אלימות קבוצתית דתיים
| מקצוע | קרימינולוגיה |
| מילות מפתח | הקשר שבין תפיסה דתית לבין עמדותיהם של אנשי חינוך ביחס לשימוש באמצעי ענישה אלימים בפורומים שונים בבית הספר. |
| שנת הגשה | 2005 |
| מספר מילים | 9378 |
| מספר מקורות | 25 |
תקציר העבודה
הענישה הגופנית כחלק מחינוכו של הילד הייתה נפוצה כבר בתקופות העתיקות של האנושות.
האלימות במהלך חינוכו של הילד נתפסה כמוצדקת ודרושה להתפתחותו התקינה. אך יחד עם זאת הדעות בנושא זה לא היו אחידות והיו נתונות לשינויים עפ"י רוח התקופה והושפעו מדעות מסורתיות ודתיות מחד (הספרות ההלכתית ביהדות לדוגמא) ומאידך מדעות מדעיות (פסיכולוגיה למשל). עפ"י רוב שימש הצידוק הדתי להסברת תפיסת העונש הגופני כחיוני עד כדי כך שבתקופות מסוימות הוגדרו הורים אשר לא נקטו בדרך של ענישה גופנית כ"מזניחים". הבסיס לתפיסה זו היה פרשנות לפסוק "חוסך שיבטו שונא בנו". פסוק זה היווה את הגורם אשר חיזק את הגישות שצידדו בענישה הגופנית. לעומת העולם הדתי העולם האזרחי עבר תהפוכות בנושא זה. אם עד למאה השנים האחרונות התירו חוקי הארצות להיעזר בעונשים גופניים לצורכי חינוכו של הילד הרי שכיום המגמה של רשויות החוק השונות בעיקר במדינות המערביות הנה, לאסור כל שימוש בסוג ענישה זה ולהעדיף ענישה אלטרנטיבית.
תפיסות אלה נובעות מדעות מדעיות שטענו, שהענישה הגופנית הנה אכזרית ומזיקה לחינוכו של הילד. מנגד, קיימות גם דעות מדעיות שלא רואות דפוס ענישה זה כשלילי וכמזיק לילד ומתייחסות אליו בהבנה. השאלה העולה מכך הנה: האם יש קשר בין תפיסה דתית לבין ההסכמה לשימוש בדפוס ענישה זה. לפני שסוקרים את הפסיקה ההלכתית ישנו צורך לציין כי, החינוך החרדי בניגוד לחינוך הממלכתי דתי והממלכתי הנו חינוך עצמאי, ועפ"י רוב דרכי החינוך הנהוגות בו הנם עפ"י תפיסות מסורתיות. יש מקום לסייג ולומר, כי הפסיקה ההלכתית בנושא זה של החינוך אינה אחידה, ולכן ככל מסגרת חינוכית התפיסות תהיינה עפ"י הנוהג המקובל. עפ"י המחקר, הפסיקה ההלכתית היהודית הייתה במקרים מסוימים נתונה להשפעתם של גורמים בסביבת חייהם של הקהילות היהודיות השונות. כך למשל בסוגיית החינוך. מוריס (1960) מסביר כי כבר בעת העתיקה בבתי הספר ההלניסטים הרומיים יחסו חשיבות לענישה הגופנית במהלך חינוכו של הילד. בתי הספר היהודיים בגלות (אסיה ואירופה) יחסו אף הם, בדומה לשכניהם, חשיבות לענישה הגופנית ולדרכי החינוך של הגויים, אולם תוכן החומר הנלמד כשלעצמו, היה שונה (גרוסמן, 1995; מוריס,
1 960). דוגמא: בתימן היה נוהג להכות את הילדים במהלך חינוכם. תפיסה זו הייתה עפ"י תפיסות רומיות ויווניות לפיהן עונשי הגוף אינם מזיקים, אלא עצם הענישה הגופנית באה למעשה להבהיר לילד את חומרת מעשיו ולהזהירו לבל יחזור עליהם בעתיד (בן דוד, 1980). תקציר………………………………………………………………………………………..1
מבוא………………………………………………………………………………………….2
שיטה………………………………………………………………………………………….16
תוצאות……………………………………………………………………………………….18
דיון……………………………………………………………………………………………..22
בבליוגרפיה……………………………………………………………………………………24
נספחים………………………………………………………………………………………
