ממ"ן 15 תשובה לשאלה מספר 1:
העשור הראשון התאפיין בשתי מגמות מנוגדות: משברים תכופים ויציבות רבה. משך כל התקופה הובילה מפלגה אחת בלבד – מפא"י – את כל הממשלות, והייתה המרכיב העיקרי בהן, בכל הממשלות היה רוב לשרי מפא"י ובידם הופקדו בדרך כלל המשרדי הבכירים (אוצר, חוץ, בטחון, חינוך ותרבות, עבודה, חקלאות, משטרה). גם במשרד ראש הממשלה נשמרה היציבות לאורך כל העשור הראשון, וחוץ מתקופה קצרה שבה שהה בשדה בוקר, שימש בן גוריון משך כל התקופה הן ראש ממשלה והן שר בטחון.
ואולם , המערכת הפוליטית באותן שנים הצטיירה גם בחוסר יציבות ובמשברים פוליטיים תכופים מדי.
לדוגמה, בעשר השנים הראשונות לקיומה כיהנו בישראל שמונה ממשלות, לא כולל הממשלה הזמנית. במילים אחרות, בממוצע כיהנה כל ממשלה קצת יותר משנה, ואף היו ממשלות (שנייה ושישית) שמשך כהונתן היה קצר בהרבה. התפזרותה של הכנסת הראשונה כעבור קצת יותר משנתיים מאז כינונה היא עדות נוספת לחוסר יציבותה של המערכת הפוליטית.
כיצד אפשר להסביר את הסתירה לכאורה בפוליטיקה הישראלית בעשור הראשון למדינה, פוליטיקה שהתאפיינה ביציבות בולטת ובמשברים תכופים וחוסר יציבות בולטת? הן היציבות והן המשברים נבעו …
תשובה לשאלה מספר 2:
סעיף
1 :
תחילתה של הפרשה המכונה "עסוק הביש" ביולי 1954, עם תפיסתה במצרים של קבוצת צעירים יהודים שפעלה שם, בשירות מדינת ישראל, במטרה לשבש את הקשרים בין השלטון המצרי החדש, בראשות ג'מאל עבד אל נאצר, לבין המערב. בין היתר הטמינה הרשות פצצות בסניף הדואר באלכסנדריה, בספריות האמריקניות בקהיר ובאלכסנדריה, ובבתי קולנוע בערים אלה.
משנתפסה החוליה והועמדה לדין התעוררה בישראל השאלה, מי נתן את ההוראה להפעילה? שר הביטחון דאז, פינחס לבון, טען, כי ראש אמן, אל"מ בנימין ג'יבלי, נתן את ההוראה, ואילו ג'יבלי טען, כי קיבל את ההוראה משר הביטחון. השאלה "מי נתן את ההוראה?" הייתה מאז למושג מתישהו בתרבות הפוליטית הישראלית, ואף הובילה לפרשה נוספת שהסעירה את הציבור הישראלי בתחילת –
סעיף 2:
אופיו של לבון: מאפיין אחד של התקופה שנודעה לו השפעה רבה על "עסק הביש", היה מערכת היחסים העכורה בצמרת מערכת הביטחון, שבלט בה במיוחד חוסר אמון מוחלט בין שר הביטחון לבין הכפופים לו בצבא ובמשרדו. מצב זה היה תולדה של שני גורמים: השינוי הקיצוני שעבר לבון עם מינויו לתפקיד שר הביטחון והמינויים בצמרת משרד הביטחון שהותיר אחריו בן גוריון ערב פרישתו. לטענתו של שבתאי טבת, כניסתו של לבון למערכת הביטחון חשפה בו תכונות שאיש לא הבחין בהן קודם לכן. "הוא שלדברי חסידיו היה פציפיסט מושבע… נעשה עם כניסתו למשרד הביטחון אקטיביסט מפליג, המטיף לשימוש בכוח; מאיש העיון, בר סמכא ותלמיד חכם בתורה הסוציאליסטית – היה לביצועיסט צמא פעילות צבאית משוחר אחוות עמים – נהפך ללאומן המזלזל בערבים; מנביא צדק חברתי ודורש טובת הכלל – היה לרודף שררה, הנכון להפוך עולמות בשל פגיעה בכבודו ובמעמדו". האופן שבו מונה לבון לשר הביטחון:
הגורם השני ליחסים העכורים בצמרת משרד הביטחון היה החלטתו של בן גוריון ערב פרישתו לשדה בוקר למנות שניים ממקורביו לתפקידי מפתח במערכת הביטחון: מר משה דיין לרמטכ"ל ואת שמעון פרס למנהל כללי בפועל של מרד הביטחון. השילוב בין שר בטחון בעל עמדות קיצוניות וראשי …
סעיף 3:
על רקע זה דנה צמרת מפא"י באפשרות להדיח את לבון מתפקידו. שרת התקשה להחליט עד שלבון חילצו מההתלבטות והגיש את התפטרותו מתפקיד שר הביטחון – לא מפני שהרגיש אשם אלא כי האווירה בצמרת הפוליטית הצבאית באותה עת הייתה עכורה וקשה מנשוא בעבורו ואולי כי הבין כי ימיו בתפקיד זה ספורים ורצה להציל את כבודו . ספיחי פשרת "עסק הביש" הופכים מ-1960 ל"פרשת לבון". בעקבות גילוי עדויות חדשות שחיזקו את גרסת לבון דרש לבון מבן גוריון לטהר את …