מטלת מנחה (ממ"ן) 11
קורס: 10510 – נוער, חינוך ופוליטיקה במזרח התיכון סמסטר: 2019א מרצה: ד"ר מגישה:                                                                                                                                                                         שאלה 1 (50 נק')  א.      בעיית ראשית העת החדשה במזרח התיכון, והגישה אותה מציע חגי ארליך – דורות של מרי:
עם תחילתה של העת החדשה העולם האסלמי לא יכול היה להמשיך להסתמך רק על המוסדות והערכים שלו (שהיו בעיקר מוכתבים מהדת) בכדי להתמודד עם המערב המודרני נאלצו המנהיגים ליזום רפורמות מהפכניות. הבעייתיות: 1. העובדה שמערכות החינוך היו מתוך יוזמה של מנהיגים פוליטיים ולא תוצר של החברה שערכיה היו דתיים. מערכות החינוך ניבנו מ"למעלה", בהתאם למדיניות המנהיגים בניגוד למערכות החינוך הדתיים מסורתיים שהיו חסינים לשינויים, המוסדות הממלכתיים שהוקמו השתנו ועברו שינויים בהתאם להיסטוריה והכלכלה. 2. המודל של מערכות החינוך הממלכתיות היה העתק מהמערב, משמע מערכת אשר דרשה עמידה בתנאים מוסדרים ונוקשים. 3. מערכת החינוך המודרנית לא הכשירה מנהיגי דת שינהיגו חברה דתית אלה הכשירה את הנוער לקחת חלק ולתרום למדינה דרך קבלת הכשרה צבאית ומדינית. לאור כל זאת ניתן להבין כי מי שקבע את העת החדשה הינו הגורם המערבי ולא מזרח תיכוני, מציאות שמנעה התפתחות טבעית של המזרח התיכון. חגי ארליך מציע את הגישה האוריינטלית, "החינוך המודרני כפי שיזמוהו שליטי המאה התשע עשרה הכשיר אפוא בני אדם צעירים ומעורבים בחיי הכלל. הוא יצר שכבת גיל חדשה – הנוער המשכיל".  הנוער שהיה מורגל לחסות הדתית לחצרות מסגדים ואשר נקרע מחסות החברה המסורתית, נדרש לשינוי מהותי, לימודים בכיתות, תחרותיות, הם נדרשו להישגים, נטמעו בהמון אנונימי ונחשפו לתרבות חדשה שאותה נאלצו לסגל מה שיצר להם מצוקה אישית כיוון שמאחור נותר מודל המשפחה הפטריארכלית היציבה שהפכה לסמל לבורות וחולשה.  ב.      חשיבותו של הנוער המשכיל להיסטוריה של המזרח התיכון מראשית המאה ה-20:
ארליך טוען כי ישנו קשר בין החינוך המודרני לבין הנוער המשכיל שהפך להיות דור היסטורי. משמע, הכנסת החינוך המודרני למזרח התיכון הייתה יוזמה של השליטים והיא זו שיצרה את שכבת הנוער המשכיל אשר פנה לפוליטיקה. הנוער שחונך בחינוך המודרני יצר מעמד חברתי, שלא פעל למען האינטרסים האישיים שלו עצמו או למען מצוקותיו, אלה למען – הנוער המשכיל הגיעה מעצם החינוך שניכפה מלמעלה ע"י השליטים והמנהיגים (כפייה של המדינה), שיצר שכבה משכילה שהחלה להתגבש בערים, והיא שהביאה לשינויים דרך רעיון הלאומיות.
ג.        השוואה בין גישתו של ארליך לזו של שיליוביץ :
בגישתו של ארליך ישנה התייחסות לתקופת התפתחות מערכת החינוך ברצף ללא התייחסות לעליות והירידות והוא טוען לקשר בין התפתחות החינוך ללאומיות. לעומתו שיליוביץ מתייחס למאה ה-19 לאימפריה העות'מאנית ולמצרים כמערכת מפוצלת שעברה קשיים הוא סוקר את כל התקופה מהכיבוש הצרפתי ב-1798 ועד לכיבוש הבריטי ב-1882. להלן השוואה בין הגישות:
1.      התפתחות מערכת החינוך המודרנית:
בלב האימפריה (איסטנבול) – שיליוביץ לא מתייחס להתפתחות מערכת החינוך באימפריה העות'מאנית. אך עם זאת ממעיט מחשיבות הכיבוש הצרפתי (במצרים) "קשה להעריך בדיוק את תרומת הכיבוש של צרפת לחיי המצרים"  כמו כן –
במצרים:
1.הפאשא מחמוד עלי:  ששלט במצרים בשנים 1805-1849, לדברי ארליך מפעלו של מחמוד עלי התמקד ביצירת עוצמה צבאית בדגם מערבי. תחום החינוך אורגן בידי "משרד בתי הספר", הוא יצר בית ספר להנדסה בקהיר, ובנה מערכת חינוך מותאמת לצרכי הצבא. "שיח' רפאעה רפע אל טהטאוי, המחיש בימים ההם בעצמו את עוצמת התמורה"  טוען ארליך, רפאעה שהיה מנהל בית ספר לשפות מונה ע"י מחמוד עלי כראש משלחת של תלמידים צעירים שיצאה לפריז לקבל הכשרה מקצועית.
לעומת ארליך, שיליוביץ ממעיט מתרומתו של מחמוד עלי ומדגיש את הקשיים במערכת החינוך בתקופתו, –
2.      תפקיד המיסיון בפיתוח ההשכלה וכתשתית לצמיחת הלאומיות באזור:
ארליך יוצר קשר בין בתי הספר של המיסיון לבין התפתחות הלאומיות הערבית. "בתקופת דיונינו חלה בפעולות המיסיונרים תמורה גדולה – בעקבות המעבר להפצת השפעתם באמצעות פיתוח רשת החינוך המודרני".  ארליך סוקר את הקמת בתי הספר המיסיונרים הקתולים הצרפתים והקמת בית הספר המיסיונרים הפרוטסטנטי האמריקאי בבירות, בית –
שאלה 2 (50 נק') מאמרו של ריד א.התקופה בה עוסק המאמר :  1882-1922 , תקופת הכיבוש הבריטי ועד אחרי מלחמת העולם השנייה. המרחב הגאוגרפי הינו – מצרים. התזות העיקריות של המאמר: המאמר  עוסק בתמורות בחינוך במהלך המאה ה- 19, שעיקרם הוא התפתחות זרם החינוך המודרני והשפעתו על החברה במצרים, שנכבשה ע"י בריטניה בשנת
1 882 והוא ממחיש את הקשר בין ההשכלה המודרנית המתפתחת לבין ניעות חברתית במצרים.  1. מדיניות החינוך הבריטית: לדברי ריד הבריטים הם שהחליטו את מרבית ההחלטות החשובות התחום החינוך, ובכך עיצבו את הפיתוח של המקצועות החופשיים. בתרופתו של קרומר – החינוך היה בתחתית סולם העדיפויות , הוא צמצם את מספר הסטודנטים, הנהיג שכר לימוד ויצר "אנגליזציה" שלשל סגל ההוראה וספרי הלימוד. זאת מתוך אינטרס למגר היווצרות מעמד שינהיג לאומיות. לעומתו גורסט שהחליף את קרומר ב1907 הרחיב את מערכת החינוך, הנהיג מלגות לעניים, והחל להחזיר לבתי הספר את צביונם המצרי.  חשוב לציין מגמה נוספת שהתרחשה בחינוך לדבריו של ריד , דרישות מערכת החינוך הוקשחו, והחינוך האסלמי היה רופף ובלתי – ציבוריים בתום לימודיו. היתה תופעה של סירוב לעסוק בהוראה וניסיון להמלט ממנה.