עבודת המחקר שלהלן תהיה בניסיון למצוא את קו האיזון – הדק, לעתים עד מאוד – בין בני ערכים שהינם ערכים מאוד חשובים בייחוד במדינה לאומית ודמוקרטית.
הערך הראשון הוא עקרון חופש הביטוי. הזכות להתבטא אינה רק על התנסחות יפה ומקובלת, שכן, לכך אין צורך בזכות חוקתית כי לביטויים מסוג זה מן הסתם לא תהיה התנגדות, ולכל הפחות לא יהיו ניסיונות להשתקת הבעת הדעות הללו.
החשיבות בחופש הביטוי היא דווקא מול התבטאויות קיצוניות, כאלו אשר באינסטינקט טבעי יהיו כאלו אשר ירצו להשתיק את עצם ההתבטאות והחופש להתבטא בצורה כזו. לשם כך, נועד הערך של חופש הביטוי, ערך שהוא ללא ספק בליבתה הדמוקרטית והליברלית של מדינת ישראל כמו גם יתר העולם המערבי.
לצד זאת, ערך חשוב מאוד שעליה מושתתת מדינת ישראל היא הגנה על ביטחון המדינה, הן בליבת קיומה של המדינה שכן ערכים נעלים וחשובים הינם דבר נפלא, אך בכדי שערכים אלו יתקיימו במדינת ישראל לאורך זמן הרי שמדינת ישראל צריכה להישאר בגדר מדינה בטוחה וקיימת בכדי לאפשר את מימוש החזון של מקימיה ובכדי שיתקיימו בה הערכים היהודיים והדמוקרטיים (ביניהם גם ערך חופש הביטוי), והן במבט על בטחון אזרחיה ותושביה והנמצאים במדינת ישראל, אשר המדינה מחויבת לבטח את ביטחונם המלא. הערך הוא של הגנה על ביטחון מדינת ישראל.
לכאורה אלה שני ערכים מאוד חשובים, אך נפרדים. שני ערכים שלעולם אינם מתנגשים. אך כאן עולה השאלה, מה קורה כאשר הם כן נפגשים? מי גובר על מי?
האם בשם ההגנה על חופש הביטוי יש למתוח את החבל עד כדי סיכון בטחונה של מדינת ישראל?
האם בשם ההגנה על ביטחון המדינה ניתן ואף צריך להשתיק ביטויים שונים אשר יש בהם כדי להביא לפגיעה במדינה?
כשעוסקים בדילמות מורכבות מסוג זה, יש לזכור שהחשש הגדול אינו מפני השתקת ביטוי מסוים העלול לפגוע בביטחון המדינה, אלא בהיבט רחב בהרבה. מרבית בני האנוש יבינו שאם כתוצאה ישירה של ביטוי מסוים ייגרם שבטחונה של המדינה ייפגע באופן ישיר ומוחשי עד כדי סיכון לעצם קיומה של המדינה, הרי שיש למנוע את הבעתה של אותה אמירה, הגם שיש בכך פגיעה מסוימת בחופש הביטוי.
במקביל לכך, הסבירות נותנת שכאשר הסיכון לביטחון המדינה הוא קלוש עד כמעט לא קיים, והביטוי הנידון הוא כזה שבהחלט חוסה תחת המעטה הלגיטימי ואינו מהווה סיכון אפשרי לביטחונה של המדינה, הרי שבעצם הניסיון להשתיק ביטוי זה מדובר בפגיעה קשה בחופש הביטוי, דבר אשר אינו הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית בה ערך חופש הביטוי הוא זכות חוקתית.
העניין הוא שאנו עלולים להימצא במדרון חלקלק אשר תחילתו בפסילת ביטויים אשר יש בהם כדי לפגוע באופן ממשי בביטחון המדינה, אך סופו עלול להיות בפסילת ביטויים אשר אינם נוחים למאן דהוא בשם נימוק חסר הקשר רלוונטי כביכול הביטוי יפגע בביטחון המדינה. וכאן עולה השאלה איך לאזן בין שני הערכים החשובים והיסודיים הללו, וכיצד לוודא ששתי הזכויות יישמרו לאורך זמן?
שאלות המחקר הן, עד לאיזו רמה יש למתוח את חבל ההגנה על חופש הביטוי אל מול האיזון והצורך להגן על ביטחון המדינה?
נשאל וננתח גם מהי הנוסחה הנכונה שמאזנת בין הערך הדמוקרטי של חופש הביטוי מצד אחד, אך מאידך אינה מביאה לפגיעה בביטחון המדינה בשם ההגנה על חופש הביטוי?
במסגרת עבודת המחקר נערוך משפט משווה בנושא להשוואה אל מול הגישה הקיימת במשפט העברי, נדון עד כמה מרכזי (אם בכלל) הערך של חופש הביטוי לפי הדין העברי, וככל וערך זה הוא ערך יסוד לפי המשפט העברי הרי שננתח מהי נקודת האיזון שבין ההגנה על חופש הביטוי לבין השמירה על בטחון המדינה.
כמו כן, נערוך גם משפט משווה אל מול הגישה האמריקנית בנושא זה בכדי לבחון את התמודדותה של המערכת בארה"ב מול דילמה דומה ולערוך משפט משווה בנושא.