אלימות תקשורתית בקרב בני נוער
| מוסד לימוד | אוניברסיטת בר-אילן |
| מקצוע | קרימינולוגיה |
| שנת הגשה | 2005 |
| מספר מילים | 9329 |
| מספר מקורות | 72 |
תקציר העבודה
"לפני שנים אחדות לקחתי את אחייני הצעיר ירון לסרט לפי בחירתו. ירון בחר בסרט "אקשן". ישבתי במושבי ו"שקשקתי". לפי תגובות הצופים שסביבי, לא התרשמתי שהם פחדו וסבלו כמוני. נדמה לי שהגיל הממוצע של הצופים היה לא יותר מ-14! נזכרתי בכך כששמעתי שהסרט "גלדיאטור" זכה בפרס האוסקר לסרט הטוב של השנה. ראיתי את הסרט.
אני מודה: הסרט היה מרתק, הרקע ההיסטורי היה מעניין, התלבושות והתפאורה היו מצוינות. אבל האלימות… בסוף הסרט הרגשתי כאילו הייתי אחד מהיושבים בקולוסאום בימי הקיסרות הרומית. כאילו אני הייתי בין המריעים לאלימות הקשה שהוצגה בפני 2000." (קרן אטינגר, בתוך אתר האינטרנט 'סנונית') מבוא
האם התקשורת משקפת את האלימות בחברה הישראלית או שהיא יוצרת אותה? יש הטוענים כי קיים קשר בין אמצעי תקשורת לבין אלימות: ידיעה מלפני מספר שבועות גילתה שבני נוער שהכו עובר אורח תמים עד אובדן הכרה ולגרימת נזק מוחי קשה, החזיקו בביתם קלטת וידאו של הסרט "רוצחים מלידה", אשר בו מעשי האלימות קשים ביותר.
"סרטי פולחן" רבים של בני נוער כוללים קטעים קשים מאוד של אלימות, רצח, אונס וסמים. בתוכניות האקטואליה המשודרות בשעות שבהן צופים גם ילדים וצעירים משדרים תמונות שאינן עוברות כל "סינון" או פיקוח. בנוסף, ילדים משחקים במשחקי מחשב מלהיבים שבהם המטרה היא לדרוס, לפצוע, להרוג ולהשמיד. הורים מודאגים כותבים לעיתונות דברים ברוח דואגת וחוששים מפני האסון שיביא האינטרנט על הילדים. ילדים הם צעירים, כוח השיפוט שלהם לא תמיד נכון ואפשר בקלות לפתות אותם. הם כלל לא מרגישים שמדובר בפיתוי. ובל נחשוב שהאלימות היא מנת חלקם של בני הנוער בלבד. גם הסרטים המצוירים והתוכניות לקטנים גדושים אלימות.
רק לאחרונה גל אלימות קשה גבה קורבנות רבים ובעיתונות היומית גדשו הכותרות: בני נוער שיכורים פגעו בעובר אורח, נער רצח את חברתו, קטינים אנסו באכזריות בת כיתתם, צעיר נרצח במהלך קטטה בחצר בית הספר. אחוז גבוה של בני הנוער צורכים סמים ואף סוחרים בהם. ניתן למנות סיבות רבות לאלימות הגואה במדינה:
המצב הביטחוני הקשה שמשרה על כל החברה תחושה קשה, קבוצות רבות בחברה שחשות תסכול וזעם כלפי הממסד, פשיעה מאיימת בכל מקום ועל כל אזרח. האם האלימות שאנו רואים באמצעי התקשורת מגבירה את ההתנהגות האלימה אצל ילדים ובני-נוער שלנו או שמא רק משקפת אותה? האם החשיפה מגיל צעיר לזוועות אינה מעמעמת את הרגישות למעשים כגון אלה שהוזכרו? לכל הדברים האלה יש משמעות גדולה ביותר למה שנוגע לילדות וההתבגרות.
הילדות, היא תוצר של סביבה שבה צורה מסוימת של מידע שנשלטה לחלוטין על ידי המבוגרים, הוקנתה לילדים בהדרגה ובדרכים שנחשבו לקליטות מבחינה פסיכולוגית. קיומה של הילדות היה תלוי בעקרונות של מידע מווסת ולימוד הדרגתי. אולם, אמצעי התקשורת הרבים כמו: הטלוויזיה, רדיו, אינטרנט ועיתונות יצרו תהליך של הוצאת השליטה על המידע מידי הבית ובית הספר וכך השאירו את המידע פרוץ בפני כל מי ומי כולל הילדים ובני-נוער. בעבודה זו אנסה להסביר את הקשר של אמצעי התקשורת כקבוצה, לאלימות המשודרת ונצפית אצל ילדים ובני-נוער: אסביר מהי תקשורת כקבוצה אלימה, תפקידה, השפעותיה הטכנולוגיות בעולם, וכן השפעותיה בחברה. כמו כן, אסביר מהי אלימות, השפעות האלימות על ידי התקשורת וכן מסרים שלילים המעוברים באמצעות המדיה התקשורתית. בנוסף, אציג ביקורת כנגד הטענה שתקשורת משפיעה באופן אלים על ילדים ובני-נוער.
