סמינריון- אחריות תאגידית של חברות כריית היהלומים סמינר – אתיקה ואחריות חברתית בינלאומית תוכן עניינים
עמוד נושא
1 מבוא- שאלה מחקרית –
1
2 -3
הקדמה –.
2
4 -7
היהלום ויהלומי קונפליקט –..
3
8 -11
מהי אחריות תאגידית חברתית -.
4
1 2-13
יהלומי דמים – רקע היסטורי —
5
1 3-מנהל עסקים ניסיון לצמצום כריית יהלומי הדמים
6
משפטים ההיבט המשפטי והאחריות התאגידית –..
7
משפטים-16
נזק מול תועלת .
8
1 7-20 העולם ויהלומי הדמים –
9
2 1
הליך קימברלי .
10
2 1-24
תהליך קימברלי תחת מנהל היהלומים ואבני החן בישראל
11
2 5
היבט החברות ..
12
2 5
הנזקים שגורמים התאגידים לאזרחים –…
13
2 6-27
החוק הבינלאומי –..
מנהל עסקים
2 8-30 מנגנוני אכיפה .
משפטים
3 1
כיצד ניתן לתאגיד להשתלב בסביבה
16
3 2-33
העסקת ילדים – התופעה והמלחמה בה -..
17
3 4
סיכום –…
18
מבוא
שאלה מחקרית בישראל המלטשות רוכשות יהלומים מחברות בחו"ל, בעיקר מתאגיד דה-בירס אולם לא רק. השאלה שתידון בעבודתנו הנוכחית היא – האם חברות צריכות לרכוש יהלומים מחברות הכורות באזורי מרידה ומשלמות שוחד למורדים או לשליטים ובכך מלבים מלחמות? האם יש לרכוש מחברות אלו שמעסיקות ילדים? איזה אחריות תאגידית יש לאותם תאגידי כרייה?
ניתן לטעון כי למעשה אין כאן שום בעיה מוסרית, שהרי הסכסוכים הפנימיים אינם תמיד לרעת האוכלוסיה. המורדים מנסים לגרש שליטים נצלניים ולשם כך הם זקוקים לכסף. השליטים הלוקחים לעצמם נתח שמן עושים זאת כי "כך עושים כולם" והיות והמוסר הוא יחסי- אין בכך בעיה. שליטים מושחתים במיוחד יכולים להיות מטופלים על ידי בית הדין הבין לאומי הפלילי בהאג והחברות הכורות לא צריכות להיות "השוטר של העולם". הסחר ביהלומים הינו סחר בינלאומי וככזה קשה להגביל אותו. האו"ם מהווה את  גוף הבינלאומי הידוע ביותר שיכול להטיל הגבלות על הסחר, ועקב החברות הנרחבת של מדינות בגוף זה סביר להניח שהגבלות אלו ייושמו, אך לא כך הדבר. במאמר שבדק את יישום החלטות האו"ם השונות שנועדו להגביל את הסחר ביהלומי קונפליקט נמצא שבפועל לא הייתה תמיכה להחלטות אלו מצד הקהילה הבינלאומית ולמעשה במדינות המעורבות בסחר ביהלומים הוחלט או שלא למלא אחר החלטות האו"ם או שהן מצאו זאת משימה קשה לבצוע. הדבר עורר ארגונים אזרחיים שונים לחקור ולהתערב בנידון ולחשוף את הקשר בין ניצול הסביבה, ופגיעה בזכויות אדם.
בשנת 1998 לאחר מחקר בנושא, פורסם בעולם המערבי מאמר כיצד נמנעו חברות מתחום היהלומים מלמלא אחר החלטות האו"ם וכיצד רווחים ממכירת יהלומים מימנו את הלחימה באנגולה, ומכאן שנהיה ברור שהעניין היחיד של החברות והמדינות העוסקות בסחר ביהלומים היה רווח כספי וכלל לא עניין אותם איזה הרס נגרם מפעולות אלו. לכן, מרכזי היהלומים העיקריים בעולם כגון אנטוורפן, ניו יורק, תל אביב, בומבי ולונדון נמצאו מפירים את החלטות האו"ם (1305 ו- 1385).   לגבי הילדים- הילדים רוצים לעבוד, אחוז העניים במקומות אלה גבוה ואם לא ניתן להם עבודה, הם ירעבו במקרה הטוב ובמקרה הרע הם ימותו.  ברחבי דרום אפריקה, שלאחר המונדיאל יש כמיליון איש מובטלים אשר כלל לא יכולים לשלוח את הילדים לבית הספר ואם הילד לא יצא לעבודה המשפחה תרעב. כלומר מקום תעסוקה לילדים אלה (גם אם התנאים בו מחפירים), מספק להם את צורכי הקיום הבסיסיים ומאפשר להם לחוש שייכות למסגרת מסוימת ואף הופכם לאנשים יצרניים התורמים לחברה. כמו כן, מסגרת העבודה מרחיקה אותם מן הפשע ומן השוטטות חסרת המעש ברחובות. כלומר חוסר הרצון של הממשלה הקיימת במקום למנוע עבודה ילדים משרתת צורך חברתי מסוים, ולעיתים היא עדיפה מהמצב הקיים- שהרי הילדים בין כה וכה לא ילכו לבית הספר.
שיטת המחקר היא איכותנית- סקירת מחקרים. הקדמה ענף היהלומים הוא אחד מהענפים בעל ערך המוסף הגבוה במדינות העולם השלישי וגם במדינות המערב בעולם ובו פועלים בו סוחרים רבים.
השוק בעולם נשלט על ידי מספר חברות בינהם דה-בירס.
דה בירס (De Beers) הוא שמו של תאגיד לכרייה וסחר השולט על רוב שוק היהלומים בעולם.
יתר השוק נשלט בידי חברות ואנשי עסקים שונים. החברה נוסדה במאה 19 כאשר במאה ה-20 הייתה משפחת אופנהיימר לבעלת השליטה העיקרית. ניקי אופנהיימר הוא יושב ראש דה בירס כיום. עם זאת הקבוצה מבצעת את אחד הפשעים הגדולים באנושות- חלק ניכר מרווחיה מועבר למורדים באפריקה (נכון לשנת 2013 יש לפחות 50 קבוצות מורדים בכל המדינות) וכן לשליטים שחלקם לוקח את הכסף לעצמו. יהלומי דמים אלו מעשירים את בעלי המניות של החברה ואנשים במדינות הכריה (בודדים ומעטים) ומאמללים רבים אחרים והשאלה היא האם הדבר מוסרי?. האם מותר לתת כסף לאנשים העוסקים במלחמה? האם מותר לתת שוחד כי "כך נהוג"?. לא זו אף זו- החברות מעסיקות ילדים בכריה. בסיירה ליאונה, קונגו ועוד, למשפחות אין די פרנסה לאוכל והילדים חייבים לעבוד. כך אנו רואים ילדים בגיל פחות מעשר מועסקים במכרות.  בראשית שנות ה – 90 של המאה הקודמת אמד משרד העבודה הבין-לאומי (ILO – International Labor Organization – ארגון העבודה הבינלאומי של האו"ם שהוקם ב- 1919 בכדי להגן על זכויותיהם  של הילדים בעולם) את מספר הילדים החיים בסטטוס של "עבודת ילדים" ב – מנהל עסקים2 מיליון.
אחוז גדול מהילדים במדינות העולם השלישי מעורב בפעילות כלכלית כלשהיא כאשר כמעט מחצית מהילדים העובדים מועסק בניגוד לאמנה הבינלאומית עליה לא חתומות כל הארצות. המספרים מדווחים שילדים העובדים במדינות העולם השלישי נמוכים, לעתים בהרבה, מההערכות השונות של אירגונים בינלאומיים שונים המתעסקים בנושא.  שעות העבודה מגיעות לעיתים ל – 12 שעות עבודה ואף ליותר.
מכך חלקם מועסקים בשכר נמוך מאוד, הם עובדים במטעים, במכרות, בבניין, בחרושת, בבתי-מלאכה, בתובלה, במחצבות ועוד. זוהי העבדות המקובלת ביותר במאה ה – 21.
קיימות שלוש קבוצות עיקריות של ילדים עובדים:

1 .         ילדים העובדים עם או לפחות תחת השגחת הוריהם.

2 .         ילדים העובדים ללא שום אפשרות להשגחה מצד הוריהם.

3 .         ילדים שאין להם משפחות כלל או שעזבו/נעזבו על-ידי משפחותיהם. בשתי הקבוצות האחרונות מצויים רוב הילדים המועסקים בניגוד לאמנה הבינלאומית.
קיימים ארבעה סוגים עיקריים של עבודות המבוצעות על-ידי ילדים:

1 .         תעשיה ובניה.

2 .         שירותים ומסחר.

3 .         שירותים ביתיים.

4 .         חקלאות.
…