עבודה 3:
איסור משוא פנים וניגוד עניינים
מספר מילים:746
הכלל הבסיסי בכל הנוגע לפסילת רשות מוסמכת בטענת משוא פנים (מ"פ), מתחלק ל-2:
במידה ולעובד הציבור האחראי בנדון הנ"ל, יש נגיעה כספית או חפצית לנושא.                      בנושא זה יש חילוקי דעות בין פס"ד השונים.נאמר בפס"ד שימל (174/54) כי הפסול במקרים כאלו הם אוטומטיים.אך,ניתן לראות בפס"ד בראון, הש זמיר ס' 13 כי אם הנגיעה היא קלושה ביותר הרי שהחלטת הרשות ייתכן שאינה פסלה באופן אוטומטי,יש לבחון כל מקרה לגופו (DE SMITH במקרה זה טוען כי במקרים בהם הנגיעה היא קטנה ביותר אין צורך לפסול כלל,יש לפעול בדרכים אלטרנטיביות).
אם יש אפשרות ממשית למ"פ.                 אנחנו נמצאים בהליך לפני קבלת החלטות,ולכן יש להראות כי קיים אפשרות ממשית לקיום מ"פ. . ברק קובע בפס"ד סיעת הליכוד כלל יסוד האומר כי "אסור לו לעובד ציבור להימצא במצב בו קיימת אפשרות ממשית לניגוד עניינים
(נ"ע) "מבחן האפשרות הממשית "משמעותו היא,שמן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאוד מסתברת,שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה". ניתן לראות בפסיקה את השימוש הן במושג אפשרות ממשית והן במושג חשד סביר. מהו ההבדל ביניהם אם כך? כפי הנראה,אפשרות ממשית הוא מבחן ששם דגש יותר על יישומו של הצדק, ואילו,חשד סביר שם דגש על מראית עין,כלומר,שייראה כצדק. למרות שמפס"ד ידיד עולה כי ההבחנה בין שני המבחנים איננה ברורה ובדרך כלל נגיע לאותה התוצאה. לעומת זאת,כמה שנים מאוחר יותר בפס"ד רביבו שוב מתעוררת השאלה מה נדרש,האם מבחן האפשרות הממשית או מבחן החשד הסביר,השופט מלץ מאמץ את מבחן החשד …