ממ"ן 13
חרדים וסלולרי עבודת פרו-סמינריון הסלולרי, הוא דוגמא לטכנולוגיית תקשורת רבת עצמה. קרון וקארוניה (2007) טוענים שהסלולרי הוא כה עצמתי, עד שהוא יוצר דרכי תקשורת חדשים. כלומר, באופן מלאכותי, הסלולרי נהפך למצרך הכרחי כדי להישאר מקושר, דבר שלא היה קודם לכן.
לטענתם, השימוש בסלולרי מעניק לו משמעות עצמאית מעבר להיותו כלי לניהול שיחות טלפון באופן נייד. המשמעות החדשה, יוצרת שיח ומציאות תרבותית וחברתית חדשה. בעקבות החשש מעוצמתן החברתית של הטכנולוגיות החדשות, ומתוך ניסיון למנוע חדירת ערכים אופוזיציוניים לתוך החברה החרדית, מתנהל קרב בלימה נגד השיטפון של אותן טכנולוגיות. מלבד חשש זה, "בעיני הפונדמנטליים הדתיים נתפסת המודרניות ככל הנראה כמושג של כפירה, ולכן הם רואים את עצמם כמחויבים להתנגד לה" (ברזילי-נהון וברזילי, 2005). ואכן רבני הציבור החרדי, נתנו דעתם על טכנולוגיות אלה ובין השאר, על המכשירים הסלולריים. הפיתרון שמצאו הרבנים לבעיה זו הוא – "הטלפון הכשר", טלפון סלולרי החסום מפני שליחת וקבלת הודעות טקסט ומפני גלישה באינטרנט. המכשיר קיבל חותמת הכשר מבית הדין של העדה החרדית. אלמוג ופז (2008) מציינים שהשימוש ב'סלולרי הכשר' כה נפוץ, עד שמעטים בלבד מעזים להיראות בקהילה עם סלולרי רגיל. מנתונים שאספו אלמוג ופז עולה, כי נכון לסוף שנת 2007, 60% מהציבור החרדי משתמשים בסלולרי כשר. מאז המספרים נמצאים במגמת עליה.