הצעת מחקר לעבודת קיום קורס בנושא: שנות ה-20 במקסיקו ובניית מערכת חינוך   כגורם תורם לייצוב דמוקרטי שם הקורס: מדיקטטורה לדמוקרטיזציה באמריקה הלטינית (12024) תוצאות המהפכה והשלכותיה תוצאותיה החברתיות של המהפכה ניכרו בתחומי חיים רבים, אך בתחום החינוך ניכרה לה משמעות מרחיקת לכת. בעבודה זו אציג את תרומתם והשפעתם של רעיונות המהפכה אשר הביאו לפריחתה החברתית והרוחנית של מקסיקו ולהקמתה של מערכת חינוך אשר היוותה מסגרת כוללת להפצת תכנים לימודיים, תרבות ואומנויות יפות (מוזיקה, פיסול, ציור ועוד). דגש רב יושם לפועלו ותרומתו של חוסה וסקונסלוס בהפצת הרעיונות החדשים ויישומם הלכה למעשה. שאלת המחקר לאור התמורות וההשפעות רחבות ההיקף שנודעו למהפכה המקסיקנית על אופייה ואורחות חייה של המדינה בכלל, ועל דמותה של מערכת החינוך ותרבותה של המדינה בפרט, מעניין לבחון את הזיקה שבין חינוך ודמוקרטיה. האם מערכת חינוך שנבנתה בשנות ה-20, ונשארה על כנה עד היום, יכולה להוות בסיס עליו ניתן לפתח משטר דמוקרטי?
השערת המחקר   חינוך ודמוקרטיה מזינים זה את זה ותורמים האחד לחיזוקו של השני. השקעתה הכבירה של מקסיקו בשנות ה-20 בחינוך ותרבות, הן בהיבט של הקצאת משאבים כלכליים והן בהיבט הערכי של חשיפת הנושא והעלאתו לתודעה הלאומית, תרמו תרומה חשובה ומשמעותית להשרשת רעיונות המהפכה, הנחלתם לדורות הבאים ובנייה מחדש של חברה וכלכלה מקסיקנית בעלת תרבות פוליטית ודמוקרטית.
תוכן עניינים
נושא                                                                  עמוד רקע                                                                       3-4
מעצמאות לאוטוקרטיה (דמוקטטורה)                              5-6
מערכת החינוך בתקופת חוסה וסקונסלוס (1924-1920)           7-11
מערכת החינוך כגורם תורם לייצוב משטר דמוקרטי              12-15
סיכום                                                                      16         ביבליוגרפיה                                                              17
ר ק ע המהפכה המקסיקנית
1 920-1910: תחילתה של המהפכה המקסיקנית בנובמבר
1 910 בהתקוממות בהנהגתו של הליברל פרנסיסקו מאדרו. התקוממות זו נועדה להביא לסיום שלטונו הרודני של פורפיריו דיאס, הקאודיליו שהגיע לגבורות ושלט במקסיקו ברציפות למעלה משלושים שנה.
בקרב העם המקסיקני נוצרה ציפייה והחל ויכוח בין שני מחנות עיקריים: הקבוצה הראשונה, המבוססים מבחינה כלכלית וחברתית שחסרו כוח פוליטי אך סברו כי יש להנהיג תקופת מעבר בתום תקופת שלטונו של דיאס וקודם תחילת התהליך הדמוקרטי. לדעתם, בשלטון ובהנהגת המדינה צריכה לעמוד עילית אינטלקטואלית ('מפלגת המדענים'). הקבוצה השנייה, האמינה ברעיונות ליברליים לפיהם לעם יש יכולת בסיסית לנהל את חייו המדיניים באורח דמוקרטי ולבחור מתוכו את הראוי לשלוט. בשלהי 1911, מתרגם מאדרו הליברל את הישגי ההתקוממות לניצחון מוחץ בבחירות לנשיאות ומתחיל בנקיטת פעולות לשם קידום דעותיו: הקמת מפלגה החורטת על דגלה בחירות חופשיות לנשיאות המדינה; ארגון מערכת בחירות. חרף ההתלהבות והאהדה לה הוא זוכה, קמים לו גם מתנגדים: איכרים אינדיאנים ובראשם אמיליאנו סאפאטה הדורשים בעלות על קרקעות ופועלי תעשייה המצפים להטבה בשכרם ובתנאי עבודתם. נוסף על מתנגדים אלה, חוששת קהילת המשקיעים הזרים מקריסת שלטונו של דיאס ומתפתחת בקרבה איבה כלפי הנשיא החדש. בפברואר 1913 מודח מאדרו בהפיכה צבאית עקובה מדם המונהגת ע"י הגנרל ויקטוריאנו הוארטה ומתחוללת במקסיקו מלחמת אזרחים. במשך 18 חודשים מתחוללים קרבות בהם מקפחים את חייהם עשרות אלפים ונזק חומרי רב נגרם למדינה. השלב הבא של המהפכה הביא לעימותים בין ראשי המהפכנים לבין עצמם; סאפאטה ופרנסיסקו וייה (פנצ'ו) נגד ונוסטיאנו קרנסה שטען לכתר הנהגת המדינה על סמך היותו המפקד העליון של הצבא החוקתי. ב-1914 נוטש הוארטה את השלטון וקרנסה בעל החושים הפוליטיים המחודדים עומד בראש המדינה. לאור ניסיון העבר, הוא מפרק את המכונה הצבאית שהקים דיאס ומנסה לגבש ממשל חזק אשר יוכל לבצע שינויים חברתיים וכלכליים. משטרו של קרנסה זוכה בכבוד ונוחל הצלחה במגעים הבינלאומיים. אל מול ההישגים החוץ מדינתיים, מתקשה שלטונו להתמודד עם המליציות העממיות החמושות ועם האינטרסים המנוגדים של הפסיפס האנושי המורכב במדינה. עידן האלימות חוזר. אלוורו אוברגון שעמד לצידו של קרנסה וקשר קשרים עם חוגי הפועלים נחשב כמועמד הטבעי להחליפו. אולם, אי רצונו של קרנסה לפנות את הזירה הפוליטית יצר תנאים להתנגשות אלימה נוספת. ואכן, במאי 1920 פורצת התקוממות. קרנסה נמלט מהבירה ובנמל ורה-קרוס נתפס ומוצא להורג.
בנובמבר, לאחר הבחירות, מתמנה אוברגון כנשיא החדש.              –