ההיסטוריון Lynn White )1907-1987) מפרסם את ספרו Medieval Technology and Social Change בשנת 1962 ומעורר הדים בקרב ההיסטוריונים של ימי-הביניים. הספר סוקר התפתחויות טכנולוגיות של ימי-הביניים וטוען להשפעתן על שינויים במבנה החברתי-תרבותי של התקופה. המשותף להתפתחויות השונות שWhite סוקר הוא שיקופה של תפישה חדשה באירופה הצפונית בדבר ייצור ויישום כוח לטובת שימושו של האדם. ייחודו של White כהיסטוריון הוא בכך שהדגיש את חשיבות חקר ההתפתחות הטכנולוגיה והמדע להיסטוריון ימי-הביניים בבואו לדון בהתפתחויות בחקלאות, פוליטיקה, תיאולוגיה ומלחמה וכן בהדגשת חשיבות חקר ההיסטוריה כמקור לתובנות על ההווה; החידוש שבתיזה של וייט הוא שבעוד שתפישה זו של כוח אופיינית לעליונות הטכנולוגית של התקופה המודרנית, מזהה וייט את שורשיה כבר בימי-הביניים המוקדמים ומצביע על התהוותם. White בונה את טיעוניו על בסיס תיזות קיימות אותן הוא בוחן ביסודיות, מונה את הביקורות וההשגות נגדן ובודק אם הן עומדות במתקפה. התיזה השורדת מהווה לו חוט שידרה כאשר הוא בונה סינתיזה משלו, יסודית ורווית גיבוי.
נבחן אפוא את אופי טענותיהם של מספר ממבקרי White כאשר נביט מקרוב על שני הפרקים הראשונים של ספרו העוסקים בארכוף וקישורו לעליית הפיאודליזם (הפרק הראשון) וכן במחרשה הכבדה ותרומתה למהפכה אגררית אפשרית (הפרק השני). בפרק 3 של ספרו הוא מפתח ומנסח את התיזה: אמנם הטכנולוגיות היו קיימות במזרח והגיעו ממנו למערב, אך המייחד את אירופה הוא מידת הנפוצות של הטכניקות. כדוגמאות הוא נותן את – אבק השריפה, טחנות רוח, טחנות מים.
White מציע 'מטא-תיזה'- עיקרון אחד שסביבו, כציר, מסתובבת התנועה של מהפכה שלמה בארגון הסדרים החברתיים של אירופה; ציר זה הוא התפתחות התרבות הטכנולוגית המאפיינת את המערב. בעבודה זו ננסה לבקר ולבדוק את תקפות הטענה דרך חזקותיה ומגרעותיה.