שסעים בחברה היהודית בישראל על בסיס דת והשסע בין דתיים לחילוניים עבודה סמינריונית תוכן העניינים
מבוא
השסע ומקורותיו הסטאטוס קוו החקיקה הדתית בכנסת ההיבט החברתי אינטגרציה חברתית היבטים גיאוגרפיים-מרחביים ההיבט המשפטי שאלת מיהו יהודי נושא השבת שאלת השירות הדתי של בחורי הישיבות נושא הכשרות ניתוחי מתים הפלות קבורה ההיבט הפוליטי פלגים עיקריים בציבור החרדי בישראל סיכום ביבליוגרפיה מבוא
לאחרונה , הולכים וגוברים  המתחים בשאלות דת ומדינה  והחיים המשותפים של חילוניים ודתיים .מתחים אלו משקפים חוסר זהות חברתית  וחוסר  הזדהות קולקטיבית  עם פלג מסוים של החברה, הגורמים לסכסוך  בין שני  המחנות חילונים וחרדים  . הקונפליקט בין דתיים לחילוניים בחברה הישראלית נעוץ בהשקפות עולם שונות ולעיתים אף מנוגדות.
השקפות עולם אלו קשורות באוריינטציות בסיסיות שונות המשפיעות על היחס לחברה. אין ספק שהויכוח בין דתיים לחילוניים מתמקד סביב בעיות בסיסיות של החברה הישראלית.
הויכוח הוא על אופיו ומהותו של הקולקטיב הישראלי או על מידת הרציפות וההמשכיות של התרבות, ההיסטוריה והדת היהודית.
הקונפליקט הדתי-חילוני מדומה  ל"חומר נפץ" חברתי, מארבע סיבות עיקריות:
1.
האידיאולוגיה של  הקונפליקט-  המקשה על מציאת פשרות.
2.טריטוריה   כל צד נוטה במידת מה להסתגרות גיאוגרפית, חברתית וחינוכית.
3.פוליטיקה-  התארגנויות בארגונים ובמפלגות למלחמה בכפיה דתית מצד אחד  ומפלגות דתיות ו"האגודה לשמירת קודשי ישראל" מצד שני.
4.אמונה- הבדלי הפרשנויות  ומגוון הזרמים  – כל צד  דבק  בנוהגים ובפרשנות  משלו.
החיים הופכים לנושא  השנוי במחלוקת , שיווי המשקל במערכות היחסים  מתערער,  נושאים שהודחקו במהלך  החיים המשותפים  צצים ומופיעים לפתע, המחלוקות מתרחבות ומעמיקות עד לידי יצירת תהום שאינה ניתנת לגישור בין הצדדים. בבואנו לדון בחברה היהודית בישראל, ניתן להראות כי החברה היהודית בישראל אינה קולקטיב אחד אלא מורכבת מחברות שונות ותת-תרבויות .
החלוקה היא כה ברורה עד כי חוקרים רבים, כפי שיפורט בהמשך, מתייחסים ל"שסע" שבין הדתיים לאלו שאינם דתיים ובמיוחד בין החרדים לחילוניים. השסע בין דתיים ושאינם דתיים  הוא אולי השסע החריף ביותר בקרב היהודים בישראל. במהלך מאות השנים האחרונות נוצרו כמה מודלים של שילובי דת ומדינה – תיאוקרטיה בקצה אחד של הקשת, בה הדת והשלטון חד הם; הפרדת דת מהמדינה בקצה השני. בין שני הקטבים יש מודל בו הכנסייה היא רשמית (שייכת למדינה, כמו באנגליה), ומודל בו הקהילות הדתיות מוכרות ע"י המדינה ולעתים גם מתוקצבות על-ידיה (גרמניה, אולי ישראל). ישראל מצויה על פרשת דרכים בכל הנוגע לזהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית. סקרי דעת קהל מעלים, כי מבין כל נושאי המחלוקת, המטריד ביותר הוא השסע בין חילונים לדתיים וההתנגשות בין הדת למדינה. סקר     העלה,  כי % 56 סבורים, כי הפער בין דתיים לחילונים הוא מטריד מאוד ועוד % 26 סבורים  כי הוא מטריד. השסע הזה, על-פי הסקר, עולה בחומרתו בעשרות אחוזים על מתחים  אחרים בחברה . שסע זה עלול , אם יחריף להוות איום מהותי על לכידותה של המדינה וכתוצאה מכך על יכולתה להתקיים. כמו כן נמצא בסקר  כי כ- %80 מן הציבור סבורים, כי יש סיכוי  גבוה שהמחלוקת בין דתיים לחילונים תביא בשנים הקרובות להתפרצות אלימה. כ- %68 סבורים שהשפעת הגוש הדתי על הפוליטיקה חזקה מן הרצוי. 63% מהציבור תומכים במתן מעמד משפטי בישראל לזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי בדומה לזה של האורתודוכסי. %64 תומכים בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת.  מול הרצון הזה של הציבור ממשיכות רשויות השלטון והממסד הדתי בשלהן, לעתים בתוספת הקצנה והחמרה.
בדו"ח שהגישה לוועדת זכויות האדם של האו"ם, כחלק מחובתה כאחת המדינות שחתמו ואשררו את האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות, מודה ממשלת ישראל, כי בשל המבנה הפוליטי מתקשה המדינה לקיים במלואו את עקרון חופש הדת והמצפון. עקרון זה הוא חלק בלתי נפרד מזכויות האדם והאזרח המוכרות במשפט הבינלאומי. כולנו רוצים להאמין, שרצח ראש הממשלה על רקע של פסיקת הלכה קיצונית הוא אירוע חריג. אך המציאות שבה מיעוט כופה את השקפתו ההלכתית על הרוב תוך שימוש באלימות פוליטית מוכרת לנו היטב. היא בבחינת הכלל, לא החריג.
אלה הטקטיקות אותן נוקטים ראשי המפלגות הדתיות כדי לקדם חקיקה דתית לשימור המונופול שלהם וזכויות היתר כנגד דעת רוב הציבור.