הסרט "דבר איתה" של פדרו אלמודובר הוא סיפורם של מרקו ובניגנו המטפלים בשתי נשים הנמצאות בתרדמת. בניגנו הוא אח רחמן העובד במשרה מלאה בטיפול באליסיה, רקדנית הנמצאת בתרדמת. מרקו הוא עיתונאי/סופר המתאהב בלידיה, לוחמת שוורים אשר נפצעת במהלך קרב ונכנסת לתרדמת.
כרגיל אצל אלמודובר, לסרט אין מבנה סכמטי, אלא הוא נע קדימה ואחורה על מנת להבין טוב יותר את העלילה והגיבורים. הרעיון המרכזי בסרט הוא כי "החוק האישי" או הפרספקטיבה של היחיד עשויים להיות מנוגדים ל"חוק הכללי" או הפרספקטיבה הנורמטיבית. ניגוד זה מובא בסרט בצורה המוטה לטובתו של "החוק האישי" – מעשים יוצאי דופן שעשויים במקרה הכללי להיחשב כאכזריות לשמה (אונס של חולה בתרדמת) הופכים להיות הדגמה של חמלה ונתינת חיים.
מבטם האישי של הדמויות שובר בחלק מהמקרים את נקודת המבט הכללית של החברה ומאפשר מבט שונה על האהבה. אהבה נורמטיבית (בין מרקו ללידיה) מוצגת כנטולת רגשות וכמצב בו יש פער מתמיד בין הנאהבים, בעוד שאהבה שונה של אח רחמן לחולה בתרדמת מעניקה חיים ומוצגת בצורה מנוגדת כמערכת יחסים "אופטימאלית" או לפחות טובה יותר מהנורמה. צורה זו מטלטלת את הצופים ומעוררת מחשבה לגבי "האחר" וקבלתו.
הסרט מתייחס לדיאלוג בין 2 ישויות אשר אחת לא עונה לשנייה. הנשים בתרדמת אינן יכולות להתייחס ולענות חזרה. הגברים מקבלים זאת בצורה שונה – בניגנו משוכנע כי הדיאלוג הרגשי הוא הדדי, בעוד מרקו עצוב כי אין הוא מקבל מענה. בעבודה זו אנסה לעמוד על ההתרחשויות בסרט לפי סדר האירועים ונסתכל בתהליך אותן עוברות הדמויות. בסרט ישנם מספר שירים המקדמים את העלילה ואתייחס גם אליהם.
לסיכום, אנסה להסביר את חוויתי האישית מהסרט וכיצד הוא מתחבר לדיאלוג החינוכי אותו אני מבצע כל יום.