השוואה בין התנועות האסלאמיסטיות המתונות יותר לבין התנועות הקיצוניות יותר:
שונה:

1 – תכפיר : סוגיית התכפיר מהווה סוגיה מרכזית באסלאם, אשר מסייעת להבחין בהבדל שבין אל-קעידה לתנועת האח"ס. הפירוש של תכפיר באסלאם הוא האשמת מוסלמים בכפירה.
תנועת האחים המוסלמים לא מאמינה בתכפיר. האח"ס מאמינים כי כל המוסלמים שווים ואין לפגוע בהם, הזכות להחליט האם המוסלמי הוא טוב או לא, שמורה רק לאללה ביום הדין ("דעאה ולא קדאא") לפי הטקסט של חסן אל-בנא, Basic Teaching, ניתן לשים לב בבירור שתנועת האח"ס נמנעת מלעשות תכפיר. כראייה לכך ניתן לראות שאל-בנא טוען שהאומה המוסלמית היא מעל הכל. העובדה שהאח"ס לא עושים תכפיר מהווה סוד כוחם בצבירת הפופולאריות שלהם באסלאם. למרות שחסן אל בנא שם דגש על כך שלא יהיה תכפיר, סייד קוטוב האמין במושג התכפיר וזאת בשל העינויים שעבר בשהותו בכלא. בניגוד גמור לתנועת האח"ס, אל קעידה, עושה תכפיר ומאמינה שיש מוסלמים כופרים – מוסלמי שלא הולך בדרך הישר.  האידיאולוגיה של אל-קעידה מבוססת על זו של דוקטור עבדאללה עזאם שאחד ממרכיביה הוא המגן האנושי – אם יש מטרה צריך להגיע אליה בכל מקרה – המטרה מקדשת את האמצעים. הכוונה היא במידה ורוצים לפגוע במספר חיילים צריך לעשות את זה, גם אם אנשים חפים מפשע יהיו בסביבה ועלולים להיפגע. דוגמא לפעולת תכפיר: אל קעידה תשלח מתאבד להתפוצץ עם עוד 60 מוסלמים במטרה להרוג חייל אמריקאי. כראייה לכך, ניתן לשים לב  ש-99% מקורבנות אל-קעידה הם מוסלמים. כתוצאה מהעובדה שאל-קעידה מאמינים בתכפיר, היא בעלת תמיכה נמוכה באסלאם.
2 – דעווה: 2 התנועות עושות דעווה. אך כל אחת מהם עושה דעווה כדי להגיע למטרה שונה.
תנועת האחים המוסלמים, נותנת דגש עצום לדעווה, במטרה לשנות את התרבות מחילונית לדתית – שתהפוך את החילונים למאמינים נאמנים  – ג'יהאד הפה – ע"י שנעשה ע"י הטפה של אנשי דת בעיקר. בנוסף, "האגודה המוסלמית" (שמה הראשון של החמאס – היו לה 3 גלגולים של שמות), בדומה לאח"ס המצרי, לחיזבאללה בלבנון ולתנועות האסלאמיות בישראל – הקימו בתי חולים, גני ילדים, בתי ספר וכו… עבור הציבור הערבי. בהקשר של הציבור הפלשתינאי (חמאס) זה היה אחד הגורמים לכך שישראל נתנה לאגודה רישיונות לפעול כעמותה ללא מטרת רווח.
ע"י פעולה זו, החמאס הצליחה לרכוש לא רק את אמונה של מדינת ישראל, אלא גם את האמונה של האוכלוסייה בפלסטין כולה – הם זכו באהדת הקהל הערבי וע"י כך צברו פופולאריות שמסייעת להם בבחירות.
אל-קעידה, עושה דעווה למטרת ג'יהאד. דוקטור עבדאללה עזאם, מייסד אל-קעידה, הקים 40 תחנות תרומות ברחבי ארה"ב. הכסף שהצליח לאסוף מתרומות שימש לפעולות ג'יהאד – הקמת הבאקום בפשואה, רכישת נשק, מתקני אימונים ועוד… אך היא לא מתעסקת בהקמת תשתית חברתית (גני ילדים, מרפאות וכו…) כפי שעושות תנועות האח"ס.
3 – צבר: גם סוגיה זו מהווה כאחת הסוגיות המרכזיות שמבדילות בין תנועת האח"ס לתנועת אל-קעידה.
הצבר (סבלנות), הוא אחד מאבני הדרך של תנועת האחים המוסלמים. אנשי האח"ס ידועים כאנשים בעלי סבלנות – האח"ס מסתכלים על העתיד בידיעה שיש להם המון זמן. דוגמא טובה לכך ניתן להביא מעקרון החילאפה: ברמת החזון הם מאמינים שהעיקרון יחזור, אך למרות זאת לא משמיעים טענה זו בקול מכיוון שכרגע העיקרון הזה נשמע הזוי. בנוסף לכך, ניתן לראות את משמעות הסבלנות שלהם בכל הנוגע לג'יהאד. 3 שלבים שונים – לב, פה ורק אז יד (מעשי). כדוגמא ניתן לקחת את החמאס שהייתה האחרונה שנקטה בפעולות ג'יהאד נגד ישראל. ההסבר העיקרי לכך הוא הצבר – בתחילת הדרך לחמאס לא היה מספיק כוח. בנוסף, החילוניים הובילו את המאבק ההתקפי, לכן במידה והיו מצטרפים אליהם, הזכות הייתה נזקפת לזכות החילוניים ובכך הייתה גורמת לבעיות בחמאס. החמאס, העדיף להתאזר בסבלנות וכראייה לכך, רק בשנת 87, החלה לעסוק בפעולות ג'יהאד (הייתה רק התנועה ה-3 בפלסטין שעשתה פעולות ג'יהאד.) לעומתם, אל-קעידה, היא תנועה חסרת סבלנות. מרבית האנשים שמאבדים את הצבר מגיעים לתנועות הקיצוניות. דוגמת – דוקטור עבדאללה עזאם, התחיל כאיש אח"ס, נלחם יחד עם אנשי פתח בישראלים. הוא נחרד מהיחס המזלזל של הלוחמים לאסלאם ומהחילוניות שלהם – שיחקו קלפים, שתו אלכוהול וכו… וכתוצאה מכך עזב את המקום וחזר לעיסוקיו האקדמיים. בשנת 81, עזאם עובר סוג של מהפך נוסף – מחליט שאקדמיה זה יפה, אבל ג'יהאד זה הרבה יותר חשוב (מאבד את הצבר ואת שלב ג'יהאד הפה – הטפה ועובר לקבוצות הקיצוניות – חסרות הסבלנות). כעבור 7
שנים, בהם נלחם ברוסים באפגניסטן, הקים עזאם את אל-קעידה, התנועה הקיצונית והאכזרית ביותר. שנה לאחר מכן ב-24/11/1989 נפטר עזאם מפיצוץ מכוניתו – בנוסף אליו נהרגו 2 בניו.
4 – ג'יהאד: 2 התנועות עושות ג'יהאד. ההבדל הוא בכך שהאחים המוסלמים עושים ג'יהאד שמתבסס על תיאוריית שלושת השלבים. בטקסט של חסן אל בנא, Basic Teachings, עמוד 11, אנחנו נתקלים בסוגים שונים של ג'יהאד: תעריף – הכנת הלבבות – מדומה ללב – שנקרא ג'יהאד הנפש. תכווין – התכוננות מעשית – מדומה לפה – נקרא ג'יהאד הפה – נואם, מטיף. תנפיז – ביצוע – מדומה ליד – נקרא ג'יהאד מלחמתי.
אל קעידה, בניגוד לאח"ס, משתמשת אך ורק בג'יהאד התקפי. דבר מאוד חשוב בנוגע לג'יהאד באל-קעידה. דוקטור עבדאללה עזאם, שם את רעיון הג'יהאד במקום ה-2 במצוות האסלאם, וזאת למרות שהוא לא מופיע באחד מ-5 מצוות האסלאם. הג'יהאד לטענתו של עזאם, הוא מעשי. אין ג'יהאד פה, לב, עט. הג'יהאד של אל קעידה הוא ג'יהאד בלי פשרות. ראייה זו גם גורמת להבין שלאל-קעידה בניגוד לאח"ס אין סבלנות.  בנוגע לסוגיה זו גם חשוב להזכיר את ההודנה – בראייה של אל קעידה אין דבר כזה, בניגוד לחמאס. 5 – פעילות פוליטית – אל קעידה יוצאת נגד כל דבר הקשור לפוליטיקה ובחירות. לדעתם זה רעיון מערבי, בנוסף לכך, זה לא הלכתי ולא אסלאמי. בנוסף לכך הם תוקפים בחריפות את התנועות האסלאמיות שמשתתפות במערכת בחירות. לדוגמא חמאס. הם מתייחסים לדמוקרטיה כג'האליה מודרנית, מבחינתם תהליך הבחירות הוא מעשי ידי אדם ויש פה פגיעה ב"תוחיד" – ריבונות מוחלטת של האל.
בניגוד לאל-קעידה, תנועת האח"ס, ובכלל רוב תנועות האח"ס מתנדנדות בין 2 טענות לדמוקרטיה:
השורא היא הדמוקרטיה – סוג של התייעצות של המנהיג עם העם. זה מופיע בקוראן ומכאן זה לגיטימי. הבעיה שנוצרת כאן היא זו שאכן הנביא היה צריך להתייעץ אך הוא לא היה מחוייב לקבל את דעתם.
יותר ליברלית – קבלה של עקרונות דמוקרטים מערביים כמו בחירות בפרלמנט וכו…
כיום האח"ס במצריים הוא ארגון מיליטנטי סודי ושמם נקשר בפעולות מחתרתיות פוליטיות שונות. במדינות אחרות יש להם תפקיד בולט יותר ואף מושבים בבתי הפרלמנט. חמאס היא דוגמא טובה לתנועה שזכתה בבחירות.
המדינה היחידה שנחשבת דמוקרטית בעולם הערבי היא טורקיה – מדינה שמשנת 24 בשל המהפכה של אתאטורק השתנתה.
6 – שיעים – אל קעידה רואים בשיעים ככופרים. עיקר המאבק מתבסס סביב המושגים "תוחיד" – ייחוד האל ו"שירכ" – עבודת אלילים. אסלאם שיעי הוא הזרם ה-2 בגודלו. הוא מונה כ-15% מהמוסלמים (הזרם הגדול סונים מונים כ-80%). בין שתי הפלגים קיים פילוג עמוק. מקור הפילוג הוא סביב סוגיית הח'ילאפות. השיעים רואים בעלי אבן אבו טאלב, בן דודו של מוחמד, החליף הרביעי, כיורשו הבלעדי של הנביא מוחמד. בנוסף, בחג העשוראא הם מכים עצמם עד זוב דם לזכר הירצחו של בנו של עלי, חוסיין ועד 70 מבני משפחתו אשר נרצחו בכרבלא שבעירק ע"י צבא סוני. אל-קעידה רואים בכך סוג של שירכ – וזאת בשל העובדה שהשיעים מהללים את עלי שנחשב לאדם והופכים אותו לסוג של אל. מבחינתם זה נחשב ככפירה. לאל-קעידה יש באופן אישי סוגיה די בעייתית עם השיעים מכיוון שמצד אחד חשוב מאוד לאל-קעידה לשמור על יחסים עם איראן מכיוון שלשניהם אויבים משותפים ובנוסף לוחמי של אל-קעידה צריכים לעבור בגבול איראן מאפגניסטן. מנגד, יש את העוינות הסונית-שיעית בין השניים.
האחים המוסלמים כפי שציינו מקודם לא רואים אף מוסלמי ככופר ומאמינים שרק אללה יכול לקבוע מיהו מוסלמי טוב ומי כופר, ע"י ההחלטה שייתן ביום הבא.
7 – לאומיות פרטיקולארית – המאפיין השלישי של אל-קעידה הוא הגלובליזציה. העובדה שמכל המדינות היא התנועה היחידה שאין לה זהות לאומית (ווטניה). אל-קעידה דוגלת בפן-אסלאמיות – בתא אחד יש מצרי, אלג'יראי, אפגני וכו… כולם בעלי מטרה שהיא כלל לאומית ולא לאומית ווטנית.
בניגוד לאל-קעידה, רוב התנועות האיסלמיות מתמודדות עם ווטניזציה. הזהות הלאומית היא עקרון חדש מסוף המאה ה-19 ובעיקר מסוף מלחמת העולם הראשונה. ווטניה היא לאומיות טריטוריאלית מדינתית – כלומר – ירדנית, סורית, מצרית, פלסטינאית. סעיף 12 באמנת החמאס עוסק במולדת והלאומיות הפרטיקולארית מנקודת מבטה של תנועת החמאס בפלסטין – סעיף זה הוא סעיף בעייתי מכיוון שנוצרת סתירה בין הלאומיות לבין הפן-אסלאמיות. מצד אחד – החמאס מגדיר עצמו כלאומי, אבל מצד שני הוא מחוייב בדברים שלא קשורים אך ורק אליהם.
כדוגמא נוספת ניתן להביא את חיזבאללה – בתקופת חומאני התחילה עם איראן והאמינה ב"וולאית-פקייה" (שלטון חכם הדת) הייתה מזוהה עם דגל איראן, היו תמונות של חומאני בכל משרד של חיזבאללה. לאחר תקופת חומאני ירד הלהט המהפכני והחיזבאללה עושה הכל כדי להתקרב לעם הלבנוני. הוא עובר תהליך ווטניזציה – משנה את הדגל מדגל איראן לדגל צהוב ואף לעיתים דגל לבנון, בימים אלה מנסה להשיב את סמיר קונטר ואת חוות שבאע – כל הדברים הללו גורמים לחיזבאללה להיות אהודים בקרב הציבור הלבנוני ואף להתמודד לבחירות בפרלמנט. בנוסף לנקודות אלה יש עוד נקודות של שוני בין התנועות הקיצוניות לתנועות המתונות לדוגמא – השימוש בלשון הכפולה מצד החמאס – יכולים להגיד דברים שונים לתחנת טלוויזיה במערב ולתחנה ערבית. בניגוד אל-קעידה אומרים מה שיש להם להגיד.
דוגמא נוספת היא הבגדים – אל-קעידה – שומרים על צניעות ולובשים סמרטוטים. לעומתם, גם החיילים של החמאס וגם של החיזבאללה – מדוגמים בלבוש צבאי ושומרים על סדר מופתי בטקסים ותהלוכות.
8 – היחס למיעוטים: הכוונה למיעוטים היא ללא מוסלמים שחיים תחת שלטון האסלאם. המעמד שנוצר בראשות האסלאם הוא "אהל אלדימה" – פירושו "בני החסות" – וזהו כינויים של היהודים והנוצרים שחיים תחת שלטון האסלאם. מעמדם בחברה נמוך משל המוסלמים, אך המוסלמים מחוייבים בהגנתם. בתמורה להגנה שלה זוכים בני החסות הם משלמים למדינה ג'זיה שהוא מס גולגולת וחראג' שהוא מס קרקע.
סעיף 31 באמנת החמאס עוסק בבני הדתות האחרות ומציין כי מאמיני שלושת הדתות יכולים לחיות זה במחצית זה בחסות האסלאם בביטחון מלא.
תנועות קיצוניות דוגמת אל-קעידה השתמשו במיסים אלה. לעומתם, המתונות כדוגמת האח"ס – לא השתמשו בכך, מכיוון שתנועה זו מודעת לעובדה ששימוש במיסים אלה נחשבת כחומר נפץ שעלול להרוס את התנועה כולה.
כיום, הנושא הזה אינו רלוונטי.
דומה:

1 – רעיון החילאפה: ברמת החזון כל התנועות האסלאמיות רוצות בהחזרת החילאפה.
אל-קעידה דוגלת בח'לאפה ורוצה להשיג אותה כמה שיותר מהר ואפילו הכריזה לפני כשנתיים על הקמת גרעין הח'לאפה בשטח ששלטה בו זמנית בעיראק. בנוסף, היא פרסמה "חוקים" הלכתיים בשטח זה. כמובן שזה דימיוני ובלתי אפשרי אבל אלקאעדה היא כאמור תנועה בעלת גוון משיחי ובלתי מציאותי.
גם תנועת האח"ס בדומה לאל-קעידה דוגלת בחילאפה. אך היא מסתירה את זה. דוגמא לכך – החמאס מזכיר את החילאפה באמנה, אך מנגד לא הזכיר אותה במצע הבחירות. גם במקרה זה מפעילים בחמאס את עניין הצבר (סבלנות) בתוך תוכם הם היו רוצים לראות את החילאפה אך מאחר והם יודעים שכרגע זה לא רלוונטי ומאט הזוי הם לא מכניסים את זה למצע הבחירות (תקיה)
2 – סוגיית פעולות ההתאבדות : בתחילת הדרך, ההתאבדות הייתה נפוצה בקרב השיעים, אבל עם השנים זה נעשה אופייני יותר בקרב הסונים. הראשונים שהכניסו את הסוגיה היו החיזבאללה. אחמד קאסיר היה המתאבד הראשון של חיזבאללה בפעולה שהתרחשה ב-1982 בצור – במקום שהיה שייך לשב"כ ולמשטרה. החמאס נכנס לפעולות התאבדות באמצע שנות ה-90.
בתחילת דרכם, הפעולות בוצעו בדרכים של סכינאות, נשק וחטיפת חיילים. הפיגוע הראשון של החמאס היה ב-92 במכולה. אחד המאפיינים הבולטים באל-קעידה הוא מאפיין הג'יהאד והקרבת החיים במרכז. כראייה לכך ניתן להביא את פיגועי ה-11 בספטמבר, פיגועי לונדון, מדריד ואף את הפיגוע שראינו בוידיאו קליפ של המחבל במכונית התופת.
המשמעות היא שכל התנועות עושות פעולות התאבדות.
3 – היחס למשטרים הערביים: האחים המוסלמים מתנגדים לחילוניות במדינות האסלאם. הארגון  שואף להחזרה אל תפישת האסלאם והתנגדות להשפעה המערבית. אל-בנא הקים באיסמעיליה את האח"ס בשנת 28, הוא נחרד מחדירת הליברליזם לחינוך המצרי ומטרתו הייתה להפוך את הקערה על פיה. כראייה לכך ניתן לראות את פעולות הטרור שהפעילו אנשי האח"ס על המשטרים החילוניים כגון אלה של נאצר שבעקבותם הם הוצאו לתקופה אל מחוץ לחוק.
בדומה לאח"ס, גם אל-קעידה מרכזת את מאבקה במשטרים החילוניים בעולם המוסלמי שנקראים "האויב הקטן".
אוסמה בן לאדן משתמש בנוגע לסיטואציה זו במוטיב המקל והצל ואומר שכדי להלחם בצל צריך להשתמש במקל. כלומר קודם כל להתפנות לאויב הרחוק שזה ארה"ב ישראל והמערב ורק אז להתפנות לאויב הקרוב – המשטרים החילוניים באסלאם. המשטר של מובארק מכונה ע"י אל-קעידה כמשטר הטאעות' – משטר השטן.
4- היחס למערב ולתרבותו : מבחינת אל-קעידה האויב המרכזי שלהם הוא האויב הרחוק – ארה"ב, המערב וישראל. הם רואים בתרבות הזאת כתרבות שעלולה להשחית את העולם. כראייה לכך ניתן להביא את הפיגועים של ה-11 בספטמבר כי ראו בארה"ב כתרבות שמשחיטה.בסרט "תא המבורג" שראינו בכיתה ניתן היה להבין שהם רואים בעולם המודרני – עולם שמתעניין אך ורק בכסף. בנוסף ניתן לראות גם בסרט זה את התלונות שמפנה מוחמד עטה לזיאד בגלל שהוא שותה אלכוהול. ולאחר מכן (כשזיאד התחיל להתחזק ולהיות "מוסלמי טוב") את התלונות של זיאד לדודו ולחברתו בגלל שאלה שותים אלכוהול.
בדומה אליהם, גם תנועות האח"ס – נלחמות בחדירת הליברליזציה לעולם הערבי. סייד קוטוב נשלח  לארה"ב במטרה ללמוד שם תואר 2 בחינוך. אותה שליחות גרמה לו להסתייג לחלוטין מאורח החיים האמריקני ולהפוך למבקר חריף של המערב ושל תפיסת החיים המערבית. ההסתייגות הזו נגרמה כתוצאה משהייה של למעלה מ-2 מיליון יהודים בניו-יורק, בתקופה שקוטוב הגיע (לאחר מלחמת העולם השנייה) היה בארה"ב המון כסף ומצד שני המון זונות. לקוטוב הייתה חרדה מנשים, יש הטוענים כי הוא לא ידע אישה מימיו. בנסיעתו ממצרים לארה"ב הזדעזע כאשר אישה אמריקאית ניסתה לפתות אותו. היו לי מספר ביקורות כלפי העולם המערבי והם:
* כסף ומין – עיקר הדברים בהם האמריקנים מתעניינים הם כסף ומין. ראייה לכך היא שיעור הגירושין הגדול בארה"ב באותה תקופה.
* שטחיות – קוטוב כאיש חינוך ותרבות נהג לבלות בקונצרטים. וטען שהאמריקאים מגיעים לשם בשביל ה"שואו-אוף" ולא בשביל הקונצרט עצמו.
* גזענות – בזמן שהותו בארה"ב נתקל קוטוב בגזענות חריפה כלפי השחורים.
* אלימות – הוא ראה באמריקאים כאנשים מאוד אלימים. דוגמא טובה לכך הוא נותן ממשחק הפוטבול שהוא המשחק הפופולארי ביותר ברחבי ארה"ב. משחק זה הוא משחק ברוטאלי וזה מה שהתרבות בארה"ב מקנה לתושביה.
קוטוב האמין שארה"ב נמצאת בג'האליה מודרנית (התקופה שקדמה לבואו של הנביא – תוהו ובוהו, עבודת אלילים, שוד וכו..) וזוהי הסכנה ממנה צריך לחשוש האסלאם.
התנועות האסלאמיות בישראל גם סובלות מהליברליזם ואף יותר משאר ערביי העולם מכיוון שהם נמצאים בתוך חברה מתירנית שפתוחה לכל – אינטרנט, פלאפון, לבוש, מועדונים ושאר הפיתויים. בשל הקושי לחיות נאלצה התנועה האסלאמית בישראל להתגונן ולשמור על המוסלמים בארץ מפני הפיתויים שמצויים במדינת ישראל. לשם כך, היא השיקה קמפיין שנקרא "בנינו בסכנה" שיעזור למוסלמים בארץ להתמודד עם הפיתויים.
5 – היחס ליהודים – היהודים נתפסים במסורת הכוללת כמי שכפרו בהתגלות למוחמד וכמי שזייפו את כתבי הקודש. מקור הקונפליקט נמצא בקוראן ובחדית'. יש הטוענים שמוחמד התחיל להטיף בחצי האי ערב ושהוא ניסה לצרף את היהודים לדת האסלאם, הנביא פנה ליהודים בדרכי נועם תוך ניסיון למשוך אותם לדתו – תוך כדי תפילה שכיוונה הראשון הוא המקום הקדוש ה-3 בחשיבותו – ירושליים, אך היהודים סירבו להצעה זו.
סייד קוטוב כתב ספר שנקרא "מלחמתנו עם היהודים", בספר זה הוא כתב ש"היהודים מרחיקים את המוסלמים מהדת על מנת שהאסלאם לא יוכל להשתמש בכוחותיו" ההטפות הקיצוניות ביותר באות בדר"כ מאנשי דת סעודים. בווהאביזם יש עוינות קשה כלפי היהודים והמיעוטים, ראייה לכך היא העובדה שבערב הסעודית אין מיעוטים. כראייה להטפה הקיצונית נגד היהודים ניתן להביא בחשבון גם את סרט הוידיאו ששודר בערוץ איקרא – סרט שמדבר על יהודי בשם נבטל שמזימתו היא לפגוע בנביא מוחמד ובאסלאם. מציגים את היהודי כגנב שמנסה לגנוב מאימו כסף, אך זו תופסת אותו ברגע האחרון. בסופו של דבר הוא מתחנן לכסף וטוען שזה במטרה להרוג את הנביא מוחמד.
סרטון זה בא לשמש כסרטון אנטי-יהודי – סרטון שבא להראות שכל מה שמעניין את היהודי זה שהמוסלמים לא יהיו בעולם.
גם באמנת החמאס בסעיף 22 מוזכר כי באמצעות הכסף של היהודים הם הצליחו להשתלט על אמצעי התקשורת הבין-לאומים, הקימו ארגונים חשאים הפרושים במקומות שונים בעולם. בסעיף זה גם היה כתוב שהיהודים הם אלה שעמדו מאחורי מלחמת העולם ה-2 שבה הפיקו רווחים אדירים מסחר בציוד מלחמתי והכשירו את הקרקע להקמת מדינתם. סעיף 35 באמנה משווה את היהודים לצלבנים – מטרתו לרמז על כך שבדיוק כמו שהמוסלמים עמדו בפני הפשיטות האחרות –צלבנים וטטארים – הם יעמדו גם מול הפלישה הציונית ובסוף יביסו אותה בדיוק כפי שהצליחו בעבר.
6- ישראל – אין שום תנועה אסלאמית בעולם שמכירה במדינת ישראל, כל התנועות הללו ינסו לעשות הכל כדי להתיישב במדינת ישראל. מכאן פעולות הטרור ההולכות וחוזרות של החמאס, של החיזבאללה ושל הגא"פ. גם התנועות האסלאמיות בישראל (הפלג הדרומי והפלג הצפוני) לא מכירים בזכות הקיום של מדינת ישראל.
החיזבאללה די דומה לחמאס בכך שהיא עושה גם דעווה, גם ג'יהאד וגם עוסקת בפוליטיקה.
נקודות דמיון נוספות הם בין החיזבאללה לחמאס בנוגע לתקשורת – לשתיהם יש תחנות טלוויזיה משלהם. תחנת החמאס מקומית, וזו של החיזבאללה – "אל מאנר" היא תחנת לווין.
שתי התנועות וגם אל-קעידה משתמשות בוידיאו קליפים על מנת להרעיד את העולם הערבי שיתעורר ויסייע במלחמה הערבית. בעולם הערבי, בניגוד לתקשורת הישראלית מעצימים את התקריבים של הפצועים, לעומת זאת בישראל מצנזרים אירועים מסוג זה.
ללא ביבליוגרפיה