1 .מתיאור העובדות עולה כי את שקיבל עו"ד שפיגלמן בשל הטיפול המשפטי באילן, ניתן להגדיר כהשתכרות, וזאת על פי פקודת מס הכנסה. ייטען, לדידו של פקיד השומה, כי המדובר היה בעסקת חליפין, ועסקה שכזו חייבת במס ע"י כל אחד מן הצדדים, שהרי שכר הטרחה אותו היה צריך לשלם אילן לעו"ד שפיגלמן, נתקבל מצידו כחינם בתמורת טיפולי רכב ללא תשלום,במשך שנה שלמה. אילן יטען,כי טעות בדבר פקיד השומה וכי פעולה זו אינה נופלת לגדר הכנסה וכי לא מחויבת במס מהסיבה שזו פעולה חד פעמית שלא הייתה עוד בעבר.
אילן יבסס דבריו על "מבחן המקור-המחזוריות" אשר נקבע בפסיקה כי מקובל לראות הכנסה כמורכבת מתשלומים מחזוריים, או כאלה שטבעם לחזור ולהישנות. פקיד השומה יטען שאילן מחויב במס לפי שעת עבודת עו"ד,גם אם עסקה זו הינה אקראית או לחילופין חד פעמית מחויבת במס לפי ס' 2(1).  בנוסף, ביהמ"ש קבע בפרשת ליבוביץ' שחשוב להדגיש, כי עצם העובדה שהתקבול היה חד-פעמי אינה מלמדת על כך שהתקבול איננו הכנסה. לגבי עו"ד שפיגלמן, יטען פקיד השומה שהייתה לו הכנסה בשווה כסף והוא חייב במס מכוח סעיף 2(1) לפקודה. הכנסה זו כאמור הופקה בייצוג בביהמ"ש בתמורה לטיפולי רכב שוטפים לשנה,בהתאם לפרשת פרומקין. עו"ד שפיגמלן יטען,כי לפי "מבחן הזיקה לשירות שניתן" התשלום מהווה מתנה בעבור השירות שהעניק למר אילן וכי עצם העובדה שזכאי לדרושו לפי החוק לא מהווה –
העבודה ללא ביבליוגרפיה