הקשר בין השירות בצה"ל לבין עמדות כלפי המדינה, בקרב חיילים, עולי בריה"מ לשעבר, שלא הוכרו כיהודים על ידי הממסד בישראל.

תקציר העבודה

הפקולטה למדעי החברה בית-ספר למדע המדינה עבודה סופית במסגרת הקורס:
שיטות מחקר במדע המדינה שם המרצה: מוגש ל: מגיש:            מועד הגשה: הצעת מחקר הקשר בין השירות בצה"ל לבין עמדות כלפי המדינה, בקרב חיילים, עולי בריה"מ לשעבר, שלא הוכרו כיהודים על ידי הממסד בישראל.

1 . נושא המחקר הוא עמדות של עולים, שאינם נחשבים כיהודים על פי ההלכה בעיני מוסדות מדינת ישראל, כלפי יחסה של המדינה אליהם.
העבודה מבקשת לברר מהן עמדות אלה בקרב חיילים המשרתים בצה"ל.
2. לישראל עלו במרוצת השנים עולים רבים ממדינות חבר העמים, שאינם נתפסים כיהודים על פי ההלכה היהודית, אף על פי שהם רואים בעצמם יהודים ואף נתפסו ככאלה על ידי סביבתם. במדינת ישראל מעניקה הזהות היהודית הטבות אזרחיות הכוללות את הזכות להשתקע בישראל ואף להתאזרח בה, על פי חוק השבות (תש"י
1 950, סעיף 2). חוק זה מהווה אבן יסוד לדמותה היהודית של מדינת ישראל, אשר מטרתו המקורית הייתה לאסוף למדינת ישראל את כל מי שראה עצמו יהודי, במיוחד ניצולי השואה, מבלי להיכנס לסוגיית "מיהו יהודי" מבחינה הלכתית. שנתיים מאוחר יותר נחקק חוק האזרחות (1952), שמעניק לכל עולה שהגיע לישראל כזכאי "חוק השבות" גם את זכות ההתאזרחות. במהלך השנים נמצא כי מימושו של חוק השבות הפך פוליטי ונקבע לפי זהותו הפוליטית המשתנה של שר הפנים, שהנו בעל הסמכות האחראי על ביצוע החוק. לדוגמא, כאשר שר הפנים היה חילוני, ההנחיה הייתה לרשום את הזהות לפי הצהרתו של הנרשם עצמו. לעומת זאת, כאשר היה שר הפנים אדם דתי, הוחמרו התנאים ונטו להגדרה ההלכתית (בן לאם יהודייה או מי שהתגייר) (שלג, 2004).
לאחר עתירתו לבג"ץ של רב-סרן בנימין שליט, אשר ביקש לרשום את ילדיו, שנולדו מאישה לא יהודייה, שלא התגיירה, כ"יהודים" בלאומיותם וכ"חסרי דת" בסעיף הדת, ונדחה על ידי משרד הפנים, קבע הרכב מורחב של בג"ץ כי יש להיעתר לבקשתו. בעקבות המשבר הפוליטי והוויכוח הציבורי, שהתרחשו לאחר פסיקה זו, קיבלה –