הרעיון העיקרי הנדון בעבודותיה של וויטריד הוא העיסוק בחסר, במה שלא נוכח, וזאת על ידי יציקת חללים שונים מתוך הסביבה הביתית והאורבנית.
נושאיה יהיו לקוחים מתוך קשת של חפצים או אלמנטים שבהם אנשים יכולים להשתמש, לאחוז או לאכלס. אנו צופים בחפץ או באיזכור לחפץ שמוכר לנו משימוש יומיומי, ומנסים להשלים את החסר, לדמיין את החלקים שלא נמצאים, לדמיין את התחושות שעולות בנו כשאנו משתמשים בחפץ , במזרן, כיור, שולחן וכו'.
את העבודה House  יצרה ב-1993, היא יצקה בית ויקטוריאני, היצירה עמדה על תילה כשלושה חודשים, תוך משיכת תשומת לב רבה, ונהרסה תוך שהיא מותירה עננים  כבדים של רגשות ואבק.
"שם, בדל"ת אמותינו, מאחורי דלתות "הבית", למדנו את השיעורים הראשונים באמנות החיים: אהבה ודחייה, שכר ועונש, חלוקת אמצעים, התאפקות. המשפחה מעניקה לנו תחילה את תחושות השייכות, החום והביטחון הראשוניות, ואחר כך נוטלת אותן מאיתנו באותו תהליך מכאיב הקרוי קבלת עקרון  המציאות".  הבית מקור הטוב והרע ועל פי פרויד, הוא הבסיס למאוים, Uncanny, רושמם של סצינות מסוימות המותירות על האדם רושם מאיים, המערער את ביטחונו, הרושם יכול להיווצר בעקבות מראה מסויים , או קול הטבוע בנו מין הסתם מילדותנו. מה שמביא להנחה כי "…המאוים הוא סוג של תופעה מפחידה, שיסודה במוכר, בנהיר משכבר". פרויד מבקש לבאר את המונח "המאוים" לשם כך הוא משתמש בדוגמאות מעולם הספרות, עולם האסתטיקה. ביצירה שלפנינו יוצרת וויטריד נראטיב חברתי ואישי, על החברה והאדם, על פחדיו ורצונותיו הקמאיים ביותר.
היא פורשת סיפור על משפחה, ילדות, קהילה וסביבה, היסטוריה מקומית וכללית. בעיקרו של דבר "הבדות יוצרת אפשרויות חדשות של הרגשה מאוימת, שאינן מצויות בחוויה". לעולם האמנות יש אפשרויות רחבות יותר לייצר עבור האדם חוויה מזככת שאיתה יכולה להזדהות וממנה יוכל להפנים ערכים ולעורר תחושות מתוך עולמו הפנימי.