עבודה מס' 4
דיני מיסים מרץ 2009

1 .הוצאות שכר טרחה לעו"ד- בהקשר זה נדרשת אבחנה בין הוצאות משפטיות שוטפות שמשלם הנישום במהלך עסקיו, שהן מותרות בניכוי לבין הוצאות חד פעמיות אשר לא יותרו מיידית בניכוי הוצאה לפי ס' 17 לפקודה. בפסיקה עולה שסיווג ההוצאה תעשה בהתאם לאופייה של העסקה שבשבילה שולמה. השאלה המדוברת במקרנו הינה: האם ייצוג החברה מול העירייה בכל ההליכים המנהלתיים לצורך קבלת רישיון נועד לשמירת הקיים או לצורך רכישת נכס הוני שאז לא ניתן לנכות את ההוצאה?בעניין שתדלן נקבע כי הפעולות שנועדו להניע את העירייה להכשיר ולהתיר את הקרקע לא נועדו לשמור על הקיים אלא כדי ליצור ולהבטיח יתרון של קבע בקרקע המדוברת. כמו כן בפרשת אלקו ביהמ"ש הכריע שכאשר מדובר בתביעה שמשפרת את הונו של הנישום אזי מדובר בתביעה בעלת בסיס חוקי שלא מותרת בניכוי. לפי פס"ד סידס לא יוכרו הוצאות שהוצאו לצורך הקמת המנגנון לפניי שהיה לנישום מנגנון(לפני שהמפעל הוקם), בנוסף אין קש"ס בין ההוצאה להכנסה של העסק, ההוצאה לא עומדת במבחן העיתוי שכן ההוצאה מוכרת רק שכבר קיים עסק. אולם ניתן להכיר בהוצאה תקופת עשיית הרווחים, שעה שההוצאה קשורה לתהליך ייצור ההכנסה וזו טרם הגיעה. במקרה דנן, פ"ש יטען כי במקום שהנישום מנהל הליכים מנהלתיים מול העירייה דהיינו שמדובר ביצירת קיים חדש, שיפור הונו,הוצאה לפני הקמת העסק, ולכן הוצאה זו לא תוכר בניכוי לפי ס' 17 לפקודה.
2.הוצאות שכירות- יש צורך לחלק את נושא השכירות לשניים: א.
כאשר ההשכרה הינה לצורך עסקי החברה הרי שלפי ס' 17 לפק' יציאות והוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו של אדם מותר לניכוי לרבות שכירות לפי ס' 17(2) לפק' הקובע דמי שכירות ששילם שוכר על קרקע או בניין לשם השגת ההכנסה. בנוסף ניתן לתמוך את טענת אייל בדעות מלומדים אשר גורסים כי דמי שכירות ששילם הנישום בעבור מושכר המשמש את מפעלו/משרדיו יהיו מותרים בניכוי, ובמקרה דנן דמי השכירות שולמו בעבור נכס אשר שימש את החברה בייצור ההכנסה.
ב.
כאשר ההשכרה הינה לטובת העובד נוצרת בעיה שכן אין המעביד יכול לשלם לעובד הוצאות שכירות. לפי ס' 17(2) נאמר בפירוש "לשם השגת ההכנסה" –
העבודה ללא ביבליוגרפיה