עבודה סמינריונית בנושא שיתוף הציבור בשלטון המקומי באמצעות המנהלים הקהילתיים. לצד ייעודה העיקרי והראשי של הרשות המקומית בישראל כספקית שירותים מידיים לתושבים, היא נתפסת גם כביטוי דמוקרטי ישיר להבעת רצונות הציבור, גוף המייצג את המימשל בדרך מסויימת אך נגיש ממנו. כחלק ממגמה בעולם שהחלה בשנות השמונים והתשעים בעיר ירושלים, בשנת 1992, החליטה מועצת עיריית ירושלים להקים מינהלים קהילתיים בשכונות העיר. מינהלים אלה הוקמו מתוך רצונו של טדי קולק, ראש העיר המיתולוגי של ירושלים דאז, בעיקר להאצת התהליכים הדמוקרטיים בתחום המוניציפאלי ובשימת דגש על מעורבות התושבים בניהול השכונתי, וכן על מגמות של ביזור פוליטי ומינהלי, ובכללן האצלה הדרגתית של סמכויות השלטון המרכזי לידי השלטון המוניציפאלי, ואף לקהילה ולשכונה. אחד מתפקידיו המרכזיים של המינהל הקהילתי הוא לסייע לעירייה, לתושבים ולנותני השירותים לשפר את השירותים העירוניים בתחומי החברה, הסביבה, הרווחה והחינוך.