סמינריון סיום : כתות דתיות בימי הביניים תוכן עניינים
מבוא
מינות וקתרים הפובליקנים כתות נשים הוולדנסים/ עניי ליון תגובת הכנסייה למינים האינקוויזיציה סיכום ביבליוגרפיה הנצרות הקדומה הבינה את משמעות המילה מינים ככת המאמינה בעקרונות דתיים שאינם נכונים. כבר בברית החדשה השליח פאולוס מכנה את הצדוקים והפרושים כמינים.
החל במאה השתיים עשרה מונח המינות כוון לאמונה דתית שאינה נכונה, שאומצה על ידי קבוצה או אדם יחיד, שבעבר החזיקו באמונה דתית שנתפסה כנכונה על ידי אלו שכינו אותם ככאלו, ושלאחר שהחזיקו באמונה שנתפסה כנכונה הם סטו ממנה או זנחו אותה לחלוטין. את המין האשימו בכך שהוא דבק בבחירת האמונה של עצמו, שנתפסה על ידי הכנסייה כמעוותת שאף פוגעת בתורה הנכונה.
בעבודה הצגנו מספר כתות שצמחו בתקופת ימי הביניים, חלקן שוב אינו קיים ויש כאלו שמתקיימות עד היום. יתכן מאד שאילולא הכנסייה הייתה מגדירה את הכתות הללו כמינים אלא משנה את התנהלותה איתם היא הייתה משכילה לשמר אותן בנסגרת הכנסייה הקתולית האורתודוכסית. יתכן שהתוצאות בשטח היו גם פועל יוצא לארק של התנהלותה של הכנסייה אלא גם של מנהיגי הכתות. דוגמא לכת שראשיתה הייתה דומה לזו שלעניי ליון,ואף באותה התקופה, היא זו של הפרנציסקנים שמוסדה ומתקיימת עד היום במסגרת הכללית של הכנסייה.
לפי שחר,1995 , קיימים היסטוריונים שרואים בכל תנועות המינות בימי הביניים בעיקר תנועות של מרי חברתי,כאשר הם טוענים כי בעת ההיא בני האדם היו יכולים לבטא את מצוקותיהם רק באמצעות הדת. שחר סבורה כי יתכן אמנם שחלק מהתנועות המינות היו תנועות של מרי חברתי, אולם יחד עם זאת, אין היא מאמינה כי המחאה החברתית היוותה את העיקר בתנועות המינות השונות.