קיימת טענה לפיה מדינת הרווחה שיפרה במידה לא מבוטלת את תנאי החיים של רוב האוכלוסייה בישראל. היא לא שינתה את אופייה הבלתי-שוויוני של החברה, לא חיסלה את העוני, וכאמור לא פגעה כלל ביסודות המשטר הקפיטליסטי. אבל היא בהחלט ריככה מתחים חברתיים וסיפקה לגיטימציה למשטר הכלכלי.  על מנת לדון בטענה זו, עלינו לבחון את המטרות העיקריות של מדינת הרווחה ואת השפעתה על תנאי החיים בחברה בת זמננו.  לשם כך נסקור את הרקע עליו נבנה הרעיון, את הגישות השונות ואת התפתחותה בעולם ובישראל במרוצת השנים. הופעתה והתגבשותה של מדינת הרווחה הן חלק בלתי נפרד מתהליכי ההתפתחות והשינוי הקשורים בקצבם המהיר של התיעוש, העיור והמודרניזציה שהחברה האירופית התנסתה בהם במאת השנים האחרונות. באופן כללי, ניתן לומר כי מדינת הרווחה מבטאת את האחריות שהכלל קיבל על עצמו,  לדאוג לביטחון החברתי והכלכלי של האוכלוסייה כולה.  מוקד השליטה עובר, על כן, מדינת הרווחה, בחלקו, מן השוק הכלכלי אל הזירה הפוליטית.  ההחלטות המתקבלות במסגרת מוסדות השלטון מקבלות לגיטימציה ואף קונצנזוס לגבי תפקידה-לשמור,לקדם ואף להרחיב את רווחת הפרט והאוכלוסייה כולה, וכי היא יכולה לעשות זאת באמצעות הפעולה המשולבת של השוק הכלכלי החופשי ושל ההתערבות השלטונית במשק ובחברה.  כפועל יוצא של פעולות אלה, מביאה עימה מדינת-