סקטורים בחברה הישראלית מאמר המסקר סקטורים ומיעוטים בחברה הישראלית, תוך כדי הארת זוויות שונות מן המקובל, והבהרת השונה מול המנוגד בדעות הכלל מול הפרט.
עבודה משנת 2010 עיונים בסוגיות סקטוריאליות בישראל מבוא                       החיים הציבוריים והכרוז הציבורי – התקשורת, עוסקים רבות דווקא במיעוט החריג ולא בכלל האוכלוסיה. ומאותה סיבה שלא נמצא כותרי ענק המספרים על אימהות רחמניות המוליכות את ילדיהן בשמחה לגן השעשועים-אלא דווקא על אמהות אחרות. מאותה סיבה ממש יעסוק השיח הציבורי ביוצא הדופן. עיסוק זה הוא לצורך אחת משתיים, או לצורך הכללת המיעוט המגזרי בקונצנזוס הכללי בכדי לתת לו לגיטימציה כשל הרוב. לצורך דוגמא לקויי השמיעה בתוך חברה רגילה אינם אלא מיעוט, אך מיעוט זה זוכה להגנת הרוב, ובכך יוצא שאדם בריא מן השורה חש זהות ואחריות ציבורית כלפי החירש, ממש כאילו הוא עצמו היה נושא בנטל החירשות. וכל זה מאחר שהרוב השכיל לספח אליו את המיעוט הזה ועוד מיעוטים אחרים. דוגמא נעימה לזה אפשר למצוא בקמפיין אדיר שהובילה חברת סלקום עבור תקשורת סלולארית, תחת הכותרת "סלקום משפחה", פרסומת המורכבת רק מציבור לקויי שמיעה. ההזדהות העצומה שהצופה חש למול המראה המרגש, ודווקא סמל המשפחה שעומד בכותר מסע הפרסום יצר הזדהות עמוקה ופעל ללא ספק לטובת המפרסם, כמו גם להזדהות ציבורית עם המגזר הבעייתי, ואדרבה השתמש המפרסם באימפטיה זו לצרכיו הוא. בראיון אישי מספרים משתתפי התשדיר על הרגשת שייכות על אף השוני, תקוות לשילוב עמוק יותר בחברה, וציפיות למחויבות חברתית כמו השרשת שפת הסימנים ושימוש ציבורי נרחב יותר.
דוגמא שונה לשיח ציבורי בענין מגזרי היא דווקא הרצון לשלול אותו, ובכך להכריז עליו כלא לגיטימי או אפילו כאינו שייך לציבור כלל. אמנם לא מן הסביר שהדברים יתגלגלו עד לכדי הוצאת הקבוצה השולית מן החוק או התנכלות פיזית במסגרת הרשות המחוקקת, אך ללא ספק הדברים פועלים להעמקת הדגשת השוני על פני המאחד. מה עוד שקבוצה שבעל כורחה יצא לה שם של  קבוצת גרים שאינה בעלת שייכות גאה למקום, נתונה פעמים רבות בהשפעת הדברים להתנכלות אנשי העם, אלו שאינם מכירים בחוקה מסודרת, והכלי היחיד לביטוי רצוני הוא השימוש הישיר בכח המילולי והפיזי שלהם. דבר המאשר במידה מסוימת את טענת חוקרי הדמוקרטיה מן הזרם הליברלי שיש בכל המון כח אוטוריטרי רדום, אשר למען שלוות הדמוקרטיה והציבור עצמו עדיף להותירו רדום. דוגמה לשיח ציבורי כזה אנו מוצאים כמעט לאורך כל שנותיה של מדינת ישראל בנושא היהדות החרדית הבדלנית. חוג סקטוריאלי זה שדבק בעקרונות ובדרך חיים מחייב אותו ירש מדורי דור ומבקש לשמר אותם חרף כל תהפוכות הזמן. מגזר זה לא היה זקוק לגוף פוליטי מחוקק או להתארגנות בנוסח המדינה. באורח חיים שקט אף מדוכא משהו הוא צלח, לעיתים תוך כדי זיבת דם עצמו, את השילטונות הזרים כולם. נדמה שדווקא שילטון לאומי יהודי ישראלי, כזה שלכאורה היה אמור להיות בן שיח קרוב יותר משאר שלטונות לאומיים, גורם לו טלטלות מבית ומחוץ, חלקן מוצדקות כהגן, וחלקן פרי ניכור ציבורי. המאמר הבא יתייחס למיקום החברה הסקטוריאלית הזו בתוך המכלול הדמוקרטי ועל פי כללי הדמוקרטיה.