לשון הרע במשפט העברי

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח
שנת הגשה 2005
מספר מילים 2029
מספר מקורות 10

תקציר העבודה

עבודה במשפט עברי בין המשפט העברי לדין הישראלי בסוגיית לשון הרע ישנו פער גדול. חלקו נעוץ במשקלם השונה של הערכים הבסיסיים ובעיקר בחופש הביטוי והשמירה על שם טוב. למרות זאת בפסיקת בתי המשפט ניכרת השראת המשפט העברי.
כאשר אדון בשאלת התייחסותו של הדין העברי לפרסום עליו מתלבט ראובן אדגיש את הניגודיות בתוך המשפט העברי עצמו, וההתייחסות לכך בדין הישראלי כיום.
מהו לשון הרע? לשון הרע הידועה גם כהוצאת דיבה היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם או תאגיד בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית. פרסום לשון הרע יכול להיעשות בעל פה, בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. כל ביטוי על שלל צורותיו, חשוף לתביעה מצד גורם שקרא ונפגע.
לשון הרע; והוא המספר בגנות חברו, אף על פי שאמר אמת.  אבל האומר שקר, מוציא שם רע על חברו נקרא.  אבל בעל לשון הרע–זה שיושב ואומר כך וכך עשה פלוני, וכך וכך היו אבותיו, וכך וכך שמעתי עליו, ואומר דברים של גנאי:  על זה הכתוב אומר, "יכרת ה', כל שפתי חלקות–לשון, מדברת גדולות" (תהילים יב,ד). אמרו חכמים, על שלוש עבירות נפרען מן האדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא–עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים; ולשון הרע, כנגד כולם.  ראשית אציין את הסעיפים בדין הישראלי שעליהם המקרה הנדון:
–