תקציר "אנו עומדים על סף תקופה בתולדות האדם שלא הייתה כמוה בכל ההיסטוריה האנושית. אומות שהיו כפופות עשרות ומאות שנים לשלטון זר – פורקות מעליהן עול זרים ועומדות ברשות עצמן… העמים הדלים אינם מוכנים עוד להשלים עם מעמדם העלוב. העמים העשירים מתחילים להבין כי לא יתכן עוד לקיים לאורך ימים את הפער המפלה בין שבעים לרעבים נעדרות השכלה וסרות כל… משימות הסיוע הכרחיות – לעתידה, בטחונה, ושגשוגה של ישראל. במילוי משימות אלה למען עצמה מסייעת ישראל ביודעין ולא ביודעין לארצות החדשות. היא מסייעת במתן העזרה היעילה והמוחשית ביותר:
בהיותה דוגמא ומופת…" (בן גוריון). האומנם? בקטע מתוך נאומו זה של בן גוריון, אשר נאמר לפני מעלה מארבעים שנה,  מתגלה החזון לצד המציאות. האידיאל לעומת הצורך.  מדינת ישראל, מדינת צעירה בשנותיה הראשונות, משמשת כ'דוגמא ומופת' למדינות רבות בעולם בתחומים ככלכלה, חקלאות, חינוך, בריאות וכדומה. מדינת ישראל, שמהותה וחזונה נשען על המקורות היהודים ועל השאיפה להיות 'אור לגויים', פועלת בזירה הבין לאומית כמעט מרגע היווסדה בעזרה וסיוע למדינות מתפתחות באסיה ובדרום אמריקה. אך יחד עם החזון והאידיאל – מופיע בדבריו של בן גוריון גם האינטרס – 'משימות הסיוע הכרחיות – לעתידה, בטחונה ושגשוגה של ישראל'. ביקשתי לעשות עבודה זו מתוך רצון להאיר את פועלה של מדינת ישראל במדינות עליהן כמעט איננו שומעים, אלא אנו מתכננים טיול גדול או במקרים של אסון טבעי. בראשי זכורים אסונות כצונאמי אשר התרחש באסיה ב- 2003, רעידות האדמה בסרילנקה ובהודו ועוד מיקרים דומים אשר בעיקבותם נמסר כי מדינת ישראל שולחת משלחות סיוע, מדיניות או פרטיות. משלחות אלו עוררו בי גאווה רבה יחד עם סקרנות –  מה למדינתנו יש לתת למדינות עצומות אלו, אשר בחלקן אף אינן מעונינות בסיוע?
שמא עלינו לזוז אחורה ולתת למעצמות כלכליות כמו רוסיה, ארה"ב, בריטניה וצרפת לפעול ב'מגרש של הגדולים', שהרי אנו בעצמנו מסתייעים בכלכלה חיצונית – ומאיפה לנו המשאבים להשקיע באחרים? במהלך המחקר, גיליתי גם את גודל חלקו של המגזר הפרטי – ומכך, גם את החשיבות הגדולה שיש לתהליכים אלו לכלכלתה של ישראל, להתפתחותה ולשגשוגה – כדבריו של בן גוריון, אך אז נשאלת השאלה – האם נחלש החזון?
מבוא
       למרות כל התהיות, ניגשתי לעבודה בתקווה גדולה ובאופטימיות רבה. בתהליך נחשפו לפני מספר מסמכים, עליהם אפרט בהמשך, אשר חשפו לפני מדיניות כלכלית בעייתית, ביקורות חוזרות ונשנות מצד מבקר המדינה, ניהול בעייתי ודעיכה. ובכך נשאלת השאלה במחקר זה – האם באמת אנו פועלים רק לאור חזון  הומניטרי או שמא עלינו  לבדוק עצמנו האם על ידי הענקת הסיוע אנו פוגעים בעצמנו? האם הפגיעה היא כלכלית? תדמיתית?
הגוף הרשמי המטפל כיום במדיניות הסיוע של מדינת ישראל הוא "המחלקה לשיתוף פעולה בין- לאומי" (מש"ב) – עליו ארחיב את הדיון. לצדו ובשיתופו פועלות חברות פרטיות וארגוני סיוע הומניטריים כ'לתת', 'כוח לתת', 'הסיוע הישראלי המעופף' ועוד רבים וטובים אשר עושים כל שביכולתם לעזור, ובכך מושיטים יד לעמים רבים – וגם לעמנו שלנו.
מבוא     .           .           .           .           .           .           .           .           .           .           .           3
1 . בניית מדיניות הסיוע
1 .א. התפתחות מדיניות הסיוע         .           .           .           .           .           .           .

1 .ב. מדוע למעשה ישראל .           .           .            .          .            .          .            .          .

2 . פני הסיוע
2 .א. פרוייקטים מיוחדים.            .            .             .           .           .         .            .          .

2 .ב. היקף הסיוע   
2 .ב.1. סיוע בנתוני כוח אדם.

2 .ב.2. סיוע בנתונים כלכליים.

3 . סיוע באירועי חירום.

3 .א. רעידת האדמה בהודו.

3 .ב. הצונאמי.

4 . ביקורת     
4 .א. ביקורת מדינית – דיפלומטית.
4.ב. ביקורת כלכלית.
5. סיכום            .           .           .           .           .           .           .           .           .           .           .           ביבליוגרפיה