המרד הגדול הינו הכינוי הניתן למרד היהודי ביהודה, אז פרובינציה רומית, כנגד השלטון הרומי. המרד, אשר התרחש בין השנים 66 לספירה ו73 לספירה, היה המרד המשמעותי הגדול הראשון של העם היהודי נגד האימפריה הרומית בארץ ישראל. מרד זה נחשב כאחד מהאירועים המשמעותיים והמרכזיים בהיסטוריה של ארץ ישראל בעת העתיקה, לאחת הנקודות המכריעות בתולדות הקשר בין האימפריה הרומית ליהודה, ולנקודת מפנה בהיסטוריה של עם ישראל ביהודה. פריצתו של המרד החלה על רקע מתחים פוליטיים, חברתיים וכלכליים בין האוכלוסייה היהודית לבין הממשל הרומי, מתחים אשר כללו בין היתר את אכזריות השלטון הרומי ומתיחות בין האוכלוסייה היהודית לבין האוכלוסייה ההלניסטית ביהודה. אירועי ההתקוממות אשר נבעו מחיכוכים אלו התפתחו עד מהרה לכדי עימות רחב היקפים לו היו השלכות משמעותיות וטראומטיות על העם היהודי. המורדים היהודים ספגו הפסד צורב, בית המקדש השני הוחרב, מנהיגי היהודים נלקחו בשבי, נמכרו לעבדות או נהרגו, ושינויים רחבי היקף הוטלו על העם היהודי, ביניהם הטלת מיסים ושלילת רבות מהזכויות והאוטונומיה החוקית שניתנו ליהודה.
בעוד שבמחקר וההיסטורי עד כה היתה נטייה לעסוק רבות בזווית היהודית, דוגמת מניעי המורדים, תפקיד בית המקדש והשפעת חורבנו על התרבות וההיסטוריה על היהודית, במחקר זה אבקש דווקא לנסות ולבחון את האירועים מנקודת המבט הרומית. אין בכך בכדי להביע זלזול בחשיבותם ההיסטורית של המרד והאירועים אליהם הוביל להיסטוריה היהודית, אלא לנסות ולבחון את אירועי המרד מזווית אחרת. זאת תוך הצגת השיקולים והשפעות המרד על האימפריה עצמה, אשר חוותה אי יציבות שלטונית ומחלוקות פנימיות באותה התקופה. בכך אבקש למעשה לבצע בחינה של ההחלטות המדיניות והצבאיות שהתקבלו על ידי נירון, אספסיאנוס וטיטוס בנוגע להתמודדות עם המרד, וכיצד הן שיקפו את הבעיות הפנימיות באימפריה באותה תקופה. בנוסף, אנתח את השפעת מלחמות האזרחים ברומא על התמודדות האימפריה עם המרד ביהודה ואת הפרספקטיבה המדינית והתרבותית בה הוא התקיים.
במאה ה1 לספירה היתה האימפריה הרומית בשיאה מבחינת התפשטות טריטוריאלית, כאשר בין שטחיה נמנו חלקים נרחבים מאסיה, אירופה ואפריקה. יחד עם זאת, מבחינה מדינית התמודדה האימפריה עם קשיים פנימיים אשר השפיעו על יציבותה, זאת למרות עוצמתה הפוליטית והצבאית הנראית לעין. אתגרים אלו, אשר פרוץ המרד הגדול הינו רק אחד מהם, המשיכו להשפיע על פעולות האימפריה גם במהלך המרד עצמו, והבנתם הינה חיונית להבנת דרכי ההתמודדות הרומיות עם המרד ביהודה. רבים מאותם אתגרים החלו עוד טרם פריצת המרד ביהודה, כאשר רומא נאלצה להתמודד עם לחצים מפנים ומחוץ. אתגרים אלו עיצבו והשפיעו על פעולות שני הקיסרים אשר שלטו ברומא במהלך המרד – נירון ואספסיאנוס, וכן על פעולותיו של יורשו של אספסיאנוס, טיטוס, כאשר כל אחד מן השלושה פעל בדרכים שונות על מנת להתמודד עם המרד ולשמור על הסדר באימפריה. אחד הביטויים המובהקים ביותר לשיטות פעולתם הינו השימוש בכוח צבאי מאסיבי אשר בסופו של דבר הוביל לדיכוי אכזרי של המרד, שיטה אשר ניתן להניח כי שירתה שתי מטרות, ביסוס והדגשת כוחה של רומא לצד שבירתו של המרד היהודי. התהליכים והפעולות שנקטו הקיסרים הרומיים בתקופת המרד, יחד עם המניעים והגורמים לאותם פעולות משקפים בפנינו את הדינמיקה המורכבת אשר התקיימה בתקופה בין האימפריה הרומית לבין הפרובינציות הכבושות.
לפיכך, במחקר זה אבקש להתמקד במדיניות הקיסרים הרומיים שהיו בשלטון בתקופת המרד הגדול ולנתח את האסטרטגיות הפוליטיות והצבאיות שננקטו על ידם לצורך דיכוי המרד. ניתוח זה יעשה תוך כדי התבוננות בתמונה הרחבה יותר, המציגה אימפריה השרויה במלחמה עם עצמה, מתוך הנחה כי לאירועים הגדולים אשר התרחשו ברחבי האימפריה בהכרח היתה השפעה רבה על התנהלות המרד, צורת דיכויו והשלכותיו. המחקר יתבסס על מקורות ראשוניים בני התקופה, כגון כתביו של יוסף בן מתתיהו, לצד מקורות רומיים. כמו כן, ישולבו מחקרים מודרניים בתחום ההיסטוריה של האימפריה הרומית, ובייחוד חקר תקופת הקיסרות. ניתוח המקורות ישווה בין הפרספקטיבה הרומית לזו היהודית, תוך ניסיון להבין את המדיניות והאסטרטגיות הפוליטיות והצבאיות של הקיסרים הרומיים לאור האתגרים הפנימיים והחיצוניים שעמדו בפני האימפריה באותה תקופה. לצד אלו בכוונתי להשתמש במגוון של מקורות משניים המגוללים ומנתחים את אירועי התקופה ומספקים נקודת מבט היסטורית אודות מצב האימפריה הרומית לפני ובעת המרד, הגורמים ביהודה אשר הובילו לפריצתו של המרד והאינטריגות והאלמנטים השונים אשר עיצבו את תגובת האימפריה

עבודת מחקר במסגרת סמינריון לתואר שני, ציון 100