבוריים, קיימות בעיות של ניכור ובעיות הזהות, קונפליקט עמוק ומתמשך בין מסורת ומודרניזציה, העדר פתרון מספק לבעיה הפלסטינית ואי השגת השלום עם כל מדינות ערב (אמארה,31:1997). כתוצאה מכך לערבים בישראל ישנן כמה בעיות יסוד מורכבות, המהוות מכשול בדרך להפגת המתח בינם לבין הרוב היהודי במדינת ישראל, בעיות הללו גורמות בסופו של דבר לאלימות פוליטית של מגזר הערבי כנגד מדינת ישראל.
בישראל קיימות כמה קבוצות אשר נמצאות בעימות עם המדינה, כגון: המגזר החרדי והאלימות על רקע תחושת קיפוח עדתי של עדות המזרח, אבל האלימות הממושכת והאינטנסיבית ביותר היא האלימות אשר מתרחשת במגזר הערבי נגד מדינת ישראל. מדובר במוקד מרכזי ביותר של אלימות פוליטית בישראל, אשר התחילה עם קום המדינה וממשיכה עד עצם היום הזה. רמת האלימות השתנתה לאורך השנים, היו אירועים שהסלימו את האלימות בצורה דרמטית, והיו תקופות שקטות יחסית.
סקרי דעת קהל הנערכים באופן עקבי (Smooha,
1 992; Rattner, 1994), מלמדים על נטייה גבוהה באופן משמעותי לתמיכה באלימות בקרב הנשאלים הערבים בהשוואה לנחקרים יהודים. סקר שנערך לצורך מחקר זה בקרב אוכלוסיות של סטודנטים ערבים ויהודים מלמד על הבדלים  בין ערבים ויהודים בסוגיות הנוגעות לציות לחוק ולתמיכה באלימות פוליטית. לדוגמה: בעוד שרק 15.8% מהיהודים ציינו כי אינם חשים חובה לציית לחוק הסותר את אמונתם, בקרב הערבים עמד המספר על 32.5%. אשר לשימוש בנשק חם על מנת למנוע ממשלה מלבצע את מדיניותה, 5.6% מהיהודים הסכימו עם היגד זה לעומת 20.9% מהערבים. בעניין תמיכה בהפגנות אלימות שכוללות עימות עם כוחות הביטחון – בקיומן של הפגנות כאלו תמכו 36.4% מהסטודנטים היהודים לעומת 50.3% מהסטודנטים הערבים. נתונים אלו מלמדים על מגמות משמעותיות של תמיכה באלימות פוליטית בקרב הדור הצעיר של אזרחי ישראל הערבים.