התגבשות האסלאם הפוליטי בתורכיה המודרנית בין השנים 1983-1993

מוסד לימוד
מקצוע
שנת הגשה 2008
מספר מילים 5346
מספר מקורות 20

תקציר העבודה

מבוא
כדי לגשת אל נושא העבודה אשר מתייחס לשנות ה-80 בתורכיה המודרנית, יש להבין ראשית את הרקע שקדם לתקופה ואף לחזור אחורה אל שלהי האימפריה העת'מאנית ובעיקר אל ימי הקמת הרפובליקה התורכית על ידי אתא תורכ. כבר בתקופת האימפריה, החלה מגמה של רפורמות מקיפות ("תנט'ימאת") שבבסיסן עמד תהליך של חילון המדינה בדגש על מערכת המשפט ומערכת החינוך. כמו כן, יש לבחון היטב את השפעת עקרונותיו ותפיסותיו של אתא תורכ בבנייתו את תורכיה המודרנית על מנת להבין את היווצרות האסלאם הפוליטי בתורכיה. המהפכה הכמאליסטית שחולל אתא תורכ עם התבססותו כנשיא הרפובליקה התורכית מסמלת את המעבר החד מאימפריה אסלאמית לרפובליקה תורכית, דבר אשר קרב את תורכיה למערב מבחינה תרבותית, כלכלית ומדינית. עד היום, מהווים עקרונותיו של אתא תורכ ותפיסתו את הבסיס להבנת המערכת הפוליטית התורכית והצמיחה של המפלגה האסלאמית. בהקשר זה, ראוי לציין אולי כי חל איסור בתורכיה להשמיע דברי השמצה או זלזול בדבר דמותו, אישיותו או פועלו של אתא תורכ אשר נתפש כאבי האומה התורכית ומייסדה של הרפובליקה.  הרפורמות של אתא תורכ היו רחבות וכללו שינויים רבים ביסודות שהיו מוכרים מימי האימפריה העת'מאנית, אך ניתן לציין את המהותיות שביניהן כמו: החוקה התורכית שקבעה את האסיפה הלאומית כמייצגת העם ובעלת הכוח לחוקק חוקים, דבר שמשמעותו הוא שינוי מקור הריבונות במדינה: משושלת של סלטאנים למשטר חילוני השואף לדמוקרטיה. בנוסף, ביטול הסלטאנות (1922), הח'ליפות (1924) ומשרת שיח' אל-אסלאם כמו גם ביטול בתי הדין השרעיים ומערכת החינוך האסלאמית-דתית ובמקומם נקבעו חוקים אזרחיים ומערכת חינוך חילונית בדמות מערבית. אתא תורכ שאף לשבור את שליטת הדת במדינה ובחברה התורכית משום שהחשיב את מעמד האסלאם כאחד הגורמים לנחשלותה של המדינה. על כן, דאג להחליש את כלל המוסדות הדתיים שהיו עד אז בעלי השפעה ניכרת במטרה לבטל לחלוטין את מעמדו הרשמי של האסלאם, לשים קץ למעורבות של אנשי הדת בנעשה במדינה ולהפוך את הדת לאמונה אישית בלבד. התחליף שאתא תורכ הציע היה למעשה גיבוש החברה התורכית תחת מדינה חילונית-מערבית תוך יצירת זהות לאומית מוגדרת. דת האסלאם אמנם עברה לשוליים מבחינת כוחה משום שהמדינה לא נזקקה עוד ללגיטימיות דתית על מנת להמשיך ולהתקיים אך בפועל, היא נותרה כגורם בעיצוב זהותו של הפרט בחברה. ראוי לציין כי עד 1945, לא התגלעו סכסוכים בין המדינה לבין קבוצות דתיות (למעט המרד של שיח' סעיד  בשנת 19
5 , שיש האומרים כי היה מונע מלאומנות אתנית יותר מאשר עקב מניע דתי והאירוע ב-Menemen בשנת 1930 שהעיד על המשך קיומה של דת עממית). ייתכן, שלא היה בכוחו של האסלאם בשנים הללו לגבש קבוצות כוחניות מספיק שיאיימו על יציבות המשטר. התפנית ארעה לאחר מלחמת העולם השנייה, עת בא לקיצו השלטון החד-מפלגתי בתורכיה, כאשר הכריז הנשיא עצמת אינונו על הנהגת משטר רב-מפלגתי וגרם לשינוי מהותי של המפה הפוליטית בתורכיה. צעד זה פתח למעשה את תורכיה לדמוקרטיה מסוג חדש שהעניקה מידה רבה יותר של חופש ביטוי לכל הזרמים ומטבע הדברים גם לאנשי הדת. אז החלו להישמע באופן יותר גלוי הצהרות נגד החילוניות ותביעה לתחיית האסלאם ומכאן, ברור איפה שהסוגייה הדתית תהפוך בשנים הבאות למוקד בפוליטיקה התורכית. באופן טבעי, הביאה ההתעוררות הדתית להתעניינות מחודשת בפעילות דתית שכללה תפילות במסגדים ועלייה לרגל למכה. במסגרת זו, גם המסדרים פרצו את מחסום הסודיות כאשר החלו לחדש את פעילותם בתחום הרווחה בדמות מוסדות צדקה ובתחום החינוך ובשנות ה-60' כבר נטלו חלק בפעילות הפוליטית וזאת על אף שקיומם נאסר.  הצבא אמנם ראה במסדרים הללו גורם המאיים על החילוניות אך אישים מוכרים רבים בתורכיה לרבות חברי ממשלה ופרלמנט היו חברים במסגרתם ועל כן החברות בהם כבר לא הייתה בגדר סוד. בנוסף, לא נשקפה סכנה מוחשית לחילוניות משום שגם עם המעבר למשטר רב-מפלגתי, לא קם גורם דתי שהיה בכוחו לאחד סביבו את נאמני הדת ולמעשה הם לא אלו אשר הובילו לתחייה הדתית אלא המפלגות עצמן שאליהן מצאו אותם נאמנים דרך לחדור. האסלאם חדר לפוליטיקה תוך שהוא עוקף את החוק בכמה דרכים עיקריות: עם הנהגת ריבוי המפלגות, הן ניסו לתור אחר "הקול המסלמי".
הקמת מפלגה דתית ב-1970 – "מפלגת הסדר הלאומי" לאחר מספר ניסיונות קודמים אך כושלים בשנות ה-50' וה-60'.
האסלאם העממי שהוצא מחוץ לחוק בשנת 19
5 , הגביר את פעילותו בנות ה-80'.
גיבוש סיעות דתיות בתוך מפלגות חילוניות עקב אחוז החסימה הגבוה (10%) שמנע ממפלגות קטנות לצבור כוח.
במרוצת השנים, תפס האסלאם הפוליטי תאוצה וסלל את דרכו במתינות ובזהירות עד אשר בשנות ה-90' התבסס בפוליטיקה התורכית וכידוע נמצא כיום בשלטון בדמות מפלגת "הצדק והפיתוח" בראשות רג'פ טאאפ ארדואן.  בעבודה זו, אסקור את הרקע המקדים לשנות ה-80' בתורכיה המודרנית בדגש על דמותו של נג'מטין ארבקאן, שנחשב לאבי האסלאם הפוליטי ודרכו למערכת הפוליטית, את צמיחת האסלאם הפוליטי, היווצרות מפלגת "הרווחה" והתמודדותה מול הכוחות החזקים באותה התקופה וכמה מעקרונות האידיאולוגיה של המפלגה שכללה נדבכים רבים.