חלק א' .
כיום אנו חיים בעידן תקשורתי. נכון, זהו דבר נדוש לומר, אך אנו סבורים שהקטע הבא יכול ללמד אותנו רבות (גם בעזרת כלי הניתוח של הקורס כמובן) על העולם ועל הדטרמינציה שלו עלינו. רוגל אלפר היה שנים מבקר טלוויזיה בעיתון הארץ, הוא לא חסך שבטו מאף ערוץ והרבה לבקר בציניות ובביקורתיות. עם הזמן עבר לתפקיד עורך וזה לא מזמן הוציא ספר בשם "ספיבק". גיבור הספר, יורם ספיבק, הוא סופר אימה כושל שכתב ספר אחד.  הוא מנהל מערכת יחסים עלובה ומלאת השפלות עם אשתו ופוגש בלש פרטי מפוקפק בשם רינגל הלפר בחדרי שח מט אינטרנטי, שמסבך אותו בפרשת רצח של עמית לעבודה.
 אלפר עבר ממעמד של כותב לעורך וכעת סופר מתח, תוך פרק זמן קצר מאוד. לעניות דעותינו הדבר התאפשר בזכות המדיום בו עוסק, מדיום שעוטף אותנו מכל עבר. הקטע אותו ננתח הוא אינו הספר עצמו, כי אם מאמר ביקורת שנכתב על הספר על ידי עמית או יותר נכון יהיה לומר עמיתה למקצוע- דנה רוטשילד מבקרת תוכניות וספרות בפורטל האינטרנט וואלה במוסף התרבות (ראה נספח א'). הביקורת והמבקרת אינם חוסכים את שבטם מאלפר (כמנהגו הוא) והיא מציינת בין השאר כי צפייתו הרבה בטלוויזיה היא שגורמת לו לכתוב רומן כה רדוד ושהוא כמו "הזיה פרויידינית". רוטשילד מתייחסת לסגנון החד אותו מציג אלפר בספר אך טוענת כי הוא לא טווה את העלילה טוב כפי שאמור סופר מתח וכי הוא נוטה לשעמם באופן כללי ולהזות מקרים שלא רלוונטיים. בבדיקה שערכנו גילינו כי באמת חבריו של רוגל למקצוע המבקרים אכן לא ביקרו את ספרו לחסד, אך רוטשילד להבדיל מהם ניסתה להבין ולקשור את רמתו הירודה של הספר (לטענתה) לכך שאלפר הא מבקר טלוויזיוני ונוהג לצפות המון בטלוויזיה, זהו עוד נדבך בעולם התקשורתי האופף אותנו ולכן חשבנו כי יהיה מעניין לבדוק את הביקורת של דנה רוטשילד בתור טקסט תקשורתי- על טקסט תקשורתי.