השינוי שחל במעמד האישה הערבייה בכפר במעבר מסטאטוס של נשואה לגרושה מבא בעשורים האחרונים מדובר רבות על העלייה החדה בשיעור הגירושים במדינות מערביות. מצבה של ישראל הוא יחסית טוב לשאר מדינות העולם בגלל אופייה המסורתי יותר. בחברה הערבית בישראל אחוז הגירושין הוא אפילו נמוך יותר, ונע בין אחוז לשני אחוז. יחד עם זאת גם בחברה הערבית מדובר בעליה תלולה במהלך העשורים האחרונים, כמעט כפול מהמצב לפני עשרים שנה (אלקרנאווי ולב- דיזל, 2002). במקביל לתהליך הזה של עליה באחוז המתגרשים ישנה מודעות גדולה והולכת לזכויות האדם הפרטי ולמעמד האשה בחברה באופן יותר ספציפי.  מודעות זו מתחילה להגיע גם אל המגזר הערבי בישראל, ובייחוד אל הנשים הערביות אשר מתחילות  להיכנס לשוק העבודה ולהיות חלק מהעולם המודרני שמציעה מדינת ישראל.
שילוב זה בין עליה באחוז הגירושים במגזר הערבי והמודעות לזכויות אדם ושיווין לנשים מעלה את הצורך במחקרים על מצבה של האשה הערבייה הגרושה, במיוחד לאור העובדה שהחברה הערבית המסורתית אינה מקבלת בזרועות פתוחות את רעיון הגירושין, רעיונות של זכויות נשים ואת כל הגורמים העוסקים בטיפול וייעוץ לאדם הפרטי (חג' יחיא, 1994).
עבודה זו תעסוק בשאלת מעמדה של האשה הערבייה הגרושה בכפר. כיצד משתנים חייה? מה היא התנהגותה? מה יחס המשפחה כלפיה? מה היחס של קהילת הכפר כלפיה? כלפי ילדיה? מה הם ההגבלות החדשות על חייה? האם ישנה תמיכה מצד תושבי הכפר? וכדומה.  לשם כך  רואיינו חמישה נשים ערביות גרושות אשר נשאלו על אורח חייהן החדש. ראיונות אלו נותחו תחת ארבע קטגוריות מרכזיות בפרק הממצאים: אופן ההתייחסות של תושבי הכפר כלפי הגרושה; מעמד משפחת הגרושה בכפר; הגבלותיה של הגרושה; תמיכת הכפר בגרושה. הרקע התיאורטי של העבודה יסקור באופן כללי את מושג הגירושין, ואת הגירושין באיסלאם, מעמד האשה באיסלאם ומעמד האשה הגרושה באסלאם, ואת השפעת הגירושין על הסתגלותה של האשה הגרושה הערבייה.