רפראט (90)
| מקצוע | היסטוריה וארכיאולוגיה |
| מילות מפתח | פסיפס מעון (נירים) ביחס לפסיפסי בית הכנסת בעזה וכנסיית סטיפאנוס הקדוש בחורבת שמע |
| שנת הגשה | 2012 |
| מספר מילים | 4197 |
| מספר מקורות | 6 |
תקציר העבודה
עבודה בנושא פסיפס מעון (נירים) ביחס לפסיפסי בית הכנסת בעזה וכנסיית סטיפאנוס הקדוש בחורבת שמע מסלול : לימודי ארץ ישראל ותרבות המרחב.
הקורס : רב-שיח אומנותי בשלהי העת העתיקה : פאגנים, יהודים שומרונים ונוצרים בארץ ישראל.
שנה : תשע"ב.
תוכן עניינים : הנושא עמודים תוכן עניינים -2.
מבוא 5
– 3.
פסיפס בית הכנסת במעון (נירים) -8
– 6.
בית הכנסת בעזה –..10 – 9.
כנסיית סטיפאנוס הקדוש בחורבת באר-שמע .12
– 11.
סיכום –.משפטים – 13.
ביבליוגרפיה -.16.
איורים –28
– 17.
עבודתי תעסוק בסוגיית אומנות הפסיפס במעון (נירים), בית הכנסת בעזה וכנסיית חורבת שמע, השוכנים בחבל עזה. אציג את הסמלים המוצגים בפסיפסים במעון (נירים), בית הכנסת בעזה וכנסיית חורבת שמע, ונערוך השוואה ביניהם. פסיפסי ארץ ישראל בתקופה הביזאנטית במאות הה' – הח' לסה"נ, מאופיינים במערכים מהמסורת ההלניסטית שבה תמונות הפסיפס היו ממוסגרות, עם התייחסות לחלל שבו פועלות הדמויות ויותר אימוץ של מסורת פסיפסי השטיח. הפסיפסים עשויים בין היתר לכלול שטיחים גיאומטריים ללא דמויות או שטיחים מאוכלסים בעלי מסגרות גיאומטריות או מסגרות מעולם הצומח. בפסיפסים אלה מערך אינסופי שניתן להמשיך אותו, לכאורה לכל עבר. בפסיפסים הנושאים דמויות הטיפוסים העיקריים הם : 1.
שטיחים הכוללים מדליונים מאוכלסים. 2. שטיחים גיאומטריים שמשולבים בהם חפצים או דמויות. 3. שטיחים ובהם דמויות הפזורות על פני המשטח ללא כל הפרדה. מערכים אלה שימשו במשך זמן רב. מראשית המאה הה', בכל אחד מטיפוסים אלה ניתן להבחין בטיפוסי משנה. שרידי רצפת הפסיפס המפואר בית הכנסת בחורבת מעון נתגלו במהלך סלילת הכביש אל קיבוץ ניר עוז בשנת 1957. בית הכנסת פונה לכיוון צפון-מזרח, לעבר ירושלים. בית הכנסת, פעל מהמאה החמישית-שישית לספירה, ננטש במאה השמינית, זמן קצר לאחר הכיבוש הערבי. רצפת הפסיפס, שופצה על ידי צוותי השימור של רשות העתיקות במוזיאון רוקפלר בירושלים, ותרומתה הנדיבה של סנדי גלאט, ידידת קק"ל מקנדה, והמועצה האזורית אשכול, תרמה להשבת רצפת הפסיפס למקומה, והאתר הוסדר לביקור הקהל הרחב. ברצפת הפסיפס של האולם מתוארת גפן הצומחת מאמפורה שנמצאת בחלק המערבי של האולם. שריגי הגפן יוצרים מדליונים ובהם מתוארים בעלי חיים, עופות ויונקים. המדליונים ערוכים ב-11 שורות, שבכל אחת מהן חמישה מדליונים. הסמלים היהודיים מרוכזים בצד הפסיפס הקרוב לבמה, והם כוללים מנורה בת שבעה קנים הניצבת על שלוש רגליים ומעוטרת באתרוגים, בשופר ובלולב, ובצידיה משובצים עצי דקל ואריות.
משני צידיו של כל עץ תמר מתואר זוג יונים. ברצפת הפסיפס משולבת גם כתובת הקדשה בארמית. החלק העליון של הכתובת מברך את הקהילה, ובהמשך מנציח את שמותיהם של שלושה אנשים שהרימו תרומה של שלושה דינרים לבית הכנסת באותם הימים.
במקור: "(ז)כורים לטוב כל הקהל – (שע)שו את הפסיפס הזה – ( )ד אישו ותמה ויהודה – שנתנו שלושה דינרים". בעבר הועלתה סברה כי, ייתכן והפסיפסים בבית הכנסת במעון ובכנסייה בשלאל נעשו בבית המלאכה, אשר נמצא, בעזה, סברה זו התבררה מאוחר יותר, כלא נכונה. ייתכן כי, האמנים היו בעזה, וייתכן כי, היו ספרי דגמים, אבל ברור לנו כי, הפסיפסים של עזה ומעון, לא נעשו על ידי בית מלאכה אחד. הדבר היחיד המבדיל בין יצירות האסכולה של עזה ובין כל הפסיפסים האחרים העשויים באותה המתכונת הוא המערך הסימטרי הנוקשה. כל הרצפה היא קומפוזיציה כוללת.
הדמויות שבתוך המדאליונים פונות זו כלפי זו, וכולן סימטריות ביחס לציר המרכזי.
העצמים שבציר המרכזי ניצבים במאונך, זה מעל זה. במוזיאון הפסיפסים הראשון בישראל, במעלה אדומים, מוצג פסיפס ביהכנ"ס העתיק של עזה דוד מנגן מופיע בפסיפס עזתי עתיק. בית הכנסת התגלה באקראי כאשר טרקטור שעבר במקום בשנת 1965
במטרה להתחיל לחפור יסודות לקזינו, חשף לפתע את יסודותיו ורצפת הפסיפס של בית הכנסת הגדול של עזה. בשנת 1967 כאשר שבו היהודים לשלוט ברצועה, המשיכה מלאכת חשיפת בית הכנסת בניהולו של פרופ' אשר עובדיה. פעולות החשיפה גילו כי במקום היה גם, בנוסף לבית הכנסת, מרכז קהילתי יהודי תרבותי ורוחני. במרכז בית הכנסת נתגלה הציור של דוד המלך, נעים זמירות ישראל, אוחז נבל בידו וסביבו חיות הפרא רוגעות לצלילי הנבל, ולצידו של דוד מופיע שמו "דויד" באותיות עבריות. בסטרה הדרומית של בית הכנסת נתגלה פסיפס נוסף ובו מצוירות חיות אפריקאיות עטורות מדליונים, פרי יצרתם של אמנים מקומיים מהתקופה הביזנטית שהתמחו ביצירת רצפות פסיפס. את רצפת הפסיפס תרמו באותה התקופה שני אחים, מנחם וישי בן ישוע, שהיו מוכרים כ"סוחרי העצים היהודים מעזה ים". הסוחרים לא היו אחראים רק להקמת הפסיפס אלא תרמו להקמת בית הכנסת בכלל, ולאחר בניית בית הכנסת בו היו שותפים, התקינו מכספם את רצפת הפסיפס. בכנסיית סטיפאנוס בחורבת שמע נחשפה רצפת פסיפס נדירה, בעלת דגם דומה, פסיפס הכולל מדליונים ובתוכם בעלי חיים, דמויות מיתולוגיות, סלי פרי ואמפורות. כתובות המציינות שהכנסייה נבנתה לכבודו של סטיפאנוס הקדוש. הכנסייה, אחת מכנסיות רבות במערב הנגב הצפוני המכילות פסיפסים דומים, כגון כיסופים, גרר ומגן, אשר הוקמו בצידם של יישובים גדולים מהתקופה הביזנטית, על צירי העלייה לרגל מארץ ישראל וסוריה אל דרום חצי האי סיני. בשנים 1990 – 1989 נוהלה במקום חפירה של רשות העתיקות שנוהלה על ידי דן גזית וישעיהו לנדר, ובה נתגלתה הפסיפס. לאחר חקירת הפסיפס הוא כוסה באדמה למניעת השחתתו.
לאור המידע המצומצם שהצגתי, בעבודתי זו ננסה להבין את רוח התקופה והשפעותיה השונות על האומנות היהודית, אומנות הדמות והאומנות בכלל ונדון בשאלה המרכזית : מהו היחס האומנותי בין רצפת הפסיפס במעון (נירים) לבין רצפות הפסיפס בבית הכנסת בעזה וכנסיית סטיפאנוס הקדוש בחורבת שמע ?
